חודשי השנה העברית

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

2/10/2016

בעבר, לוח השנה העברי החל באביב (כמו לוחות שנה רבים). עבור החקלאים, האביב הוא תחילת (מחזור) השנה, מתחילים לעבד את השדות, יש לידות בצאן והכל מתעורר לאחר החורף.
בתנ"ך, עדיין נזכרים החודשים במניינם (מחודש ניסן) ולא בשמותיהם. לדוגמא: "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן" (שמות מ', י"ז), "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי" (שמות, י"ט, א') ורק בספרים מאוחרים יותר ניתנו לחודשים כינויים שונים, כאשר המפורסם שבהם הינו "לוח גזר" (מהמאה העשירית לפנה"ס) הכולל שמונה כינויים, כולם קשורים לפעולות חקלאיות:
ירחו אסף (חודש האסיף)
ירחו זרע (חודש הזריעה)
ירחו לקש (חודש הלקיש – עונת הזריעה המאוחרת)
ירח עצד פשת (עציד פשתה; מפרשים עקירת הפשתה במעצד)
ירח קצר שערם (חודש קציר שעורים)
ירח קצר וכל (חודש קציר וכל – כַּיִל – מדידה)
ירחו זמר (חודש זמירת (בציר) הענבים)
חודש ירח קץ (קיץ)

השמות שאנו משתמשים בהם נלקחו מלוח השנה הבבלי:
תשרי – החודש השביעי בלוח השנה הבבלי (tašrītu). – ראשית, התחלה.

מרחשוון – החודש השמיני בלוח השנה הבבלי (waraḫsamna). משמעו – ירח שמיני.

כסלו – שם החודש התשיעי בלוח השנה הבבלי (kissilimu). משמעות השם אינה ברורה. הצורה כסלו מקורה בחילופי וי"ו–מ"ם (כמו במרחשוון וסיוון)

טבת – שם החודש העשירי בלוח השנה הבבלי (ṭebētu). מאכדית ṭebȗ  או בעברית טָבַע. משמעות השם היא לטבוע, לשקוע במים או בבוץ כיאה לחודש רטוב זה.

שבט – שם החודש האחד־עשר בלוח השנה הבבלי (šabāṭu). מאכדית šabāṭu שמשמעותו לחבוט, להצליף על כי הגשם מכה ומצליף בחודש זה.

אדר – שם החודש השנים־עשר בלוח השנה הבבלי (addaru). כניראה משמעותו להיות קודר, חשוך adāru, ḫadāru

ניסן – שם החודש הראשון בלוח השנה הבבלי (nisannu). שמשמעו ביכורי עץ השדה. מכונהגם "רֹאשׁ חֳדָשִׁים" (שמות י"ב, ב') ומוזכר גם כ-"רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שם). נקרא גם "חֹדֶשׁ הָאָבִיב" (שמות כ"ג, ט"ו). ובמגילת אסתר נזכר חודש ניסן לצד ציון מספרו: "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן" (ג', ז').

אייר – שם החודש השני בלוח השנה הבבלי (ayyāru). ייתכן כי שמו בא מלשון 'אור', 'זיו'

סיוון – שם החודש השלישי בלוח השנה הבבלי (simānu). כמו שציינתי, חילופי וי"ו–מ"ם. משמעות שם החודש אינה ברורה. ייתכן כי בא מלשון simanu ('מועד', 'זמן קבוע').

תמוז – שם החודש הרביעי בלוח השנה הבבלי (du'ūzu). על שם אל הפריון הבבלי

אב – שם החודש החמישי בלוח השנה הבבלי (abu). משמעות השם אינה ברורה, ייתכן כי קשור למילה האכדית ebūru ('קציר') או במילה apu, abu ('קנים').

אלול – שם החודש השישי בלוח השנה הבבלי (ulūlu). משמעות השם אינה ברורה.

וכך אנו יודעים על פי המקרא, כי היום הראשון של השנה הוא היום הראשון של החודש השביעי –
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ. כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַ-ה'" – ויקרא כ"ג, כ"ג-כ"ה.

ולמה יומיים?
כי בימי קדם, ההחלטה על מועד תחילת חודש היתה יוצאת מבית הדין בירושליים, שם עמדו עדים, בדקו את השמיים וחיפשו את יום מולד הירח (קידוש ראייה), לעיתים השמיים היו מעוננים, לעיתים לא היו העדים תמימי דעים ולעיתים הבשורה לא הגיעה בזמן אל מחוץ לעיר. לכן הוחלט לחגוג חגים במשך יומיים למניעת ספק.

עופר דהן

עופר דהן

שנים אני כותב, עוד מילדות, תמיד ידעתי להביע את עצמי בכתב הרבה יותר טוב מאשר בעל-פה.
כתבתי שירים, כתבתי סיפורים, כתבתי מאמרים, כתבתי סיכומים... בעצם הדבר היחיד שלא כתבתי זה שיעורי בית...
אמנם לא ניהלתי יומן כהלכתו, אבל פעמים רבות כתבתי לעצמי דברים מעין "סיכום היום".
תמיד כשרציתי לומר משהו - כתבתי! לחברות, לחברים, לשותפים למורים.. תמיד בכתב.

השאר תגובה

קצת עלי

ישראלי שחי בצ'כיה מאז תקופת הדינוזאורים פחות או יותר.
אני מתעסק כאן בתיירות, הרבה כמובן בפראג, אבל מעדיף לקחת את לקוחותי לגלות את צ'כיה הנפלאה. אהבתי הגדולה תמיד הייתה צפון צ'כיה. וכך אני חי לסירוגין בביתי בפראג ובבית הנופש שלי בצפון צ'כיה.
מעבר להיותי מדריך, אני היסטוריון חובב וכותב מאמרים בתחומים רבים, ובהם רבים על ההיסטוריה הצ'כית.
נשוי לצ'כית ואב גאה ל-3 צ'כיות (יותר ישראליות למען האמת)

סנן מאמרים לפי נושאים

פוסטים אחרונים

פוסטים נוספים

Sign up for our Newsletter

Click edit button to change this text. Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit