מילאדה הוראקובה – סיפורה של גיבורה.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

עוד כשבועיים יחול יום הולדת של אחת מהגיבורות של האומה הצ'כיה, שלא לומר – הגיבורה. אישה שעמדה על עקרונותיה במחיר אישי כבד מנשוא.

מילאדה קרלובה (Králová Milada) נולדה בפראג ב-25/12/1901, למשפחה מתומכי מסאריק (מייסד המדינה ולימים נשיאה הראשון) ומתנגדי השלטון האוסטרי. למשפחה נולדו 4 ילדים, אולם שניים מהם (הבכורה והצעיר) מתו בילדותם.

בהיותה בת 17, סולקה מבית הספר לאחר שהשתתפה בהפגנות נגד המלחמה, מעשה שהיה אסור על תלמידי התיכון. היא עברה לבית ספר אחר ושם סיימה את לימודיה התיכוניים. לאחר הלימודים, היא שקלה ללכת ללמוד רפואה, אולם בהמלצת אביה הלכה לבסוף ללמוד משפטים באוניברסיטת קארל, שם סיימה ב-1926.

בשנת 1924 הכירה את הסנטורית פראנטישקה פלאמינקובה (Františka Plamínková) לוחמת פמיניסטית מייסדת ארגון הנשים הארצי (ŽNR). (פלאמינקובה שווה מאמר בפני עצמה, לוחמת פמיניסטית שבסופו של דבר הוצאה להורג על ידי הנאצים לאחר ההתנקשות בריינהרד היידריך) מילאדה  מצטרפת לארגון הנשים ובמהרה הופכת לדמות מפתח בארגון.

ב-1927 היא נישאת לבוהוסלב הורק (Bohuslav Horák) ולזוג נולדת ב-1933 בתם היחידה יאנה, במקביל, בין השנים 1927-1940 היא עובדת במחלקת הרווחה של עיריית פראג.

בשנת 1929 היא מצטרפת למפלגת ČSNS –  Československé strany národně sociální  "המפלגה הסוציאליסטית הלאומית הצ'כוסלובקית". בהיותה סוציאליסטית היא פעלה בעיקר בתחומי הצדק החברתי, הרווחה ובקידום מעמד האישה. כמו כן הייתה חברה בצלב האדום הצ'כוסלובקי.

ב-1939, לאחר בגידת המעצמות וסיפוח חבל הסודטים לגרמניה, נאלצו נשים נשואות העובדות בשרות המדינה לעזוב את עבודתן בכדי לפנות מקום למגורשי חבל הסודטים.

וכך הצטרפה הוראקובה למחתרת הצ'כית. בעקבות פעולותיה במחתרת, נעצרו בני הזוג ב- 2/8/1940. במשך שנתיים הוחזקה בכלא פאנקראץ הידוע לשמצה. הוראקובה נחקרה ועונתה קשות על ידי הגסטאפו אולם למרות העינויים הקשים היא סירבה לשתף איתם פעולה. לאחר ההתנקשות בריינהרד היידריך (27/5/1942), הועברה לבית הכלא במבצר הקטן של מחנה הריכוז טרזיינשטאט. ביוני 1944, הועברה לבית הכלא בלייפציג ומשם לבית הכלא בדרזדן ושם באוקטובר 1944, הועמדה לדין – הוראקובה בהיותה משפטנית ודוברת גרמנית רהוטה, שימשה בתור הסנגורית של עצמה ולמרות שהתביעה דרשה עונש מוות, בית המשפט דן אותה ל-8 שנות מאסר.

הוראקובה נשלחה לבית הכלא לנשים באיכאך (Aichach) ליד מינכן, לא רחוב ממחנה הריכוז דכאו. באפריל 1945 שוחררה על ידי צבא ארה"ב.

לאחר שחרור צ'כוסלובקיה מהנאצים, חזרה הוראקובה לפראג ופגשה את בעלה ששרד את צעדת המוות.
לבקשתו של הנשיא אדוארד בנש, הצטרפה מחדש להנהגת המפלגה הסוציאליסטית ונבחרה מטעמם לאספה הלאומית הנבחרת.
במקביל חידשה את הפעילות הפמיניסטית שלה. אגב, בינואר 1947 הקימה את מגזין הנשים "וולאסטה" (Vlasta) היוצא לאור עד היום….

לאחר שיקום צ'כוסלובקיה, נוצר מצב פוליטי חדש. החזית הלאומית הורכבה ממספר מפלגות שונות שהתאחדו תחת הרעיון הלאומי, אולם בבחירות לפרלמנט ב-1946 השיגה המפלגה הקומוניסטית 38% ממושבי הפרלמנט, וכתוצאה מכך קלמנט גוטוולד נבחר לראשות הממשלה.

צ'כוסלובקיה הופכת להיות קומוניסטית וב-10/3/1948 הוראקובה מתפטרת במחאה מהפרלמנט.

שלא כמו רבים ממקורביה הפוליטיים, בחרה הוראקובה שלא לעזוב את צ'כוסלובקיה למערב, והמשיכה לעסוק בפעילות פוליטית בפראג. היא חזרה לעבוד במחלקת הרווחה של עיריית פראג, סייעה לאנשים שניסו להגר מהמדינה והתייצבה בכל הזדמנות נגד הקומוניסטים.
ב-27/91949 מגיעים שוטרים על מנת לעצור אותה בביתה בשכונת סמיחוב (פראג), אולם בבית נמצאים רק העוזרת, ביתה יאנה, ובעלה שמנצל רגע אי תשומת לב, נמלט ורץ על מנת להזהיר אותה…. אבל הוא מאחר להגיע, הוראקובה כבר נעצרה במשרדה שברחוב מאסנה (Masná).

הוראקובה נחקרת תוך שימוש בעינויים פיזיים ונפשיים על ידי ה-STB (Státní bezpečnost) – המשטרה החשאית הידועה לשמצה. היא "נבחרת" להיות המואשמת הראשית בקשר נגד השלטון הקומוניסטי ובקיום קשרים עם פוליטיקאים צ'כוסלובקים גולים. משפט הראווה של הוראקובה ו-12 מעמיתיה החל ב-31/5/1950.
משפט מבויים כמיטב המסורת הסובייטית שאורגן בפיקוח וייעוץ של יועצים סובייטיים, ובליווי מסע יחסי ציבור שאורגן על ידי השלטונות הקומוניסטיים. כל זאת לא מנע מהוראקובה להגן באומץ על האידיאלים הפוליטיים שלה.
ביום השמיני למשפט, ב-8/6/1950, נידונו 4 ובניהם הוראקובה למוות בתלייה, עוד 4 נידונו למאסר עולם ו-5 קיבלו 20-28 שנה מאסר.

הוראקובה סירבה לבקש חנינה, אך בתה ועורך דינה עתרו לקבלת חנינה. אישים רבים במערב פנו לממשלת צ'כוסלובקיה בבקשה לחוס על חייה – בהם אלברט איינשטיין, וינסטון צ'רצ'יל, אלינור רוזוולט וז'אן-פול סארטר.

הוראקובה הוצאה להורג בתלייה בכלא פאנקראץ בפראג ב-27/6/195 והיא בת 48. לאחר הוצאתה להורג נשרפה גופתה, אך אפרה לא נמסר למשפחתה ולא נודע מה עלה בגורלו.

ביוני 1968, במהלך האביב של פראג, בוטל פסק הדין נגד הוראקובה, אולם רק ב-1990, לאחר מהפיכת הקטיפה טוהר שמה ורחוב מרכזי בפראג נקרא על שמה.
יום הוצאתה להורג, 27 ביוני, נקבע כיום הזיכרון לקורבנות המשטר הקומוניסטי בצ'כיה.

הערת שוליים – בנובמבר 2017 יצא לאקרנים סרט הקולנוע "מילאדה" על חייה של הוראקובה.

מעידה במשפט
אולם בית המשפט
מברק מאלברט איינשטיין המבקש לחון אותה.
עופר דהן

עופר דהן

שנים אני כותב, עוד מילדות, תמיד ידעתי להביע את עצמי בכתב הרבה יותר טוב מאשר בעל-פה.
כתבתי שירים, כתבתי סיפורים, כתבתי מאמרים, כתבתי סיכומים... בעצם הדבר היחיד שלא כתבתי זה שיעורי בית...
אמנם לא ניהלתי יומן כהלכתו, אבל פעמים רבות כתבתי לעצמי דברים מעין "סיכום היום".
תמיד כשרציתי לומר משהו - כתבתי! לחברות, לחברים, לשותפים למורים.. תמיד בכתב.

השאר תגובה

קצת עלי

ישראלי שחי בצ'כיה מאז תקופת הדינוזאורים פחות או יותר.
אני מתעסק כאן בתיירות, הרבה כמובן בפראג, אבל מעדיף לקחת את לקוחותי לגלות את צ'כיה הנפלאה. אהבתי הגדולה תמיד הייתה צפון צ'כיה. וכך אני חי לסירוגין בביתי בפראג ובבית הנופש שלי בצפון צ'כיה.
מעבר להיותי מדריך, אני היסטוריון חובב וכותב מאמרים בתחומים רבים, ובהם רבים על ההיסטוריה הצ'כית.
נשוי לצ'כית ואב גאה ל-3 צ'כיות (יותר ישראליות למען האמת)

סנן מאמרים לפי נושאים

פוסטים אחרונים

פוסטים נוספים

Sign up for our Newsletter

Click edit button to change this text. Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit