שיעור בהיסטוריה הבלגית

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
(כניראה 17/2/2003)    נערך ממאמר של ספי הנדלר – כתב מעריב
לב המאפלייה
לחשבון הנפש שאמורים לעשות הבלגים עם עברם העקוב מדם בקונגו אחראי ההיסטוריון הוכשילד.
"רוח הרפאים של המלך ליאופלד: סיפורם של בצע, אימה וגבורה באפריקה הקולוניאלית" – הספר שפירסם לפני כחמש שנים, הוא אחד הספרים הקשים ביותר שנכתבו אי פעם על ניצולה של אפריקה בידי הכובשים האירופים.
ההיסטוריון מגולל את תולדות הבלגים בקונגו, החל משנת 1885, אז נמסרה קונגו למלך בלגיה ליאופולד השני, כרכושו הפרטי, לא פחות. המלך מעולם לא דרך בטריטוריה הפרטית שלו באפריקה, שכונתה באופן ציני "המדינה החופשית קונגו", ושהשתרעה על שטח הגדול פי 75 משטחה של בלגיה, במרכזה של אפריקה.
למלך הבלגי היה תיאבון אינסופי. הוא דרש עוד ועוד כסף מהאחוזה האפריקאית  שלו. סוכנים שעבדו עבורו רדו בבני הארץ, שהפכו הלכה למעשה עבדים, שכל  ייעודם לספק גומי ושנהב כדי למלא את קופות המלך. הוכשילד כותב בספר המלווה בתיעוד היסטורי עשיר, כי המונים מתו ממחלות ורעב ורבים אחרים הוצאו להורג על ידי סוכני המלך, כשלא עמדו במכסות התפוקה. מלבד הוצאה להורג, עונש מקובל אחר אותו הנהיגו הבלגים בקונגו היה כריתת גפיים. גם מעשי אונס הפכו באותן שנים 1885 עד 1908, לדבר שבשיגרה. להערכת ההיסטוריון ניספו עשרה מיליון בני אדם מהוצאות להורג, רעב, מחלות ותשישות בימי שלטונו "הנאור" של ליאופולד מלך בלגיה ב"מדינה החופשית קונגו".
הזוועות שביצעו הבלגים בקונגו היו כה קשות, עד שבבריטניה, שכבשה וניצלה חצי עולם בכוחות עצמה, קמה תנועת מחאה אמיתית נגד המתרחש במדינה המרכז אפריקנית.
באופן די מנוגד לתפיסה הקולוניאליסטית שמשלה בכיפה בשלהי המאה ה19-, קמה תנועת מחאה עולמית של ממש ששמה לה למטרה לנסות ולהציל את מה שנשאר מקונגו.
בשנת 1899 פירסם ג'וזף קונראד את ספרו "לב המאפלייה" ובו תיאורים קשים ביותר של חיי היום-יום בקונגו. ב1904- הקים סוחר אנגלי בשם אדמונד מורל את "העמותה לשינוי בקונגו", דרכה הפיץ עוד ועוד מידע על המחיר הכבד, הן בחיי בני אדם והן בהרס מורשת התרבות. בסופו של דבר, בעקבות לחץ בריטי כבד מכר ליאופולד השני את קונגו "שלו" למדינה הבלגית.
"המדינה החופשית קונגו" הפכה לקונגו הבלגית. ועדה בלגית קבעה ב1919- כי  אוכלוסיית קונגו מנתה רק מחצית ממספר התושבים שהתגוררו בטריטוריה ב1879.
המספרים המדויקים כנראה מעולם כבר לא יתבררו, אבל הקביעה של הוכשילד לפיה עשרה מיליון קונגולזים ניספו באותם עשורים של טירוף רצחני מקובלים כיום על רבים מהחוקרים. בספרו הוא משווה את שהתרחש בקונגו לזוועות אוושויץ ול"טיהורים" של סטאלין.
ראש ממשלה על הכוונת
מנת הסבל והייסורים של קונגו לא הסתיימה כשהשתחררה מעולו של המלך הרודן הבלגי, וגם לא עם תום השלטון הבלגי במדינה, ב1960-. הבלגים השאירו אחריהם מדינה נטולת כל אליטה שלטונית וניהולית בת המקום: בין 13.5 מיליון תושבי קונגו ביום עצמאותה נמנו רק 17 בוגרי אוניברסיטה. בה בעת הבלגים התקשו
כלכלית ורגשית לשחרר את אחיזתם בארץ זבת היהלומים והמתכות. לכן כשנמצא לקונגו, נגד כל הסיכויים, מנהיג כריזמטי בעל שיעור קומה שנבחר לתפקיד ראש הממשלה הראשון, החליטו הבלגים לעשות כל שביכולתם כדי להיפטר ממנו.
פאטריס לומומבה, בן למשפחת איכרים קונגולזית, הגיע לתפקיד הרם בגיל 35  בלבד. בטקס הכרזת העצמאות ב30- ביוני 1960 בנוכחות מלך בלגיה בודוואן, לא  היסס ראש הממשלה הטרי לחרוג מהנימוס הדיפלומטי ולשאת את אחד מהנאומים שנחקקו בתולדות יבשת אפריקה. אחרי שהמלך הבלגי העז להעלות על נס בנאומו את "הישגי" המלך לאופולד השני, שרדה בקונגו במשך רבע מאה, השיב לו לומומבה ללא
כל רגש נחיתות. "ידענו ליגלוג ועלבונות, ספגנו מכות בוקר, צהריים וערב כי היינו 'כושים' בעיניכם", אמר, ובמובנים רבים חרץ את גורלו. המלך הבלגי וראש ממשלתו חשו עלבון אישי. האמריקנים סימנו את לומומבה כסוכן קומוניסטי.
שבועיים אחרי הכרזת העצמאות התמרד חבל קאטאנגה, האיזור העשיר בקונגו, נגד לומומבה. כוחות או"ם נשלחו למדינה אבל נמנעו מלהתפרס בחבל המורד, שם ישבולא במפתיע, כוחות בלגיים. דרישת לומומבה כי האו"ם יתפרס בכל רחבי קונגו הושבה ריקם. חודשיים אחרי הכרזת העצמאות, בעקבות לחץ אמריקני ובלגי כבד, פיטר נשיא קונגו את ראש הממשלה. בתגובה פיטר לומומבה מצידו את הנשיא.
אבל ימיו של ראש הממשלה היו ספורים: בדצמבר הוא נחטף על ידי הגנרל מובוטו שהפך לשליט המדינה לארבעה עשורים. לומומבה עונה, ואז הועבר במטוס של חברת התעופה הלאומית של בלגיה לחבל בו פרץ המרד נגדו. שם הוא נכלא וכעבור מספר ימים, ב17- בינואר 1961, הוצא להורג.
שישה חודשים וחצי של שלטון אחר ועצמאי הסתיימו מול כיתת יורים עליה פיקד בלגי. לומומבה הפך לגיבור ברחבי אפריקה ובקרב מדינות העולם השלישי אבל נסיבות הרצח המדויקות לא הובהרו עד תום. בלגיה הכחישה בתוקף כל מעורבות רשמית במותו של המנהיג הנבחר הראשון (והאחרון) של קונגו. שוב היה זה תורו של היסטוריון לעמת את הבלגים עם עבר ם. החוקר הבלגי לודו דה ויטה פירסם לפני כשלוש שנים את הספר "ההתנקשות בלומומבה", בו תיאר בפרוטרוט איך השתתפה צמרת השלטון הבלגית בחיסול ראש הממשלה של המדינה הצעירה. הספר הביא להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית שפירסמה לפני כשנה וחצי את מסקנותיה ואישרה למעשה את גילויי ההיסטוריון.
הבלגים עשו כמעט הכל כדי לסיים מהר ככל הניתן את כהונתו של ראש הממשלה העצמאי של קונגו. הפעילות החשאית הבלגית החלה מקרנות סודיות דרכן מימנה הממשלה הבלגית את המרד נגד לומומבה, דרך לחץ של שר החוץ הבלגי על מתנגדיו של לומומבה לאסור אותו, ועד למברק של השר לענייני אפריקה של בלגיה לשגריר הבלגי בקונגו, בו דרש את "חיסולו הסופי" של לומומבה.
גם למלך הבלגי בודוואן ולפרלמנט הבלגי הובהר כי חייו של לומומבה בסכנה, אך הם בחרו שלא לפעול. זאת ועוד, מלבד העובדה שבלגי פיקד על חוליית הירי, הרי שמפקח משטרה בלגי ששירת בקונגו, ג'ראר סואט, הודה בראיון לטלוויזיה הבלגית כי נסע עם גופת ראש הממשלה המנוח בתא המטען של מכוניתו ובסיועו של אחיו המיס את הגופה בחומצה. "שמרתי שתי שיניים של לומומבה למזכרת", התרברב. כאשר הקונגולזים דרשו שיחזיר את השרידים הללו, טען השוטר כי "השליך אותם לים הצפוני".
ולמרות כל הגילויים המפורטים הללו, המסקנה המוזרה של ועדת החקירה הבלגית היתה כי בלגיה אינה אחראית ישירות לרצח פאטריס לומומבה, אלא נושאת רק ב"אחריות מוסרית" למעשה. זאת מכיוון שלא הוכחה כל "כוונה תחילה" מצד הבלגים.
הממשלה הבלגית הסתפקה בהתנצלות ובהקמת קרן צנועה (סכום ראשוני של שלושה מיליון אירו) לזכר לומומבה, שתממן מניעת סכסוכים וחינוך צעירים בני קונגו.
רק לשם השוואה: מדובר בסכום הנמוך פי שניים מהכסף שהשקיעה בלגיה הרשמית בניסיונות להדיח את לומומבה (כשישה מיליון אירו, בשיקלול לערכים נוכחיים).בלגיה הסתפקה בהתנצלות הרשמית הזו מפי שר החוץ שלה, לואי מישל, ולא פתחה בהליך פלילי נגד המעורבים בחיסול לומומבה הנמצאים עדיין בחיים. את הטיפול  המשפטי הזה שומרת בלגיה לפי שעה רק לאריאל שרון.
עופר דהן

עופר דהן

שנים אני כותב, עוד מילדות, תמיד ידעתי להביע את עצמי בכתב הרבה יותר טוב מאשר בעל-פה.
כתבתי שירים, כתבתי סיפורים, כתבתי מאמרים, כתבתי סיכומים... בעצם הדבר היחיד שלא כתבתי זה שיעורי בית...
אמנם לא ניהלתי יומן כהלכתו, אבל פעמים רבות כתבתי לעצמי דברים מעין "סיכום היום".
תמיד כשרציתי לומר משהו - כתבתי! לחברות, לחברים, לשותפים למורים.. תמיד בכתב.

השאר תגובה

קצת עלי

ישראלי שחי בצ'כיה מאז תקופת הדינוזאורים פחות או יותר.
אני מתעסק כאן בתיירות, הרבה כמובן בפראג, אבל מעדיף לקחת את לקוחותי לגלות את צ'כיה הנפלאה. אהבתי הגדולה תמיד הייתה צפון צ'כיה. וכך אני חי לסירוגין בביתי בפראג ובבית הנופש שלי בצפון צ'כיה.
מעבר להיותי מדריך, אני היסטוריון חובב וכותב מאמרים בתחומים רבים, ובהם רבים על ההיסטוריה הצ'כית.
נשוי לצ'כית ואב גאה ל-3 צ'כיות (יותר ישראליות למען האמת)

סנן מאמרים לפי נושאים

פוסטים אחרונים

פוסטים נוספים

Sign up for our Newsletter

Click edit button to change this text. Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit