תוכנית אלון  או "היסטוריה של פספוס היסטורי"

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
10/1/2017
פעם כבר כתבתי, ואכתוב שוב ללא חשש ומורא, 2 מצביאים עם היסטוריה מקבילה כיכבו בתולדות ישראל. האחד מפורסם שבכל מה שנגע השאיר אחריו רק חורבן, והשני מפורסם פחות, חכם יותר ומת טרם זמנו.
הראשון שמו משה דיין והשני יגאל אלון (פייקוביץ').
לדיין זכויות רבות ולא אקח אותן ממנו, אבל גם חובות רבים. אני יכול רק להרהר מה היה קורה אם אלון, שהיה יותר פרגמטי, היה מתמנה להיות שר הביטחון לפני מלחמת ששת הימים, כפי שרצו ראשי המדינה, ולא דיין האימפולסיבי והשחצן. איך הייתה מסתיימת מלחמת ששת הימים ויותר חשוב מזה מלחמת יום הכיפורים, אולם זאת כנראה כבר לא נדע…..
על דיין אמר אריאל שרון: "הוא היה מתעורר עם מאה רעיונות. תשעים וחמישה מהם היו מסוכנים מידי, שלושה היו רעים, אבל השניים הנותרים לעומת זאת היו גאוניים"
ואלון אמר עליו "אינני ממעיט בכישרונותיו ובכישוריו של משה דיין, אבל כאיכר בעל וותק מוכרת לי התופעה של אותה פרה הממלאה דלי חלב והופכת אותו על פיו בבעיטה לא צפוייה"
אחד הפרויקטים המפורסמים הקשורים בשמו של יגאל אלון  הינו "תכנית אלון". בניגוד למשה דיין שדגל ביישוב כל חלקי הארץ, אלון כבר כחודש אחרי מלחמת ששת הימים הבין כי רק שרטוט גבולות ברור, יאפשר שלום בר קיימא בן ישראל לשכנותיה, ורק שלום שכזה יאפשר לישראל להתקיים בבטחה. אלון הבין שעל ישראל להבהיר באופן ברור מה יהיו גבולותיה לאחר תום המלחמה שבה נכבשו אזורים רבים.
אלון שהחזיק אז בתפקיד שר העבודה, פרסם מסמך עבודה שנקרא "עתיד השטחים ודרכי הטיפול בפליטים" שלימים נקרא "תכנית אלון". מסמך זה היווה את הבסיס להחלטות היכן ניתן להתיישב באזורי יהודה, שומרון ועזה.
למרות שתכנית אלון מעולם לא אושרה באופן רשמי, לאורך תקופה ארוכה הייתה הקפדה כי ההתיישבות היהודית תתבצע אך ורק בשטחים שהיו אמורים להסתפח לישראל על פי התכנית.
פלישת גוש אמונים לסבסטיה (25/7/1974) והקמת ההתיישבות שם הייתה הפעם הראשונה שבה הוקם יישוב שלא על פי תכנית אלון, ורק לאחר המהפך ב-77' ועליית הליכוד לשלטון, החל גוש אמונים להתיישב ביהודה ושומרון ללא התחשבות בתכנית אלון.
תכנית אלון שהוגשה לראש הממשלה לוי אשכול ב- 26/7/1967,  שרטטה קו ברור לאורך נהר הירדן עד ים המלח ובהמשך לאורך הערבה.
בתכנית, נהר הירדן מסמן את גבולה האסטרטגי של מדינת ישראל ומהווה חיץ מול "החזית המזרחית", כפי שכונתה קואליציה צבאית אפשרית בין עיראק, ירדן וסוריה.
על פי תכנית אלון, רוב שטחי יהודה, שומרון, חבל עזה וסיני יימסרו לתושבים הערביים, וישראל תספח אליה את שטחי בקעת הירדן ואזור ים המלח שממילא לא היו מיושבים, כמו כן ישראל תשמור לעצמה שטחים בעלי חשיבות ביטחונית בפרוזדור ירושלים.
אחת הנקודות שהעלה אלון, היא שלראשונה תינתן בחירה לתושבים הערביים בנושא השלטון.
 עיקרי התכנית:
– שני גושים גדולים (גוש: ג'נין, שכם, רמאללה וגוש: חברון) יישארו בחזקת ירדן וישראל תשאיר רצועה באזור יריחו שתקשר את ירדן עם הגוש המרכזי כאשר לישראל יהיה כביש שחוצה את הרצועה הזו ולירדנים יהיה כביש מחבר בין הגושים.
– רצועה ברוחב של 15 ק"מ ממערב לירדן תצורף למדינת ישראל ותהווה חלק ממנה. באזור מדבר יהודה, כולל קריית ארבע, יגיע רוחב הרצועה עד 25 ק"מ וישמש חוליה מקשרת בין הנגב לבקעת הירדן.
– בנוסף, תהיה רצועת מעבר בין יהודה ושומרון לחבל עזה, אשר תאפשר קשר בין שני החלקים ומעבר חופשי לנמל בעזה.
– אזור ירושלים כולו יצורף למדינת ישראל.
– בשאר הגבולות יעשו רק תיקוני גבול הכרחיים.
לגבי האזורים המאוכלסים בצפיפות ע"י ערבים יתקיים מו"מ בין מדינת ישראל, התושבים ומדינות ערב ויקבע ממשל מוסכם (ישראלי, ירדני או עצמאי).
תכנית אלון בזמנו הייתה הדרך הטובה ביותר להשיג את מקסימום ההישגים בכל התחומים:
• מבחינה מדינית – ממשלת ישראל תהיה יוזמת הפתרון ולא ייכפה עליה פתרון אחר על ידי המעצמות.  אלון אמר כי "השלום עם ארצות ערב והפלסטינאים אפשרי והכרחי. עברה התקופה שבה חוסר הסדר או מצב של איבה יכול להביא תועלת לשני הצדדים"
• מבחינה דמוגרפית – הגדלת שטח מדינת ישראל מבלי להעלות את מספר תושביה הלא־יהודיים ושמירה על רוב יהודי. מצב המאפשר קיומה של מדינה יהודית דמוקרטית, עפ"י החזון הציוני.
• מבחינה ביטחונית – "גבולות ברי הגנה" – הישובים שלאורך הבקעה, ישמשו כ"תצפיות קבע קדמיות המסוגלות לא רק להתריע על תחילתה של התקפת פתע מצד האויב אלא גם לנסות לבלום אותה, או לפחות להשהות את התקדמות האויב עד שכוחות הצבא ישלטו במצב"
• מבחינה מוסרית – מניעת הצורך בשליטה על הערבים. ניתנת האפשרות לעם הפלסטינאי לממש חיים לאומיים עצמאיים מבלי לפגוע בביטחון מדינת ישראל ולבחור בקשרים פוליטיים למדינת ירדן ו/ או למדינת ישראל.
ממשלתו של לוי אשכול לא קיבלה את תכניתו של אלון, וכך גם לא כל הממשלות שבאו אחריה (עד היום). כולם העדיפו את דרכם של משה דיין ושמעון פרס שדגלו ביישוב השטחים ה"משוחררים".
כל אחד וסיבותיו להתנגדות:
– המפד"ל וגח"ל (לימים הליכוד) התנגדו כי רצו להתיישב ב"ארץ ישראל השלימה"
– רוב מנהיגי המער"ך (מפלגת העבודה) לא תמכו בה.
– ה"אלוהים" של אותה תקופה, שר הביטחון משה דיין, טען שאין טעם להציע הצעות אלא ראוי להמתין ולחכות להצעה מהערבים. בראיון שנתן לעיתון מעריב, ב-13/6/1967, אמר דיין: "אנו מחכים לטלפון מהערבים, אנו לא נעשה שום צעד. אנו מרוצים בהחלט ממה שיש לנו עתה. אם הערבים ירצו שינוי שיפנו אלינו"
– חוסיין מלך ירדן התנגד לתכנית מכיוון שרצה לקבל את כל הגדה המערבית. למרות הערכתו של אלון כי המלך ישמח לספח אליו את השטחים, המלך הבהיר במהלך הדיונים שנערכו לאורך השנים כי הוא מצפה לקבל את כל השטח.
– התנועה הפלסטינית, שהייתה מנומנמת מאז סיפוח הגדה לירדן ב-1950, התעוררה לחיים עם כיבושה על ידי גורם שאינו ערבי ורחמנא לצלן לא מוסלמי.
– ואש"ף?? אש"ף כמו תמיד, לא מפספס הזדמנות לפספס, אש"ף סירב כי חלם על "פלשתין הגדולה" שתהיה מדינה עצמאית.
אלון דגל בהתיישבות חקלאית בסגנון ארץ ישראל העובדת, ואילו דיין ביקש להקים ישובים תוך שימת דגש על "חזרת העם היהודי אל ארצו". דיין אף ביקש להרים 4 מרכזי התיישבות בסביבות הערים הערביות בכדי לשנות את המצב הדמוגרפי ביהודה ושומרון.
כאשר בשנים 1967-1970 התגברו מעשי הטרור מרצועת עזה, הוחלט על ידי וועדה בראשות יגאל אלון וישראל גלילי להקים יישובים חקלאיים בחבל עזה (כפר דרום ולאחר מכן נצרים) על מנת לחזק את בטחון ישראל או כמו שאמר אריאל שרון "מעשה ההתיישבות דרוש כדי להתחיל לגמול את ערביי רצועת עזה מן האשליה שאנו עתידים לצאת משם"
מקורות:
"יגאל אלון: אביב חלדו" אניטה שפירא
" מדינה אחת, שתי מדינות: ישראל ופלסטין" בני מוריס
"סיפורה של גדר ההפרדה" ישעיהו פולמן
"בארץ לא זרועה", יועז הנדל
ירוחם כהן, תכנית אלון
"עתיד בקעת הירדן – השארתה בריבונות ישראל – השיקולים בעד ונגד"  לי כהנר, ארנון סופר ויובל כנען
עופר דהן

עופר דהן

שנים אני כותב, עוד מילדות, תמיד ידעתי להביע את עצמי בכתב הרבה יותר טוב מאשר בעל-פה.
כתבתי שירים, כתבתי סיפורים, כתבתי מאמרים, כתבתי סיכומים... בעצם הדבר היחיד שלא כתבתי זה שיעורי בית...
אמנם לא ניהלתי יומן כהלכתו, אבל פעמים רבות כתבתי לעצמי דברים מעין "סיכום היום".
תמיד כשרציתי לומר משהו - כתבתי! לחברות, לחברים, לשותפים למורים.. תמיד בכתב.

השאר תגובה

קצת עלי

ישראלי שחי בצ'כיה מאז תקופת הדינוזאורים פחות או יותר.
אני מתעסק כאן בתיירות, הרבה כמובן בפראג, אבל מעדיף לקחת את לקוחותי לגלות את צ'כיה הנפלאה. אהבתי הגדולה תמיד הייתה צפון צ'כיה. וכך אני חי לסירוגין בביתי בפראג ובבית הנופש שלי בצפון צ'כיה.
מעבר להיותי מדריך, אני היסטוריון חובב וכותב מאמרים בתחומים רבים, ובהם רבים על ההיסטוריה הצ'כית.
נשוי לצ'כית ואב גאה ל-3 צ'כיות (יותר ישראליות למען האמת)

סנן מאמרים לפי נושאים

פוסטים אחרונים

פוסטים נוספים

Sign up for our Newsletter

Click edit button to change this text. Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit