אמנון ותמר – סיפור אונס ונקמה או שמא קונספירציה פוליטית?

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
אמנון היה בנו בכורו של דוד המלך, שנולד בחברון לאחינועם היזרעאלית. תמר הייתה בתו של דוד המלך מאישה אחרת, מעכה בת תלמי מלך גשור. וכך היו השניים אחים חורגים. אמנון חשק בתמר אחותו, ואנס אותה, ולאחר מכן גירש אותה מביתו בבושת פנים "וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ". דוד כעס על מעשה אמנון אך לא הענישו, אבל אבשלום, אחיה המלא של תמר, חיכה שנתיים ולבסוף רָצַח את אמנון, ומייד ברח מפחד מאביו לארץ גשור. רֶצַח אמנון נחשב לאחד העונשים לדוד על פרשת בת שבע, דוד התאבל על מות אמנון במשך כמה שנים ויש הטוענים כי זו הייתה תחילת הסוף של ממלכת דוד.

או איך אחד הפרחים הצבעוניים והיפים קיבל את שמו על שם מיקרה אונס נוראי? (שמואל ב', פרק י"ג)

כדי שנוכל להבין לעומק את סיפור אמנון ותמר, נמקם את עצמנו על ציר הזמן ההיסטורי.

שאול המלך

שָׁאוּל בֶּן קִישׁ, הוא המלך הראשון המולך על ממלכת ישראל המאוחדת, אי שם במחצית השנייה של המאה ה 11 לפנה"ס. אולם בספר שמואל, מסופר כי אלוהים מאס בשאול ששקע בדיכאונות תכופים, עד כי עבדיו הציעו לו להביא נגן נבל צעיר שישפר את מצב רוחו וכך מתגלגל הנער דוד לחצר המלך.

דוד מנגן בפני המלך שאול ובכך מקל על רוחו הרעה ונושא חן מלפניו.

David palying the harp infront of Saul (Charles-Nicolas Cochin)

שאול הופך את דוד לנושא כליו ושליחו האישי ודוד העושה מלאכתו נאמנה, הופך לחביב הלוחמים והמפקדים, כמו גם העם ואנשי חצר המלך עד כדי כך שהוא צובר כוח וממונה להיות "שר אלף".
האהדה הרבה לדוד מעוררת את קנאתו של המלך, וזו במהרה הופכת לעוינות וליריבות.
ולמה שלא יקנא שאול? בטח אם לאחר הקרב עם גוליית, שרו בנות ישראל "וַתַּעֲנֶינָה הַנָּשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת וַתֹּאמַרְןָ הִכָּה שָׁאוּל באלפו [בַּאֲלָפָיו] וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו." (שמואל א', פרק י"ח פסוק ז').

לשאול המלך יש בן יורש, יְהוֹנָתָן, מפקד וגיבור צבאי. בחצר המלך נקשרת נפשו של דוד בזו של יהונתן.
למרות היות היורש המיועד, איש צבא אמיץ ואדם חכם, כורת יונתן ברית עם דוד, יריבו המר של אביו. הוא נותן לו את מדיו, את חרבו, את קשתו ואת חגורו שכן דוד הגיע מבית עני ולא היו ברשותו כלי נשק ואף מוותר עבורו על המלוכה, כי הוא חושב שדוד, אהובו, מוכשר ממנו. "וְאַתָּה תִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה וְגַם שָׁאוּל אָבִי יֹדֵעַ כֵּן" (שמואל א', פרק כ"ג, פסוק י"ז).

דוד המלך

לאחר מותם של שאול ויהונתן בקרב על הר הגלבוע, נמשח דוד למלך יהודה ולאחר שאבנר בן נר מעביר אליו את נאמנותו הוא כובש את ירושלים ומולך לראשונה על ממלכת ישראל כולה.

בימי זקנותו, סובל דוד מקור תמידי ומובאת לו נערה שתחמם אותו, היא אבישג השונמית.

Pedro AMérico 1879 - David and Abisag

 חולשתו של דוד גורמת לבנו הרביעי, אדוניהו, לנסות ולהשתלט על המלוכה, אולם בת שבע אשתו של דוד ונתן הנביא, מגלים את המזימה ופונים אל דוד בדרישה שיצהיר מייד, עוד בחייו, מי יהיה היורש שיירש את כיסאו. דוד נענה להם וממליך תחתיו את שלמה בנו מבת שבע.

דוד נפטר בשיבה טובה, בחג השבועות, ועל פי המסורת נקבר בעיר דוד ליד הכפר סילואן: "וַיִּשְׁכַּב דָּוִד עִם אֲבֹתָיו; וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִד" (מלכים א', פרק ב', פסוק י')

עוד רגע קטן, לפני שנתחיל בסיפור המזעזע, ראשית מספר מילים "צבעוניות".

אמנון ותמר הוא שמו הנפוץ של הפרח "סֶגֶל שְׁלָשׁ גּוֹנִי" (Viola tricolor), פרח גינה מרהיב בעל 5 עלי כותרת קטיפתיים הפורח בחורף.

ברוסית נקרא שמו "איוואן דה מריה" (Иван да марья), ומסופרת עליו אגדת עם על אח ואחות אשר נפרדו בילדותם, ובבגרותם התאהבו האחד בשנייה מבלי לדעת כי אחים הם. כשנודע להם הדבר, הם מתו מחובקים זה בזו והפכו לפרח האמנון ותמר.
באנגלית ניתן לפרח הכינוי העממי "ג'ק וג'יל".
ובגרמנית, "אם חורגת" (Stiefmütterchen) וזאת מאחר ועלי הכותרת הראשיים "האם החורגת" מוסתרים על ידי עלי הכותרת העיליים "הבנות החורגות".

ובעברית?
כאשר תרגם שאול טשרניחובסקי את אגדת העם הרוסית לעברית, הוא השתמש בשמותיהם של "אמנון ותמר" (גם בגלל הסיפור, אבל גם כי פונולוגית שמותיהם דומים לשמות הרוסיים   איוואן ומריה).

 

לא ניתן להתייחס לסיפור אמנון ותמר מבלי להעביר ביקורת על סיפור דוד ובת שבע. לא רק בגלל אלו הטוענים כי זהו עונשו של דוד המלך, אלא בעיקר כי גם התנ"ך חושב כך. בתחילת הסיפור, פרק י"ג, פסוק א' נאמר: "וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן", כלומר, מיד אחרי סיפור דוד ובת שבע משני הפרקים הקודמים (י"א-י"ב) עם דגש "ויהי אחרי כן".

"וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וּלְאַבְשָׁלוֹם בֶּן דָּוִד אָחוֹת יָפָה וּשְׁמָהּ תָּמָר וַיֶּאֱהָבֶהָ אַמְנוֹן בֶּן דָּוִד" (פרק י"ג, א').

מיד אנו עושים היכרות עם שלושה מילדיו של דוד המלך: אבשלום, אמנון ותמר.

ראוי לציין, שתי עובדות שתהינה בעלות חשיבות בהמשך:

  1. אמנון הוא הבן הבכור של דוד, כלומר הוא היורש.
  2. תמר, הינה אחות מלאה של אבשלום ואחות למחצה של אמנון.

אבשלום הוא האדם הקרוב ביותר לתמר, הוא ידאג לה ויתפוס את מקום האב, דוד, שפועל בסיפור רק להגנה על בכורו, אמנון.

 

ולמה הכותב טורח להדגיש את יופייה של תמר? הרי זה כמעט ולא קורה בסיפורים אחרים, בכל פעם שהתנ"ך טורח לספר לנו שדמות מסוימת היא יפת תואר, זה נגמר בצרות. ייתכן כי הכותב רוצה לייצר עבורנו את ההקשר בין יופייה של תמר ובין אהבתו של אמנון כלפיה.

מבקרי ספרות היו אומרים כי גם למיקום תיאור יופייה יש חשיבות, שכן ממש בתחילת הסיפור מוזכר יופייה, ואילו לאחר אינוסה וחורבן חייה, נאמר "וַתֵּשֶׁב תָּמָר וְשֹׁמֵמָה, בֵּית אַבְשָׁלוֹם אָחִיהָ" (פסוק כ').

אין הפתעות, כבר בפסוק הראשון נאמר "וַיֶּאֱהָבֶהָ, אַמְנוֹן בֶּן דָּוִד", אמנון מאוהב באחותו תמר, או לפחות כך הוא חושב. בהמשך יתברר כי הוא לא אהבה באמת אלא רק חשק בה במובן המיני ולאחר שעשה את זממו, הפך יחסו לשנאה עזה.
"וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן, שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ, מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ" (פסוק ט"ו).

 

אמנון מתייסר באהבתו אל אחותו, תמר, עד כדי מחלה "וַיֵּצֶר לְאַמְנוֹן לְהִתְחַלּוֹת, בַּעֲבוּר תָּמָר אֲחֹתוֹ" (פסוק ב'). ואולי רב תסכולו, כי תמר הייתה "בתולה" וכדרכן של בתולות, ישבה בבית אביה ולא יצאה אל החוץ, כך שלא נוצרה לשניהם הזדמנות להיפגש לבדם.

 

לאמנון היה חבר טוב, יונדב בן שמעה "אִישׁ חָכָם מְאֹד" (פסוק ג'). שמעה היה אחיו של דוד והוא מוזכר כבנו השלישי של ישי בסיפור משיחת דוד למלך על ידי שמואל (שמואל א' פרק ט"ז, פסוק ט').

אולם יונדב נותן לו עצת אחיתופל "שְׁכַב עַל מִשְׁכָּבְךָ וְהִתְחָל; וּבָא אָבִיךָ לִרְאוֹתֶךָ, וְאָמַרְתָּ אֵלָיו תָּבֹא נָא תָמָר אֲחוֹתִי וְתַבְרֵנִי לֶחֶם וְעָשְׂתָה לְעֵינַי אֶת הַבִּרְיָה, לְמַעַן אֲשֶׁר אֶרְאֶה, וְאָכַלְתִּי מִיָּדָהּ" (פסוק ה') – כלומר, שחק אותה חולה, אביך יבוא לבדוק אותך, תגיד לו "אני צריך שתמר אחותי תבוא להאכיל אותי כדי שאתחזק" זה נשמע אך טבעי, וכך, תוציא אותה מארמון המלך.

 

בפסוק ז', שולח דוד המלך את ביתו תמר אל בית אחיה כדי שתבריא אותו והיא בתמימותה הולכת "וַתִּקַּח אֶת הַבָּצֵק וַתָּלָשׁ וַתְּלַבֵּב לְעֵינָיו, וַתְּבַשֵּׁל אֶת הַלְּבִבוֹת" (פסוק ח'). אבל הבית מלא במשרתים, אמנון אינו לוקח את הלביבות מידי המשרת וקורא "הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלַי" (פסוק ט'), הוא מבקש להישאר לבד עם תמר ולאכול מידיה בלבד.

העצה שנתן יונדב לאמנון אינה מועילה ואמנון אינו מסתפק בהסתכלות "למען אשר אראה" ואפילו הבקשה שלו למלך "ואברה מידה" אינה מועילה לו והוא ממאן לאכול מידה. אמנון מגיע לרגע שבו הוא מבין שאין לו כל עניין בתמר, אלא במעשה עם תמר. "וַתַּגֵּשׁ אֵלָיו, לֶאֱכֹל; וַיַּחֲזֶק בָּהּ וַיֹּאמֶר לָהּ, בּוֹאִי שִׁכְבִי עִמִּי אֲחוֹתִי" (פסוק י"א). המשימה הושלמה – הם לבד, הוא אוחז בה בחוזקה ומבקש ממנה לשכב עמו, בהסכמה.

 

תמר המזועזעת, פונה אל אחיה בזעקה "אַל אָחִי אַל תְּעַנֵּנִי כִּי לֹא יֵעָשֶׂה כֵן, בְּיִשְׂרָאֵל: אַל תַּעֲשֵׂה, אֶת הַנְּבָלָה הַזֹּאת" (פסוק י"ב). היא ממאנת להאמין כי "אחיה" יעשה את מעשה "הנבלה" הזה.

וכאן ראוי להתעכב לרגע על הפסוק הבא, שכן מעשה הנבלה אינו מעשה האונס, ובוודאי שלו גילוי העריות, שכן בפסוק י"ג, היא מציעה לו "דַּבֶּר נָא אֶל הַמֶּלֶךְ, כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ", כלומר, דבר עם אבינו והוא ירשה לנו להתחתן, אבל אל תיקח ממני את בתולי כי אז "אָנָה אוֹלִיךְ אֶת חֶרְפָּתִי" (פסוק י"ג).

 

המלבי"ם (רבי מאיר לֵיבּוּשׁ בן יחיאל מִיכְל וֵייזֶר) וה"כלי יקר" (רבי שלמה אפרים מלונטשיץ) סבורים שלא עלה בדעתו של יונדב שאמנון יאנוס את אחותו. לדברי המלבי"ם, בקשתו המוזרה של אמנון (בעצת יונדב) נועדה לרמוז לדוד שהוא מאוהב בתמר ומעוניין להינשא לה ולאפשר לאמנון לדבר על לבה של תמר ולהביע את אהבתו, בתקווה שתסכים להינשא לו.

ה"כלי יקר" מסביר שיונדב סבר שתאוותו של אמנון לתמר תשכך בכך שתקרב אליו ותספר עמו   כדברי הגמרא הסבורה שאדם החושק באשה יכול להתרפא ע"י קרבה, ללא ביאה.

 

נראה שבין שתי הדעות, האחת שרומזת שיונדב ידע וזו הייתה עיקר עצתו שאמנון יאנוס את תמר, ובין הדעה שיונדב לא ידע, נבחר בדרך האמצעית: יונדב אמנם יודע על האהבה האובססיבית של אמנון, אולם הוא מנסה לרפא אותו בהתקרבות לתמר, אבל אינו מצפה שאמנון יאנוס אותה. לדעתו אין בהתקרבות של תמר לאמנון עניין של איסור.

 

אולם תחנוניה לא הועילו "וְלֹא אָבָה, לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָהּ; וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה וַיְעַנֶּהָ, וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ" (פסוק י"ד).

אמנון מבצע את זממו, ומייד אהבתו היוקדת, הופכת לשנאה יוקדת לא פחות "וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן, שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ, מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ" (פסוק ט"ו). הוא מגרש אותה מביתו ומצווה לנעול אחריה את הדלת.

 

ומדוע הפכה אהבתו לשנאה? כי כעת אמנון נמצא במלכוד. החוק המקראי קובע כי "כִּי יִמְצָא אִישׁ נַעֲרָ בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וּתְפָשָׂהּ וְשָׁכַב עִמָּהּ וְנִמְצָאוּ. וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו." (דברים, פרק כ"ב, פסוקים כ"ח כ"ט) איש שאנס בתולה צריך לשלם מוהר לאביה, לשאת את הנאנסת לאישה, ואסור לו לגרשה כל ימיו. חוק יפה שמטרתו "להגן" על הנאנסת ולהעניק לה ביטחון כלכלי.

תמר מעדיפה את האפשרות הזו מאשר מעמד של אישה מחוללת, בתולה לשעבר.

תמר בהלם, היא מנסה לדבר על לב אחיה, אבל הלה אינו מוכן לשמוע ומגרשה מעל פניו "וַיִּקְרָא, אֶת נַעֲרוֹ מְשָׁרְתוֹ, וַיֹּאמֶר, שִׁלְחוּ נָא אֶת זֹאת מֵעָלַי הַחוּצָה; וּנְעֹל הַדֶּלֶת, אַחֲרֶיהָ" (פסוק י"ז)

 

תמר מבינה את משמעות הדברים ומייד נוקטת בפעולות אבלות "וַתִּקַּח תָּמָר אֵפֶר עַל רֹאשָׁהּ, וּכְתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלֶיהָ קָרָעָה; וַתָּשֶׂם יָדָהּ עַל רֹאשָׁהּ, וַתֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְזָעָקָה" (פסוק י"ט).

Desolation of Tamar - James Tissot, 1900, France

בעודה הולכת וזועקת על מר גורלה, שומע את זעקתה אחיה האהוב, אבשלום. האם ממנו תבוא ישועתה?

אבשלום היה ידוע כאדם כריזמטי ודעתן, בעל אישיות חזקה, שומר טינה אך גם מי שידע לכלכל את מעשיו בשכל. אבשלום היה בנה של מעכה בת מלך גשור ונכדו של מלך גשור. הייתה לו מגילת יוחסין של מלכים גם מאמו וגם מאביו, ובכך התעלה על כל שאר אחיו ולא מן הנמנע שאבשלום היה נוקם בסופו של דבר את נקמתה של אחותו ופוגע באמנון בשל חילול כבודה, ובעיקר בשל הפגיעה בכבודו כאחראי על בני משפחת אמו. אולם לזוועתה מתברר מהר מאוד כי גם אחיה השני אינו מושיעה.
ראשית הוא שואל שאלה "הַאֲמִינוֹן אָחִיךְ הָיָה עִמָּךְ?" (פסוק כ') ומיד מלווה אותה בעצה "וְעַתָּה אֲחוֹתִי הַחֲרִישִׁי אָחִיךְ הוּא" (פסוק כ') מדוע אבשלום ישר שואל אותה אם הייתה עם אמנון? האם הוא ידע על תשוקתו של אמנון לאחותו? ולמה הוא מייעץ לה לשתוק?

תמר מבינה כי אין לה ישועה והיא מסתגרת בביתו של אבשלום "וַתֵּשֶׁב תָּמָר וְשֹׁמֵמָה, בֵּית אַבְשָׁלוֹם אָחִיהָ" (פסוק כ').

ומה עם אביהם? דוד המלך? האם הוא יהיה מושיעה של ביתו?

ְהַמֶּלֶךְ דָּוִד שָׁמַע, אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; וַיִּחַר לוֹ, מְאֹד" (פסוק כ"א).
אז דוד שמע את הדברים וכעס, אבל לא פעל ולא עשה דבר להקל על סבלה. יש שיאמרו, כי דוד המלך הפקיר את ביתו הקטנה פעמיים, פעם אחת כששלח אותה אל אחיה, אמנון, ובפעם השנייה לאחר האונס.

שני הגברים שהיו אמורים לסייע לתמר: דוד ואבשלום, שניהם בוחרים בשתיקה. דוד שומע על המקרה ואינו מגיב, ואבשלום משתיק את תמר ומפסיק לדבר עם אמנון אחיו. "וְלֹא דִבֶּר אַבְשָׁלוֹם עִם אַמְנוֹן, לְמֵרָע וְעַד טוֹב" (פסוק כ"ב)

מדוע שתק דוד? איך יכול להיות שאב שביתו חוללה אינו מגיב?
האם השתיקה נובעת מרגשות אשם בעקבות מעשה בת שבע? הרי הוא עצמו, לא מזמן, שכב עם אשת איש ושלח את בעלה אל מותו.

ואיפה אבשלום בסיפור?
האם טענתו "הַחֲרִישִׁי אָחִיךְ הוּא" (פסוק כ') מהווה צידוק מספיק שלא לעשות מעשה?

האם הסכמתה של תמר לשבת בבית אחיה "שוממה" נובעת מכך שהיא אינה סומכת על אחיה שהוא יעניש את אמנון? שהרי לאבשלום יש אינטרס נוסף בהוצאת אמנון, היורש המיועד מהתמונה. מהלך זה יביא אותו למעמד של היורש למלך!! או שמא היא הבינה כי יש לשמור על הסיפור "בתוך המשפחה" כדי למנוע שערורייה?

בהמשך הסיפור מתברר, כי הפגיעה בתמר לא הייתה קלת ערך בעיני אבשלום כלל ועיקר וכי הוא עצמו בהחלט תכנן לנקום את חרפת אחותו. יתברר לנו, כי דבריו הרכים, לא נועדו אלא כדי להסתיר את כוונות הנקמה שלו.

כל זה מוביל אותנו לחלקו השני של הסיפור, כעבור שנתיים "וַיְהִי, לִשְׁנָתַיִם יָמִים" (פסוק כ"ג).

 

אבשלום מתכנן היטב את רצח אמנון, אבל הוא עושה זאת לבדו, ללא עזרה.
בעת הגז, מזמין אבשלום את כל בני המלך לחגיגה שתיערך בבעל חצור שבהר אפרים, שם רעו עדריו של אבשלום. מקום זה נבחר במיוחד על ידי אבשלום כדי לבצע את נקמתו היות שהיה מרוחק מירושלים ומכל עזרה שיכלה לבוא. החגיגות כללו הקרבת קורבנות לאלוהים ועריכת סעודה גדולה לכל המכובדים.

האם גם דוד שותף בידיעה לתוכניתו של אבשלום לרצוח את אמנון? האם הוא חושד בכך? "וַיָּבֹא אַבְשָׁלוֹם, אֶל הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמֶר, הִנֵּה נָא גֹזְזִים לְעַבְדֶּךָ; יֵלֶךְ נָא הַמֶּלֶךְ וַעֲבָדָיו, עִם עַבְדֶּךָ." (פסוק כ"ד), אבל כנראה שדוד חושד והוא מנסה לשכנע את אבשלום שלא להזמין את כולם לחגיגה "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אַבְשָׁלוֹם, אַל בְּנִי אַל נָא נֵלֵךְ כֻּלָּנוּ, וְלֹא נִכְבַּד, עָלֶיךָ; וַיִּפְרָץ בּוֹ וְלֹא אָבָה לָלֶכֶת, וַיְבָרְכֵהוּ." (פסוק כ"ה), אבל אבשלום אינו מוותר ומתעקש כי כל בני המלך יבואו. וכך נעשה דוד שלא מרצונו, שותף לתוכנית.

 

ניסיון הסירוב של דוד מרמז כי הוא היה מודע ליחסים העכורים בין בניו ואולי גם חשש שאבשלום עשוי לפעול נגד אחיו, אולם הסכמתו ללכת עשויה לרמוז שדוד ידע שעל אמנון להיענש.

 

אבשלום אמנם מחליט לרצוח את אחיו, אולם את מעשה הרצח, הוא מטיל על נעריו. "וַיְצַו אַבְשָׁלוֹם אֶת נְעָרָיו לֵאמֹר, רְאוּ נָא כְּטוֹב לֵב אַמְנוֹן בַּיַּיִן וְאָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם הַכּוּ אֶת אַמְנוֹן וַהֲמִתֶּם אֹתוֹ" (פסוק כ"ח), הוא אף מעודד אותם לבל יפחדו, בכל זאת, עליהם להרוג את יורש העצר   "אַל תִּירָאוּ:  הֲלוֹא, כִּי אָנֹכִי צִוִּיתִי אֶתְכֶם" (פסוק כ"ח).

 

וכך, מבצעים נעריו של אבשלום את המוטל עליהם, השמועה מגיעה לאוזני דוד כי כל בני המלך הומתו "וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו, וַיִּשְׁכַּב אָרְצָה; וְכָל עֲבָדָיו נִצָּבִים, קְרֻעֵי בְגָדִים" (פסוק כ"א). ופתאום צץ אותו יועץ, יהונדב בן שמעה ואומר למלך כי לא כולם הומתו אלא רק אמנון "אַל יֹאמַר אֲדֹנִי אֵת כָּל הַנְּעָרִים בְּנֵי הַמֶּלֶךְ הֵמִיתוּ כִּי אַמְנוֹן לְבַדּוֹ, מֵת" (פסוק ל"ב).

 

אבשלום בורח אל סבו מצד אמו, תַּלְמַי בֶּן עמיחור, מלך גשור. אולם הבריחה לבית סבו כנראה שאינה מספיקה. יש לשער כי בין מלך גשור לבין המלך דוד ישנם הסכמים פוליטיים, וברגע שקיים חשש שדוד המתאבל על אמנון יבקש את הסגרתו של אבשלום מסבו, הוא בורח ל"גשור" כלומר מתחבא ולא בבית סבו, אלא היכן שהוא ברחבי הארץ.

 

בני המלך חוזרים אל ביתם שכן צדק יהונדב ורק אמנון הומת.

לאחר ששהה בגשור 3 שנים, "וַיְהִי שָׁם, שָׁלֹשׁ שָׁנִים" (פסוק ל"ח), החל דוד להתגעגע אל אבשלום "וַתְּכַל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, לָצֵאת אֶל אַבְשָׁלוֹם" (פסוק ל"ט) כי סלח לו.

 

סיפור האונס של תמר אינו עומד בפני עצמו ולא ניתן לנתק אותו מהמציאות. ציינתי כבר את הסמיכות לסיפור דוד ובת שבע, אבל גם מרד אבשלום ייתכן שמחובר לסיפור. את העיכוב בנקמתו של אבשלום אפשר לפרש כי המתין לשעת כושר לסלק את אחיו ולזכות במלכות, אם על ידי רצח יורש העצר, או על ידי מרידה במלכות, מה שלימים ייקרא "מרד אבשלום" שמטרתו הייתה אחת – לסלק את אביו, דוד, מכס המלכות ולרשת את מקומו.

מי שידבר על צדק פואטי, יטען כי דוד נענש בגלל חטאיו, והוא האשם בכל האסונות שאירעו לו בעקבות מעשי ילדיו.

אמנם נתן הנביא הבטיח לדוד ולביתו מלכות עולם "וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם, לְפָנֶיךָ: כִּסְאֲךָ, יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם" (שמואל ב', פרק ז', פסוק ט"ז), אבל רצח אמנון בידי אבשלום נראה כהתגשמות נבואתו "וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי וַתִּקַּח אֶת אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה." (שמואל ב', פרק י"ב, פסוק י').

נתן הנביא הוכיח את דוד, באמצעות משל כבשת הרש, על הריגת אוריה ועל לקיחת בת שבע לאשה. דוד מתוודה על חטאו, מבקש סליחה וסליחתו מתקבלת, "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן, חָטָאתִי לַיהוָה; וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד, גַּם יְהוָה הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ–לֹא תָמוּת." (פסוקים י"ג-י"ד) אז אלוהים סלח לו, אבל לא בלי עונש, הוא המית את בנו מבת שבע, אשת אוריה החיתי. דוד האבל הולך להתנחם במיטתה ונולד להם ילד חדש – לימים שלמה המלך "וַיְנַחֵם דָּוִד, אֵת בַּת-שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ, וַיָּבֹא אֵלֶיהָ, וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ; וַתֵּלֶד בֵּן, ויקרא (וַתִּקְרָא) אֶת-שְׁמוֹ שְׁלֹמֹה, וַיהוָה, אֲהֵבוֹ." (פרק י"ב, פסוק כ"ד)

אם אנחנו עדיין לא בטוחים לגבי היחסים בין דוד ואבשלום לאחר הרצח, מספר לנו התנ"ך על חזרתו של אבשלום לירושלים, ולאחריה על המרד במלך ואמירותיו הנוגעות ללב של דוד על בנו בשעה שצבאו יוצא להילחם במורדים ובמנהיג המרד "וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת יוֹאָב וְאֶת אֲבִישַׁי וְאֶת אִתַּי לֵאמֹר לְאַט לִי לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם" (פרק י"ח, פסוק ה'). וכאשר מקבל דוד את הבשורה על מות בנו, באה קינתו:

 

"וַיִּרְגַּז הַמֶּלֶךְ, וַיַּעַל עַל-עֲלִיַּת הַשַּׁעַר–וַיֵּבְךְּ;
וְכֹה אָמַר בְּלֶכְתּוֹ,
בְּנִי אַבְשָׁלוֹם
בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם,
מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ,
אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי.
"
(פרק י"ט, פסוק א')

ולסיום, דנה ברגר כתבה שיר הזועק את זעקת תמר   "קומי לכי".

קומי לכי, קומי לכי                       

אחות אהובה              

צאי אל גורלך

כי הדלת שלו נעולה

לך יש את עצמך

 

קומי לכי, ילדה אבודה

קרעי את חולצתך    

אין כוכב

את חוזרת לביתך

 

בבוקר בבוקר            

האור יעלה

לביבות מתוקות נטגן   

בבוקר בבוקר

אמת תתגלה

את מה שנשבר עוד נוכל לתקן

 

קומי לכי, אישה יפה

שאי ראשך בגאון

כי גדולה השנאה מהאהבה

בעולם הזה אין הגיון

 

בבוקר בבוקר

האור יעלה

לביבות מתוקות נטגן

בבוקר בבוקר

אמת תתגלה

את מה שנשבר עוד נוכל לתקן

 

עופר דהן

עופר דהן

שנים אני כותב, עוד מילדות, תמיד ידעתי להביע את עצמי בכתב הרבה יותר טוב מאשר בעל-פה.
כתבתי שירים, כתבתי סיפורים, כתבתי מאמרים, כתבתי סיכומים... בעצם הדבר היחיד שלא כתבתי זה שיעורי בית...
אמנם לא ניהלתי יומן כהלכתו, אבל פעמים רבות כתבתי לעצמי דברים מעין "סיכום היום".
תמיד כשרציתי לומר משהו - כתבתי! לחברות, לחברים, לשותפים למורים.. תמיד בכתב.

השאר תגובה

קצת עלי

ישראלי שחי בצ'כיה מאז תקופת הדינוזאורים פחות או יותר.
אני מתעסק כאן בתיירות, הרבה כמובן בפראג, אבל מעדיף לקחת את לקוחותי לגלות את צ'כיה הנפלאה. אהבתי הגדולה תמיד הייתה צפון צ'כיה. וכך אני חי לסירוגין בביתי בפראג ובבית הנופש שלי בצפון צ'כיה.
מעבר להיותי מדריך, אני היסטוריון חובב וכותב מאמרים בתחומים רבים, ובהם רבים על ההיסטוריה הצ'כית.
נשוי לצ'כית ואב גאה ל-3 צ'כיות (יותר ישראליות למען האמת)

סנן מאמרים לפי נושאים

פוסטים אחרונים

פוסטים נוספים

Sign up for our Newsletter

Click edit button to change this text. Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit