27/09/2014
ב-5.9.1940 החליטו הנאצים לבצע הפצצות רצופות של כל הערים הבריטיות ביום ובלילה. חיל האוויר הגרמני (הלופטוואפה) קיבל על עצמו את המשימה והתחילו הפצצות ליליות ערים מרכזיות באנגליה ובעיקר לונדון.
מטרת הגרמנים הייתה, להכין את השטח לפלישה וחציית התעלה (מבצע "ארי הים"), וזאת על ידי השמדת נמלי הים והכוח הימי, השמדת חיל האוויר הבריטי והכי חשוב פגיעה במורל העם. הגרמנים נכשלו במשימתם!! למרות הפצצות קשות במשך כ-7 חודשים, כ-45,000 הרוגים, 140,000 פצועים ולמעלה ממיליון בתים הרוסים (חלקם אתרים היסטוריים ואסטרטגיים) ההפצצה לא הצליחה לפגוע ברוחם של הבריטים, צ'רצ'יל הצליח לאחד את העם ולחזקו ורוח הלחימה של התושבים גברה. אפילו העובדה שה"עורף" לא היה מוכן למתקפה שכזו, לא היו מקלטים, לא הייתה הגנה אזרחית יעילה, לא הצליחה לשבור את רוחם של הבריטים ואת אמונם בשלטון.
אפילו החרבתה של עיר שלמה, קובנטרי, לא הצליחה לשבור את רוח הבריטים והיטלר נכשל!
אבל הבריטים לא שכחו…. לא, לא… לא סלחו…
3 חודשים לפני תום המלחמה, ובאקט ברור של נקמה, הפציצו הבריטים את דרזדן, הפצצה חסרת תועלת וחסרת תוחלת, סוף המלחמה כבר היה בפתח, קצינים גרמנים התחילו לערוק ולהתאבד… הכל התפרק,
ראשי חיל האוויר המלכותי הבינו מהר מאוד כי שריפה היא הנשק הקטלני ביותר, ואנשי המדע של החיל עשו לילות כימים בניסויים מורכבים, כדי לברר מה היחס הראוי בין הפצצות הרס לפצצות תבערה, כלומר היחס שיגרום את הנזק הגדול ביותר. ואכן, הפגיעות הקשות ביותר בערים הגדולות הצליחו לחולל את התנאים הדרושים להתלקחותה של סופת האש. בפרק זה אין פרידריך חס על רגשות קוראיו, ומתאר את האימה והחורבן עד לפרטים המזוויעים ביותר.
