אברהם חלפי

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
היום לפני 40 שנה (8/6/1980) הלך לעולמו אחד הכותבים הנפלאים שכתבו בארץ ישראל, ובכל זאת לרבים שמו לא מוכר ובטח לא תמונתו, ואילו אלו שכן מכירים, הרי זה בזכות אריק איינשטיין ואלבומו המופלא משירי אברהם חלפי.

היום לפני 40 שנה (8/6/1980) הלך לעולמו אחד הכותבים הנפלאים שכתבו בארץ ישראל, ובכל זאת לרבים שמו לא מוכר ובטח לא תמונתו, ואילו אלו שכן מכירים, הרי זה בזכות אריק איינשטיין ואלבומו המופלא משירי אברהם חלפי.

צַעַר לָךְ וְצַעַר לִי,

עַל כָּךְ מְעִידוֹת הָעֵינַים.

בּוֹאִי, אִשָּׁה, בְּיוֹם זֶה אֱוִילִי

לַאֲרוּחַת-צַעַרַיִם.

נֵשֵׁב, נְשׂוֹחֵח עַל דָּא וְעַל הָא,

עַל אִי הַשׁוֹקֵעַ בְּמַיִם,

עַל אָבִינוּ אָדָם, עַל אִמֵנוּ חַוָּה,

וְעַל מַלְאָכִים בַּשָׁמַיִם.

וְאִם מַלְאָכִים לֹא הָיוּ וְאֵינָם,

 

נָשׁוּב נְדַבֵּר עַל חַוָּה וְאָדָם.

בדמיונו הפורה ניהל חלפי רומנים רבים, וחיבתו לנשים נשואות ובלתי מושגות מתבטאת רבות בשיריו. את "צער לך" כתב על אישה תל אביבית, ידועה מאד, אשתו של שחקן אחר, ידוע עוד יותר. כמו במקרים רבים, הוא היה כבן בית בביתם, לוטש עיניים באשת האיש ומפליג בדמיונותיו. 

לאריק איינשטיין היה קשר מיוחד לאברהם חלפי שכן לא רק שהלה היה חבר לעבודה של אביו, השחקן יעקב איינשטיין,  אלא שחלפי היה גם הסנדק בברית המילה של אריה לייב איינשטיין הקטן.

 

 

 

עם מותו של איינשטיין, נחקקה על מצבתו שורה משיר של חלפי:

אֲנִי מְצַמְצֵם אֶת עַצְמִי
כְּדֵי נְקֻדָה
אַלְמוֹנִית

שֶׁלֹא לְהַטְרִיד בְּגוּפִי
מַלְכֻיוֹת.

חלפי בכלל ראה את עצמו כשחקן קומי, במשך 17 שנים שיחק בהצגה "עוץ לי גוץ לי" בתפקיד קומי ובה בעת כתב מדם ליבו שירים קודרים מלאי תוגה ועצב. 

"עטור מצחך", השיר שנבחר שנה אחרי שנה כשיר האהוב ביותר, אף הוא מספר על אהבה מלאת תשוקה לאשת איש.

מי היא אותה יפייפיה שמצחה עטור זהב שחור? אם לא זהבה ברלינסקי, אשת חברו הטוב השחקן זהב ברלינסקי. לימים, בגיל 70 התאבדה ברלינסקי בקפיצה מחלון ביתה, ועל מצבתה נחקקו מילות השיר לבקשתה. את אהבתו לזהבה ברלינסקי, תיאר חלפי גם בשירו "אשר טייל עמך" – "נָשִׁים שֶׁרָאוּנִי, עָלַי הִצְבִּיעוּ: הִנֵּה מְאֹהָב בְּאֵשֶת רֵעֵהוּ".

חלפי מת בודד, איש מחבריו ומכריו הקרובים לא שמעו על מותו בזמן אמת או שנכחו בהלווייתו. מת כמו שחי, בצניעות ובאלמוניות. כמו שכתב באחד משיריו "ולמות – למות בסתר". בין כתביו הרבים נמצא פתק בכתב ידו ותוכנו קורע את הלב: "כל כך מתחשק לי שיחה עם מישהו, ואין עם מי".

שיריו של חלפי מורכבים, ולעיתים רבות צריך להכיר את הדמויות שמאחורי המילים בכדי להבין את עומקו ואז השיר מקבל משמעות אחרת.  אם נעמיק במילות השיר תוכי יוסי, נמצא לא מעט משפטים "סתומים" וכך שיר שנשמע לרובנו כשיר ילדים נוגה, מתברר כשיר דיכאון המדבר על שיכחה ובדידות.

כנהוג אצל חלפי, הסיפור על תוכי יוסי נולד מהחיים. חלפי היה מיודד עם משפחתה של השחקנית נירה רבינוביץ ובביתם, בפינת החדר, היה כלוב ובו תוכי.  התוכי נועד לשעשע את בני הבית, אולם רוב הזמן היה שם גלמוד ובודד ("כמוך הם רק צעצוע בבית, למען יוכלו ילדים לשחק.")
חלפי שהתוכי הבודד נגע לליבו, נהג "לנהל שיחות" עם התוכי ("
עמו אשוחח עת איש לא ישמע"). חלפי, ראה בתוכי את דמותו שלו "ערירי בלי אישה תוכיה ויולדת" וגם "אתה לא תאהב אף פעם".

עוד משפט שמחייב הסבר "ואז אנוכי בתוגת המאירי, אלחש לקירות יוסי מת". מיהו אותו המאירי? היום כבר ידוע כי הכוונה היא לחברו אביגדור המאירי.
לימים,
המאירי היה אחד מליצני תל אביב הקטנה, סאטיריקן, ממקימי תיאטרון  הקומקום ואחר כך המטאטא, וכותב השיר "מעל פסגת הר הצופים". אולם טרום עלייתו לארץ בהיותו ילד יהודי שגדל בסביבה נוצרית בכפר קטן בהונגריה.  המאירי היה ילד בודד, שהקיף את עצמו בחברים "מיוחדים" משולי חברת הילדים. מריה, ילדה גוייה, פטר, ילד שניראה כמו "קוף", הכלב הקטור ותוכי, כן, תוכי בשם יוסי.

"ואני רק תינוק יהודי, והעולם כה נוצרי, כה זר".

לימים סיפר המאירי איך בדידותו התעצמה כאשר איבד את חבריו האחד אחרי השני, ראשונה מתה מריה ובאותו היום מת פטר. ומי שלא השלים עם האבדן, התוכי יוסי. כתב המאירי בכתביו:
"והתוכי יוסי כל היום צרח. פטר הלך, פטר ברח", "פטר הלך, פטר ברח. ופתאום נאלם, ויפול אחורנית ככה נשארתי לגמרי בדד בתוך העולם
".

אם אמת היא, או פרי הדמיון של המאירי, זאת לעולם לא נדע.

אז איך התגלגל השיר לידיו של חלפי?  לימים סיפר חלפי כי זה היה אחרי ליל שימורים שבו ישבו השניים, שתו לשוכרה ודיברו כל הלילה. לפנות בוקר, כאשר קם חלפי לצאת לביתו, אמר "אקנה לי תוכי ושמו יהיה יוסי". עם המשפט הזה בראש הוא חזר הביתה ומשם החל השיר להתגלגל.

בהקדשה על ספר שהעניק חלפי להמאירי כתב: "לאביגדור המאירי משוררי היקר, שאת שמוֹ שִׁבצתי כאבן-חן בשיר על התֻּכּי יוֹסִי. על יוֹסי זה אני חייב תודה לוֹ, כי הוא יוֹסי שלו ולא שלי."

שלושה מתים היו בחצרנו

שלשום ותמול:

תוכיינו יוסי, רעי הטוב

מריה הכסופה, המחייכת בבכי

ופטר הקטן בעל פני הקוף,

הוא בן אומנתי הטובה,

היודעת את כל.

והתוכי יוסי. – כל היום צרח:

פטר הָלך, פטר בָּרח!

השתקתי אותו: יוסי, מה לך? –

והוא באחת: פטר הלך!

נתתי לו מותק עם עלי-שרך

והוא בלי הרף: פטר ברח!

יוסיסי, הס נא אל-נא תצרח

והוא נאנח: פטר ברח!

יוסי יקירי, עלינו להירגֵעַ,

אם גם אתה תלך אני אשתגע

הלילה ישוב פטר ושוב ישרוק לך

והוא מילל: פטר הלך! –

עצי היער ממרחק אט שמָמָו

והוא נאנח – ועיניו נעצָמו

ופתאום נאלם

ויפול אחורנית מעל-גבי הבד

ככה נשארתי לגמרי בדד

בתוך העולם. –

מתוך "חלומות של בית רבן" אביגדור המאירי.

 

 

על המשפט "העצבות כמו כוס היא ובה יין מר מענבי הנשמה" אמר אריק איינשטיין בשיחה עם עלי מוהר: "גם אם אני אחיה חמש מאות שנה לא אוכל להביא משפט כזה"…

עופר דהן

עופר דהן

שנים אני כותב, עוד מילדות, תמיד ידעתי להביע את עצמי בכתב הרבה יותר טוב מאשר בעל-פה.
כתבתי שירים, כתבתי סיפורים, כתבתי מאמרים, כתבתי סיכומים... בעצם הדבר היחיד שלא כתבתי זה שיעורי בית...
אמנם לא ניהלתי יומן כהלכתו, אבל פעמים רבות כתבתי לעצמי דברים מעין "סיכום היום".
תמיד כשרציתי לומר משהו - כתבתי! לחברות, לחברים, לשותפים למורים.. תמיד בכתב.

השאר תגובה

קצת עלי

ישראלי שחי בצ'כיה מאז תקופת הדינוזאורים פחות או יותר.
אני מתעסק כאן בתיירות, הרבה כמובן בפראג, אבל מעדיף לקחת את לקוחותי לגלות את צ'כיה הנפלאה. אהבתי הגדולה תמיד הייתה צפון צ'כיה. וכך אני חי לסירוגין בביתי בפראג ובבית הנופש שלי בצפון צ'כיה.
מעבר להיותי מדריך, אני היסטוריון חובב וכותב מאמרים בתחומים רבים, ובהם רבים על ההיסטוריה הצ'כית.
נשוי לצ'כית ואב גאה ל-3 צ'כיות (יותר ישראליות למען האמת)

סנן מאמרים לפי נושאים

פוסטים אחרונים

פוסטים נוספים

Sign up for our Newsletter

Click edit button to change this text. Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit