החיים יוצאי הדופן של אמיל קולבן.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
המכונית החשמלית של קולבן
כל ילד מכיר היום את קונצרן המכוניות של "שקודה" (ŠKODA), מעטים יודעים שבמקביל התפתח בצ'כוסלובקיה קונצרן גדול יותר, חזק יותר, שהיה צפוי לגדולות. אפשר רק לדמיין מה היה קורה לולא הנאצים, לולא היותו יהודי, לולא הכיבוש הסובייטי…. נרדף על ידי הנאצים, המורשת של אמיל קולבן הייתה קצרה וטרגית. וב-2016, לאחר שנים של ניהול כושל, החלטות שגויות ואי התאמה למציאות המשתנה חברת ČKD על כל ספיחיה פושטת רגל.

​​17/12/2017

לא פעם אנו נוסעים מֵהָכָא לְהָתָם ולא שמים לב להיסטוריה שסובבת אותנו. מאות פעמים, לעיתים פעמיים ביום, נסעתי ברחוב קולבנובה (Kolbenova) בפראג 9 והבטתי במראה העגום של מה שהיה פעם פאר התעשייה הצ'כית. כל ילד מכיר היום את קונצרן המכוניות של "שקודה" (ŠKODA), מעטים יודעים שבמקביל התפתח כאן קונצרן גדול יותר, חזק יותר, שהיה צפוי לגדולות. אפשר רק לדמיין מה היה קורה לולא הנאצים, לולא היותו יהודי, לולא הכיבוש הסובייטי….

לוגו החברה
לוגו החברה

כמעט בכל פינה בבירה הצ'כית, ניתן להיתקל בראשי תיבות הקשורים לאמיל קולבן, ובכל זאת רק בני הדור המבוגר יכולים לספר מה מסמלים ראשי התיבות ČKD.

נרדף על ידי הנאצים, המורשת של אמיל קולבן הייתה קצרה וטרגית. וב-2016, לאחר שנים של ניהול כושל, החלטות שגויות ואי התאמה למציאות המשתנה חברת ČKD על כל ספיחיה פושטת רגל.

בואו תקראו כאן על:

החיים יוצאי הדופן של אמיל קולבן.

בארכיון הם מופיעים, שם אחרי שם, תאריך לידה, מקום לידה ותאריך המוות. רשימה כמעט אינסופית, 81,397 שמות של יהודי בוהמיה ומורביה. 81,397 שמות של נשים, גברים וילדים, שגורשו ונשלחו אל מותם בשואה. רק 10,685 מתוכם ישרדו.

הם ישלחו למחנה טרזין אבל גם לגטאות לודז' ומינסק ומשם למחנות ההשמדה במזרח. לעיתים אני חושב, מי היו האנשים שלא שרדו את המחנות? מה יכלו להיות?

אמיל קולבן
אמיל קולבן
מרתה קוטובה
מרתה קוטובה

עדות של מרתה קוטובה (Marta Kottová) ניצולת המחנה:

"אצלנו במחנה היו 15,000 ילדים, אבל זה אם סופרים רק את אלו שבין הגילאים 6-15 ומהם שרדו 809. ואלו היו ילדים מוכשרים, כשאני הלכתי לבית ספר, ודיברתי איתם, כל הזמן חשבתי אולי מהם היה יוצא ממציא התרופה לסרטן או משהו כזה…. חלקנו היינו ילדים רגילים, אבל חלקנו היו מוכשרים ביותר, מדהים."

ברוח חוקי נירנברג, נשלחו היהודים למחנה טרזין, ביניהם היו אנשים משכילים, גאונים. ביניהם היו הרבה ילדים, וכמובן מבוגרים. וזהו סיפורו של אחד מהם….

האזכור המתועד הראשון למשפחת קולבן הינו בספר המשפחתי. שם מוזכר כי בשנת 1787, איש הזכוכית, דויד קולבן מקבל אישור נישואים. נכדו, יואכים  (1828-1912) נישא לפרנטישקה מראדיוב (Radějov)

ב-1862, ומנישואים אלו נולדו 9 ילדים, הבכור שבהם אמיל נולד ב-1/11/1862. 

אמיל גדל במשפחה יהודית דוברת גרמנית בכפר סטראנצ'יצה (STRANČICE), דרומית לפראג. אבי המשפחה היה חנווני פשוט.

ספר הלידות של הקהילה היהודית
ספר הלידות של הקהילה היהודית

אחד האחים, היה בעלים של חווה חקלאית בפטרוביצה, הוא ואמיל ניסו להגדיל את פוריות השדות באמצעות שדות חשמליים. אח אחר, הנרי חי באמריקה ובמשך שנים רבות ניהל את העיתון הצ'כי סוורנוסט בשיקגו(Chicago Svornost).

אבל האח הקרוב ביותר לאמיל היה האח אלפרד, שעבד איתו על פיתוח מכונות חשמליות, ולימים מונה כמנהל בבית הספר התעשייתי בברנו.

האחיות מארי וקמילה נשארו בבית בסטראנצ'יצה, שם חייהן הסתיימו בהתאבדות משותפת לפני הגירוש למחנות.

אמיל מסיים בית ספר תיכון ריאלי במאלה סטראנה, פראג, ולאחר מכן מתחיל לימודי הנדסת חשמל ומכונות בגרמנית ב-(České vysoké učení technické v Praze (ČVUT, ב-1887 הוא מסיים בהצטיינות.

לימים, כותב נכדו אינדר'יך קולבן בספרו:

"סבי, אמיל קולבן נולד ב- 1/11/1862 ב-Stránčice שליד פראג. היו לו שמונה אחים. ממכתבים של המשפחה אנו למדים כי מאז היותו בן 15, הוא היה סקרן. סבי סיים את לימודיו בבית הספר Malustranská reálka  ולאחר מכן בבית הספר הגרמני הטכני CK בפראג. הוא סיים בהצטיינות בשנת 1887."

לאחר שנה של עבודה בתחום מקבל אמיל מלגה מקרן גרסטנר (Gerstner) בסך של 1,200 פלורין זהב שאפשרה לו ללמוד שנתיים בחו"ל.

(קרן גרסטנר הייתה קרן מלגות על שמו של המתמטיקאי והפיסיקאי המפורסם פרופסור פראנץ יוזף גרסטנר, יליד חומוטוב(Chomutov) שחי בין השנים 1756-1839 והיה ממייסדי רשת הרכבות בממלכת בוהמיה.)

כותב אמיל:

"אישית, הרגשתי שהנסיבות האלו הן אחד הרגעים החשובים בחיי. עכשיו אני יכול לתכנן מסעות בקנה מידה גדול לא רק ברחבי אירופה, אלא גם בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, ארצות הברית של אמריקה. זו הייתה "תקופת הזהב" כאשר לא היו דרכונים, חובת ויזה או הגבלות כניסה אחרות, לא מיכסות הגירה או בדיקות מכס או משהו שימנע ממך מלהישאר ולעבוד. כדי להיכנס לארץ המובטחת היה מספיק שיהיו לך 50$"

קולבן ואדיסון במפעל בניו יורק
קולבן ואדיסון במפעל בניו יורק

ב-1887 יוצא אמיל למסע באירופה, הוא עובד במספר חברות בציריך, לונדון ופאריס וב-1888 הוא ואשתו מאלווינה מהגרים לארה"ב, שם עורך קולבן מסע לימודים בפילדלפיה, פיטסבורג, שיקגו ומיניאפוליס.

חבר המשפחה, המהנדס מילוסלב הולובק(Miloslav Holoubek) סיפר:

"יום אחד, הוא קרא שאדיסון מחפש עובדים, מאחר והוא היה גאון, הוא עזר לו לבנות את הטראמוואי החשמלי ובגיל 27 נעשה המהנדס הראשי של אדיסון. הוא עבד שם, ולמד מאדיסון, אבל אמר שהמתקנים שהוא בונה טובים יותר משל אדיסון, למרות היותו של אדיסון גאון הוא לא הביא את זה לידי ביטוי בבניה. אז עבורו זו הייתה עבודה נהדרת."

אמיל מתקבל לעבודה בחברת בניית המכונות של תומאס אלווה אדיסון בסקנקטדי, (Schenectady) ניו יורק, (כיום ג'נראל אלקטריק) תחילה כמהנדס בחברה, לאחר מכן כעוזרו האישי של תומס אלווה אדיסון במעבדות הפיתוח של החברה באורנג', ניו ג'רזי ולאחר שהוכיח את עצמו, קיבל את התפקיד של מהנדס ראשי במעבדות של אדיסון. שם היה מהראשונים שעסקו בפיתוח הגנרטור והאלטרנטור.

בשנות ה-80 של המאה ה-19, אדיסון הוא לא רק אדם עשיר, אלא גם מעסיק גדול שמעסיק מאות עובדים. בריאיון לכתב עיתון צ'כי(Pražského ilustrovaného zpravodaj) שנערך ב-1929, סיפר אמיל קולבן איך התקבל לעבוד אצל אדיסון:

"ב-1889 היו לי כמה ימי ראשון פנויים בניו יורק שם למדתי, אחרי כמה שבועות חשבתי לחזור למקום שממנו באתי כי ההתפתחות המהירה בעולם סחררה והייתי קצת מדוכא. יום אחד, אני קורא בעיתון"New York Work" " שהמפעל של אדיסון מחפש עובדים, הצעתי להם את שרותי, וכבר למחרת קיבלתי מהם טלגרמה "התקבלת, תתייצב מיד אצלנו לעבודה"."

עוד סיפר:

"אדיסון תמיד היה אדיב, אבל היה לו מנגנון הגנה בפני מכרים חדשים… הוא אהב בדיחות טובות, והוא אהב להתבדח. בדיחה טובה יכלה לגרום לו לצחוק במשך רבע שעה. הוא אהב במיוחד למתוח עיתונאים. הוא סיפר להם כל הזמן על התוכניות שלו, ושילב בפנים תיאורים פנטסטיים, הוא התמוגג מאושר כאשר הם הדפיסו את דבריו…"

תומאס אלווה אדיסון בן ה-41 כבר המציא מספר דברים מהפכניים, לדוגמא מקליט קול, טלגרף, פטיפון, ומיקרופון קרבון ששיפר את הטלפון של בל. כמו כן הוא המציא מערכת להפקת חשמל על ידי פיצוץ דינמיט וכמובן את נורת החשמל.

אצל אדיסון חזה קולבן את הצמיחה המהירה בתחום טכנולוגיות הזרם הגבוה והעברת קווי חשמל בערי העולם החדש. קולבן לקח את הדינמו המקורי של אדיסון ועל סמך ידיעותיו וניסיונו הרב, שיפץ ושיפר אותו. הוא גם עשה את ההתאמות לחברו למנוע קיטור.

מספר קולבן על אדיסון:

 "הוא היה די חלש בלימוד מספרים ותיאוריה. הוא לימד את עצמו, מתוך החיים, היה משחק עם הבעיות הקשות ביותר פנים אל פנים. הוא עבד במקביל על כמה פרויקטים כבדים, היו לו מהנדסים, מעצבים וטכנאים מתקדמים. כך עבדנו חמישה ימים, ממש כך, כל יום. אדיסון עצמו לא זז מהמפעל. הוא אכל בחדר העבודה שלו וישן על הספה רק 3-4 שעות. הוא יכול היה לעבוד ככה כמה שבועות ברצף כי כך יכול היה לרכז את דעתו בכל רעיון חדש באופן ייחודי".

עבור עבודת התיאוריה, היה לאדיסון את אמיל קולבן.

ב-1889 פוגש קולבן את ניקולא טסלה, הממציא הסרבי, שלמד אף הוא בפראג (אוניברסיטת צ'ארלס פרדיננד), טסלה עבד אצל אדיסון בין השנים 1882-1885, וכשהלה לא שילם לו על עבודתו הם הסתכסכו והחלו להתחרות האחד בשני. טסלה איפשר לקולבן להצטרף לניסויים שערך במנוע זרם חילופין(AC) תלת פאזי, הניסויים הללו משפיעים רבות על קולבן שמבין ששם, בזרם חילופין נמצא העתיד! למרות שבאותה תקופה כל המדענים הגדולים תמכו בשיטת הזרם הישר (DC).

לקולבן וטסלה יש שיטת עבודה דומה, שניהם מבססים את עבודתם על עבודה שיטתית, ניסויים, ידע מדעי ותיאוריות מוצקות, בעוד אדיסון פועל בצורה יותר אינטואיטיבית. אבל בניגוד לטסלה, קולבן מסיים את יחסיו עם אדיסון בטוב והחברות שבניהם תסייע לו יותר מאוחר ביצירת קשרים עסקיים.

המהנדס, מירוסלב הולובק, סיפר:

"הוא פגש את טסלה שזה עתה מצא את זרם החילופין (AC), מי שרצה להשתמש בזרם החשמל הישיר(DC) לתאורה בבית, היה צריך לבנות במרתף מנוע קיטור ואלטרנטור, אבל את זרם החילופין ניתן להעביר מרחקים גדולים בלי בעיה. קולבן הבין אותו, הם היו סלאבים שניהם, אז הם הבינו את זה, אבל קולבן עבד אצל אדיסון ולמד ממנו, על המערכות שהוא בנה."

 עוד סיפר:

"הדיונים עם טסלה, הביאו לתודעתו, וגרמו לראש הצעיר להביא תמיד רעיונות חדשים…"

 לתיאוריות של טסלה, חייב אמיל את כל הצלחתו העסקית והמקצועית בעתיד. אפשר לומר כי עבודתו של ניקולא טסלה, ממציא המנוע הא-סינכרוני, שכבר עבד על מערכות מודרניות של זרם חילופין מרובה פאזות, השפיעה רבות על אמיל קולבן.

בלחץ אשתו, שמעולם לא הסתגלה לחיים באמריקה, חוזר אמיל קולבן ב-1892 לאירופה. הוא מתקבל לעבודה בשווייץ בתור מהנדס ראשי בחברת המכונות Oerlikon Oerlikon ושם, בין השנים 1892-1896  מפתח מחוללי זרם, מנועי AC ואת נושא העברת החשמל למרחקים באמצעות מערכות מתח גבוה. קולבן מצליח להוכיח את התיאוריות של טסלה, כאשר הוא מקים קו מתח גבוה באורך 125 ק"מ בין לאופן (Laufen)

לפרנקפורט. באורליקון הוא גם פוגש את Behn-Eschenburger לימים ממציא המנוע החד פאזי ועוד מדעני אלקטרו מכניקה כגון דוברוסבסקי, ארנולד, פישר-הינן ועוד.

בשוויץ גם נולד לקולבן בנו הראשון, האנוש. מספר נכדו, המהנדס אינדר'יך קולבן, בספרו "ההיסטוריה של משפחת קולבן ו-ČKD":

"בני הזוג קולבן חזרו לשווייץ, שם נולד בנם, האנוש, אבי, בציריך בדצמבר 1895. בתחילת שנת 1892 קיבל סבי, כבר אז מהנדס צעיר ומנוסה, משרה במפעל "רוליקון" בציריך, בתור מהנדס ראשי ומנהל . בעת עבודתו ברוליקון כתב סבי מאמר מדעי על מנועים אסינכרוניים, בעל חשיבות ומוניטין עולמי."

ב-1896 חוזרים קולבן ומשפחתו לבוהמיה, הוא מתמקם בווילה פליישנר (Villa Fleissnerka) בוויסוצ'אני(Vysočany) אשר נבנית בצד הימני של הכביש מVysočany ל-Prosek. וב-29/10/1896 מייסד קולבן, עם עוד כמה שותפים שקטים (כשהחשוב מבניהם קארל בונדי- Karel Bondy ), חברה בשם "Kolben a spol. " (קולבן ושות') ופותח מפעל באזור התעשייה של וויסוצ'אני, פראג. אזור פרברי, בסמוך למסילות רכבת, עם מקורות מים בלתי נדלים ושטח רחב להתפתחות עתידית. קולבן עצמו מתכנן את המפעל, הוא מתכנן מפעל הבנוי בצורה הגיונית ומצייד אותו בציוד מודרני המושך תשומת לב רבה כניסיון יוצא דופן לשלב סדנאות אירופיות ואמריקאיות.

המפעל

המהנדס מירוסלב הולובק מספר:

"אמיל קולבן היה מגיע ברגל, הוא היה עובר בסדנאות, עוצר, מסתכל, ואז אומר ככה עושים, ככה לא עושים…"

קולבן חוזר לפראג בדיוק בעת שמתכננים השקעה גדולה, מפעל אנרגיה שיספק חשמל לעיר. כמו בארה"ב, גם כאן נסוב הוויכוח האם להשקיע במתח ישר DC או מתח חילופיןAC. פרנטישק קריז'יק (ה"אדיסון הצ'כי", כן, ההוא שזכה לתחנת מטרו על שמוKřižíkova) קידם את מערכות המתח הישר, בעת שפרופסורים מכובדים המליצו על מערכת זרם חילופין בעלת 3 פאזות. קולבן הצטרף לוויכוח, וחברתו זכתה בפרויקט ב-1898.

באותה השנה, נולדת ביתו גרטה, ו-4 שנים מאוחר יותר ביתו לילי. כעת, משפחה של 5 נפשות, זה היה הזמן לעבור דירה והם עברו לבית שנקרא "הווילה האדומה" בית בסגנון אר-נובו, ברחוב הראדשינסקה(Hradešínská) בווינוהרדי (Vinohrady), פראג.

הווילה האדומה
הווילה האדומה
קשתות למחולל הזרם
קשתות למחולל הזרם

ב-1898, לאחר השקעה כספית מהבנק למסחר(Živnostenská banka) הופכת החברה לחברת מניות נסחרת והמפעל מורחב. נבנים בו מחלקת יציקה, מחלקת דפוס, סדנא לעיצוב דגמים, חדרי מכונות תחנת כוח ועוד. בשנת 1899 שונה שמה ל-"Elektrotechnická a.s." וב-1900 החברה מייצרת את קטר הרכבת הראשון שלה, בונה תחנת כוח שלמה בהולושוביצה (Holešovice), פראג, וזוכה במדליית זהב ביריד המסחר בפריז, על אלטרנטור שבנתה.

בשנים הבאות, מתחילה החברה לייצר בוכנות קיטור וטורבינות ושנתיים מאוחר יותר מייצרים שני אלטרנטורים בקוטר 10 מטר כל אחד עבור תחנת הכוח של לונדון, הישג מרשים באותה תקופה. הם שולחים מנועים לאנגליה, אוסטרליה, טסמניה, צרפת … ובכל הזמן הזה הוא שומר על קשר עם אדיסון ועם ווסטינגהאוס.

ב-1903 הם מתחילים ליצר גנרטורים מונעים על ידי טורבינות, מנורות קשת, מנופים חשמליים, והשיא, תחנת כוח שלמה שנבנתה, נשלחה והוקמה בטסמניה.

החברה מייצרת מערכות אלקטרו-טכניות גדולות, כגון תחנות כוח הידרו-חשמליות, קטרים ומכונות בטכנולוגיות שהיו הרבה מעל כל מה שהיה מוכר באותה תקופה. למשל, באותה תקופה היה נהוג לשים מקור הנעה ראשי, וגירים מכניים מורכבים ומסובכים שחילקו את הכוח לכל חלקי המכונה, קולבן צייד את המכונות במנועים חשמליים לכל חלק מהמכונה.

המכונית החשמלית של קולבן
המכונית החשמלית של קולבן

בשנת 1907, מסכמת החברה חוזה עם חברת רינגהופר (Ringhoffer) להקמת מפעל מכוניות בפראג ושנתיים לאחר מכן יוצאות המכוניות הראשונות מפתח המפעל.

ב-1908 מתמקד המפעל בבניית מנועים עבור מערכת התחבורה הציבורית של פראג, ועד שנת 1910, מספקת חברתו של קולבן למעלה מ-10,000 מכונות שונות וציוד ל-70 תחנות כוח ברחבי העולם.

ב-20 באוקטובר 1910 מתקבל אמיל קולבן באוסטריה על ידי הקיסר האוסטרו-הונגרי פרנץ יוזף הראשון, שמעניק לו את "מסדר כתר הברזל"

אמיל כותב לאשתו:

"הקיסר נראה נהדר, מראה נקי ורענן, עורו היה מטושטש מעט מהמאמץ של עשרים ראיונות, הריאיון שלי התחיל בדיוק בשעה 9:45 והסתיים אחרי רבע שעה, זו הייתה חוויה היסטורית נחמדה מאוד בשבילי ".

בשנת 1911 מזמין קולבן את אדיסון לבקר בפראג והלה נענה להזמנת עובדו לשעבר. באותה התקופה היה את המפעל של קולבן ואת המפעל של שקודה בפילזן, שני אלה היו מפעלי המכונות המודרניים והמתקדמים ביותר במדינה.

אמיל קולבן מתחיל לייצר טורבינות, על פי פטנט של פרופסור אוסטרי מהאוניברסיטה הטכנית בברנו וויקטור קפלן שהמציא טורבינה מהפכנית לייצור חשמל באמצעות זרימת המים, "טורבינת קפלן". באותו הזמן קולבן מתכנן תכנית גרנדיוזית לפריסת רשת חשמל בכל רחבי צ'כיה וסלובקיה.

ב-1912, בונה החברה תחנת כוח הידרו-אלקטריק בסטאווניצה (Štvanice) אי על נהר הוולטבה בפראג.

בניית תחנת הכוח מהווה את השיא במאבק בין קולבן וקריז'יק, קולבן תומך בזרם החילופין התלת פאזי וקריז'יק מתעקש על מערכות זרם ישר. זכייתו של קולבן  במכרז הבנייה, מהווה גם את תחילת הירידה ביוקרתו של קריז'יק.

תחנת כוח בסטאווניצה
תחנת כוח בסטאווניצה

באותה שנה מקבל קולבן תואר דוקטור לשם כבוד מטעם לשכת "המהנדסים הגרמנים בפראג" על תרומתו והיצירתיות שלו בפיתוח הנדסת החשמל ומתמנה ליו"ר התאחדות תעשייני אוסטריה.

ב-1919, נפתחת חברת בת חדשה בשם" Schwechater Kabelwerke GmbH", חברה לייצור כבלים, וב-1921 היא עוברת למיקום חדש בהוסטיבארז' (Hostivař).

התקופה שבין המלחמות מהווה תקופת הפריחה לחברותיו של קולבן, הוא מספק מנועים ומכונות כבדות לתחנות כוח בכל רחבי העולם כמו גם את רוב החשמליות של פראג.

אמיל קולבן לא היה רק יזם מוצלח, אלא גם בעלים של ידע רב ("קניין רוחני") יקר מפז. רוב חברות האלקרו-טכניקה בעולם רכשו ממנו רישיונות לשימוש בפטנטים שלו. הוא גם כותב מאמרים רבים על שימוש במערכות אלקטרו-מכניות של זרם גבוה.

מלחמת העולם הראשונה גרמה לעליה בצורך באמצעי לחימה, ומפעלי קולבן מתגייסים למשימה. תוצאות  המלחמה ונפילת האימפריה האוסטרית משמעותם, הפסד של שווקים רבים, אולם קולבן נערך בהתאם. בשנת 1921 מתמזגת החברה עם חברת הנדסה אחרת "Českomoravská strojírna" ועכשיו נקרא שמם המשותף "Českomoravská-Kolben a.s." ב-1922 החברה חותמת על הסכם שיתוף פעולה עם חברת ווסטינגהאוס. ב-1923 החברה החדשה מפתחת פרויקט של תחנת כוח טרמית בארווניצה (Ervěnice) ובשנה לאחר מכן הם מתחילים בחשמול מסילות הרכבת בצ'כיה. שנתיים מאוחר יותר, הוא מספק את קטר הרכבת הראשון שנבנה בסדנאות המפעל.

בשנת 1927 שוב מתמזגת החברה, והפעם עם"Breitfeld & Daněk" ומשנה את שמה ל-" Českomoravská-Kolben-Daněk" או בקיצור ČKD.

החברה מייצרת מגוון רחב של מערכות אלקטרו-מכניות והנדסיות וכן מפעלי תעשייה שלמים והעסיקה למעלה מ-15,000 איש.

הסלוגן של החברה: "אנו מייצרים הכל, החל מסיכּה ועד קטר רכבת."

ב-1930 בעקבות המשבר העולמי, החברה אפילו מתחילה בייצור מטוסים בקרלין וב-1932 משתתפת בצורה משמעותית בפרויקט חשמול סלובקיה, ואף בונה את הרכבל לגבעת פטרז'ין בפראג (בפעם השנייה, תוך וויכוח עם חברת "שקודה" שהיו שותפים לפרוייקט, על איך תיראה התחנה – קולן ניצח!). ב-1935 החברה מתחילה לייצר טנקים וב-1937 יוצא לדרך הטרוליבוס הראשון ממפעלי החברה.

אגב הרכבל, הרכבל המקורי נבנה בשנת 1891 וצורת ההנעה המקורית שלו, הייתה שכאשר הקרון היה מגיע לראש הגבעה, היו ממלאים מים במיכל גדול תחת לרצפת הקרון, עד שמשקלו היה עובד את משקל הקרון שנמצא במורד הגבעה והוא היה מתחיל לרדת ולמשוך את הקרון שלמטה, לאחר מכן, היו מרוקנים את הקרון למטה וממלאים את הקרון שלמעלה וחוזר חלילה.

בנוסף, ייסד קולבן עוד שתי חברות:

"Pražská továrna na káble" – מפעל לכבלי חשמל, בהוסטיבארז' (Hostivař), פראג.

"Pražská elektroinstalační společnost" – מפעל למערכות חיווט בהולובוטין(Hloubětín), פראג.

קולבן פרסם עשרות מאמרים, בעיקר על אלקטרו טכניקה והנדסה.

גולת הכותרת של הקריירה הייחודית שלו היו חגיגות יום הולדתו ה-70 וה-75 שלו, באירוע השני הוא נאם בפני הסגל הבכיר שלČKD ונזכר בתחילת דרכו של המפעל:

"חמוש בידע וניסיון נרחב בתחום הנדסת חשמל זרם גבוה תוך שמירת הקצב עם המודרניזציה בייצור מכונות חשמליות וציוד, חשבתי באוגוסט 1896, כי אני אעמיד את הידע העשיר והניסיון שלי לשירות מולדתי בוהמיה. באותה העת היו רק כמה פרויקטים אלקטרו-טכניים קטנים באוסטריה, וגם זה רק בשלב מוקדם של פיתוח. נראה היה לי הכי טוב להקים מפעל אלקטרו-טכני מודרני באמצע אזור תעשייה גדול, במקום המסורתי להנדסה מפותחת: בפראג… זה היה המפעל שהפך לבסיס למפעל האלקטרו טכני הגדול ביותר של צ'כוסלובקיה כיום ".

עוד אמר:

"מההתחלה, המפעל בוויסוצ'אני עם המכונות הנהדרות שלו היה בקו אחד עם המפעלים הגדולים הן כאן והן בחו"ל. ההשקעה בצמיחה ובנייה מתמדת תמיד היו בהתאמה להשקעה במדע ומחקר. המפעל רכש לעצמו מוניטין בינלאומי וכך זה נישאר, גם לאחר המיזוג עם חברת המכונות הבוהמית והקמת"Českomoravská Kolben akciová společnost" וגם לאחר מכן ב- ""Českomoravská Kolben-daněk akciová společnost "

המשלוח למוות

ב-1938 כבר ברורים האיומים מהמדינה השכנה, גרמניה הנאצית, האיומים על המדינה בכלל ועל היהודים בפרט. חברים ממליצים לקולבן להגר מהמדינה, אבל הוא מסרב.

ליזמים היהודים הגדולים באותה תקופה היו מספיק אמצעים פיננסיים להגר, אבל אמיל קולבן מסרב לתת דרור לתחושה שהוא מרגיש מאוים ומסרב לברוח. בספר על המשפחה, כותב נכדו:

"כבר בתקופת הרפובליקה השנייה, מאז סתיו 1938, חברים רבים של סבא המליצו לו להגר. התשובה הסטריאוטיפית של סבי לעצות אלו הייתה "אני קולבן, אף אחד לא ירצה להרע לי", הוא סירב להקשיב. אבי האנוש ודודתי הצעירה לילי ומשפחותיהם נטו להסכים איתו, ואילו דודתי המבוגרת יותר, גרטה, החליטה להגר לאנגליה עם משפחתה במאי 1939. מבחינה היסטורית, לצערי זה היה נכון.."

ב-15/3/1939, יומיים לפני הקמת ממשלת הפרוטקטורט כבר מופעלת מערכת שלמה של צעדים אנטי-יהודיים. המנגנון הלאומי החדש כבר מתכנן את החרמת הרכוש היהודי וחלוקתו כאחד מיעדיו הראשונים. ועם הכרזת הנאצים על ה"פרוטקטורט של בוהמיה ומוראבה", קולבן, בגלל היותו יהודי נאלץ לעזוב אתČKD, לוותר על תפקידו במועצת המנהלים ולמכור את אחזקותיו גם בחברות האחרות. הייצור במפעל ממשיך אך התמקד בנשק – בעיקר טנקים – עבור הוורמאכט הגרמני.

אחד היזמים הגאונים שנולדו בצ'כיה נזרק לשולי החברה. בשנת 1940 מתה אשתו מאלווינה.

אבל אמיל מקבל עוד צ'אנס אחד, לפי חוק המדינה 136/40, לנשיא מדינת הפרוטקטורט, הד"ר אמיל האכה, יש את האפשרות לבקש חסינות מחוקי נירנברג לאלו שיסכימו לקבל עליהם את הכללים והחשיבה של גרמניה ה"ארית". מתוך עשרות אלפי הבקשות שהוגשו, נבחרו 41 בקשות, בניהן היה גם השם "אמיל קולבן".

ההיסטוריונית דר' הלנה קריצ'ובה, כותבת במחקרה "התיקים של המיוחסים והמוכרים של טרזין": 

"זה נראה כמו משחק של הגרמנים עם ממשלת הפרוטקטורט, משרדו של מגן הרייך ממילא ידחה כל הבקשות."

הבקשה האחרונה נדחית באופן סופי על ידי ריינהרד היידריך, מגן הרייך החדש בבוהמיה ומורביה. ובבוקר ה-6/6/1943, נכנסת קבוצה של אנשים בחלוקים לבנים לווילה האדומה ברחוב הראדצ'אנסקה בפראג, זו הייתה הסחה, כדי שבני הבית והשכנים לא ידעו מי הבאים ויעשו מהומות. ואכן, אחרי זמן קצר הם יוצאים נושאים אלונקה ועליה איש זקן, האיש הזקן הזה היה המהנדס אמיל קולבן בן ה-80.

עורך הדין שלו כתב שנים לאחר מכן:

"החם שלי היה שם כשבאו בשבילו, הוא ניסה לדבר איתם, לדבר על גילו ומצבו הבריאותי, אבל הם לא הקשיבו. הם התעקשו שיש להם הוראה להביא אותו וזהו. כשהוא סיפר לנו על הלילה הזה, כולנו נלחצנו."

אנדרטה בנקודת הריכוז
אנדרטה בנקודת הריכוז

הוא ושאר היהודים, נלקחים להולושוביצה(Holešovice), (היכן שכיום עומד מרכז הירידים) כאן הם נדרשו להפקיד את מפתחות בתיהם, כסף וכל דבר אחר למעט בגדיהם. איתו מגורשים גם בנו האנוש, חתנו Vilém Lieder-Kolben ונכדו בן ה-17, אינדר'יך שנזכר:

"לקחנו אתנו כל אחד, מזוודה גדולה ותיק גב והתייצבנו ליד ארמון וולטרז'ני לטרנספורט. כאשר הובאנו לתחנת הרכבת פראג בובני(nádraží Praha-Bubny), עברה לצד המצעד העצוב שלנו משאית עם כיתוב של החברה שלנו "מפעל הכבלים של פראג" והנהג הנאמן שלנו, מר ואצלב ואניק, שלח לנו קריצה מעודדת. איש לא יבין איך ביטוי ידידותי כזה יעודד בנאדם באומללותו.
בטרנספורט היו אתנו 175 איש, 52 מהם לעולם לא יחזרו הביתה…."

 כך כתב אינדר'יך על ימיו האחרונים של סבו:

"לפני שעלינו לרכבת ביוני, הגיעו קציני אס. אס. במעילי פרווה וכובעי פרווה, הם לקחו ממנו מזוודה קטנה שחורה שבה היו מניות של ČKD, אני צפיתי בזה מקרון הרכבת. כשהגענו בערב, והמתנו במקום הריכוז במחנה טרזין, הוא נשען עלי ושתק….אז הפרידו בנינו, וגרנו במבנים נפרדים, 3 שבועות לאחר מכן,
ב-3/7/1943, קראו לי לבוא לראות אותו. הוא שכב מת על מיטת ברזל צבאית."

אנדרטה בתחנת הרכבת
אנדרטה בתחנת הרכבת

עוד 25 מבני משפחת קולבן נספו בשואה. נכדו של אמיל קולבן ניצל. אינדר'יך קולבן נשלח למחנה ההשמדה אושוויץ למרבה המזל בזכות כושרו הגופני הוא נבחר לעבודה במפעל הדלקים, המהנדס מירוסלב הולובק, מספר:

"שם הוא עבר דברים נוראים, הוא התמודד עם הכל ולמזלו שרד. אחר כך, הם העבירו את האסירים למפעל וכשהוא הותקף, הוא הצליח לברוח ונאלץ להתחבא בדיר חזירים, הוא קבר את עצמו בערימת קש. לפני זה, הוא שחרר את נורת החשמל, וכשאנשי ה-אס. אס. באו לבדוק את המקום, הם רק קיללו שהם לא רואים דבר ולמזלו הם לא ראו אותו.
פעם אחת הוא נכנס לבית שהיו בו רוסים, הם לא ממש שמחו לראותו, אז הוא שוב ברח והתחבר עם ה"צבא של סבובודה" (יחידה של פרטיזנים, שלחמו תחת הצבא האדום).
לאחר חזרתו, הוא נקרא להתגייס, הפיקוד אמר שתקופת השרות שלו בצבא של סבובודה לא נחשבת… אז הוא אמר לי "בגלל שלא הייתי בצבא ממשלתי והייתי בצבא של סבובודה, לא הייתה לי ברירה והייתי חייב להשלים את השנתיים האלו ". "

הינדר'יך קולבן, לא קיבל דבר. המפעלים היו חברות מניות וכל הרכוש האישי של המשפחה הוחרם במהלך המלחמה. בהשפעת המפלגה הקומוניסטית עוד לפני 1948, ובמיוחד אחרי 1948 הוא גם נרדף. הינדר'יך קולבן, מצליח להשיג תואר אקדמי ועבודה רק תודות לעזרתם של עובדיו לשעבר של סבו. הוא אפילו עובד תקופה מסוימת במפעל שבעבר היה שייך למשפחתו, אבל אחרי הכיבוש הסובייטי של צ'כוסלובקיה ב-1968, הוא עוזב עם משפחתו דרך ווינה לרפובליקה הפדרלית של גרמניה, שם הוא מקבל תפקיד בכיר במפעל לייצור מנועי מטוסים.

 לאחר מהפיכת 1989, הוא חוזר סופית למולדתו וב-2013, בגיל 87 הוא מת.

שמו של קולבן מתועד עם כל הנרצחים בבית הכנסת פנקס, בפראג.
שמו של קולבן מתועד עם כל הנרצחים בבית הכנסת פנקס, בפראג.

קונצרן ČKD נפגע קשות במהלך הימים האחרונים של מלחמת העולם השנייה, ורק לאחר ההשתלטות הקומוניסטית הוא שופץ, הורחב ונפתחו לו מספר מפעלים ברחבי המדינה, אבל החשובים מכולם היו מפעל ייצור הרכבות בוויסוצ'אני (VYSOČANY) ומפעל ייצור החשמליות בסמיחוב(SMÍCHOV). המפעל בסמיחוב, הפך ליצרן החשמליות הגדול בעולם, כ-20,000 חשמליות יוצאו לברית המועצות לבדה וחלק מהחשמליות אף הגיעו אל מעבר לאוקיינוס לניו אורלינס, ארה"ב.

חשמליות של קולבן בקייב
חשמליות של קולבן בקייב

בעוד מפעלי ČKD היו מעמודי התווך של תעשיית צ'כיה בתקופה שלאחר המלחמה מייסדיה נאלצו לדמום, ורק לאחר מהפיכת 1989, קולבן מקבל כבוד: תחנת המטרו הסמוכה למפעל נקראת על שמו, כמו גם הרחוב הראשי הצמוד לו, עיריית כפר הולדתו מנציחה את שמו וביום השנה ה-110 לייסוד ČKD, מוסר הלוט משלט הנצחה הנושא את שמו על בית מגוריו בויסוצ'נסק'ה, פראג.

אולם ניהול כושל בשנות ה-90 ועיכוב טכנולוגי שנצבר בעשורים הקודמים הביא לפשיטת רגל של המפעל ב-1998 ולצמצום משמעותי בייצור.

אחד הבניינים היחידים שנותרו ממורשת משפחת קולבן הינו הווילה של קולבן בתוך מתחם המפעל.

משפחת קולבן זכתה להכרה מועטה לאורך התקופה הקומוניסטית. אזרחות הכבוד שנלקחה על ידי הנאצים מאמיל קולבן לא הוחזרה אליו עד נפילת המשטר הקומוניסטי.

ספיח אחרון:

ב-2/6/2016 פורסם כי החברה נקלעה לקשיים בפרויקטים מרכזיים שלה. הירידה החדה במחירי הדלק הביאה לאי כדאיות בהשקעה בתחנות כוח חדשות, או למעבר לאנרגיות חלופיות. אבל לא ניתן להאשים רק גורמים חיצוניים, ללא ספק גם גורמים פנימיים גרמו לקשיי החברה. העיתון הכלכלי"Hospodářské Noviny" ציין 3 גורמים מרכזיים לקריסת החברה:

הראשון היה פרויקט חלוצי, שנוי במחלוקת, עם חברת החשמל והחימום של העיר פלזן. להקמת מפעל אנרגיה בפאתי העיר חוטיקוב (Chotíkov). לדברי החברה העירונית, ČKD לא שילמה לפחות חצי שנה לקבלני המשנה שלה, וכעת החוב עומד על סך של כ-130 מיליון קורונות. הפרויקט שעלותו הייתה כ-2 מיליארד קרונות, כבר היה באיחור גדול והסוף אינו ניראה. החברה העירונית הודיעה כי היא תנסה לשלם לקבלני המשנה על מנת לסיים את הפרויקט. ČKD הוכרזה כחדלת פירעון.

עוד חוזה גדול של החברה, בהיקף של מיליארד קרונות, עם הקונסורציום הצ'כי פולני TAMEH קרס.

ואם לא די בכך, בוטל חוזה של 900 מיליון קרונות לבניית יחידת פוליאתילן חדשה עבור בית זיקוק של חברת UNIPETROL.

בנוסף לכל זה חברתČKD הפכה להיות מושא חקירה של היחידה המשטרתית ללוחמה בפשיעת הונאה, עקב מעורבותה בבניית מנהרת התחבורה "בלאנקה". ČKD הייתה ספקית הטכנולוגיה הכללית בפרויקט שנסתיים רק בספטמבר 2015 לאחר חריגות אדירות בעלויות ועיכובים רבים.

לטענת העיתון, בעל הרוב, פטר ספייחאל, (שהוא גם הבעלים של מועדון ההוקי "ספרטה"), לקח את כל ההכנסות של קבוצת ההנדסה כולל הכנסות ממכירת חברות בת, והשקיע אותם במיזמים אחרים ובכך השאיר את החברה ללא מזומנים ועם חובות של 791 מיליון קרונות במיסים.

לבסוף, ב-9/9/2016, מכריז בית המשפט העירוני בפראג על פשיטת רגל של חברת ההנדסה של ČKD בנוסף קובע בית המשפט כי עיריית פראג לא צריכה לשלם 1.7 מיליארד קרונות כפי שתבעה ČKD.

:Books

  • “The story of Kolben family and ČKD history“ By Jan Havelka, Václav Daněk, Vladimír Žák and Jindřich Kolben.
  • “Průkopníci vědy a techniky v českých zemích" (Pioneers of science and technology in Czech lands) By Martin Kvítek
  • "Emil Kolben a založení Kolbenky" (Emil Kolben and establishment of the “Kolbenka” works” By Jaroslava Hofmannová.
  • "Elektrotechnika v českých zemích a v Československu do pol. 20. st." ("הנדסת חשמל בצ'כיה ובצ'כוסלובקיה עד אמצע המאה ה -20") By Marcela Efmertová.
  •  
  • Archives:
  •  
  • ארכיון לידות ובריתות של הקהילה היהודית-
  • http://www.badatelna.eu/fond/1073/reprodukce/?zaznamId=3439&reproId=165787
  • www.cvut.cz
  •  

Radio:

  • Radio Praha – Interviews by Chris Johnstone.
  • Radio Praha – Interviews by Dita Asiedu.
  • Cro Plus – Český rozhlas Plus
  •  

Magazin:

  • Hospodářské Noviny
  • "הבוס של אדיסון" By Arno Pařík – http://www.holocaust.cz/zdroje/clanky-z-ros-chodese/ros-chodes-2006/rijen/sefem-u-edisona/
  • Metro magazin – July 25, 2013
  • konomický deník – Emil Kolben: Český Tesla s Davidovou hvězdou
המכונית החשמלית של קולבן
עופר דהן

עופר דהן

שנים אני כותב, עוד מילדות, תמיד ידעתי להביע את עצמי בכתב הרבה יותר טוב מאשר בעל-פה.
כתבתי שירים, כתבתי סיפורים, כתבתי מאמרים, כתבתי סיכומים... בעצם הדבר היחיד שלא כתבתי זה שיעורי בית...
אמנם לא ניהלתי יומן כהלכתו, אבל פעמים רבות כתבתי לעצמי דברים מעין "סיכום היום".
תמיד כשרציתי לומר משהו - כתבתי! לחברות, לחברים, לשותפים למורים.. תמיד בכתב.

השאר תגובה

קצת עלי

ישראלי שחי בצ'כיה מאז תקופת הדינוזאורים פחות או יותר.
אני מתעסק כאן בתיירות, הרבה כמובן בפראג, אבל מעדיף לקחת את לקוחותי לגלות את צ'כיה הנפלאה. אהבתי הגדולה תמיד הייתה צפון צ'כיה. וכך אני חי לסירוגין בביתי בפראג ובבית הנופש שלי בצפון צ'כיה.
מעבר להיותי מדריך, אני היסטוריון חובב וכותב מאמרים בתחומים רבים, ובהם רבים על ההיסטוריה הצ'כית.
נשוי לצ'כית ואב גאה ל-3 צ'כיות (יותר ישראליות למען האמת)

סנן מאמרים לפי נושאים

פוסטים אחרונים

פוסטים נוספים

Sign up for our Newsletter

Click edit button to change this text. Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit