תרגיל הטעיה ליד קלעת פוטיס | גואל דרורי

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
הקרב השלישי על עזה. הטעיות התיק האבוד וסיגריות האופיום שסייעו לניצחון הבריטים.

|פעם צילמתי |   | כאן נולדה עיר |

ריצ'ארד מיינרצהאגן נולד באנגליה ב-‏3 במרץ 1878. את ילדותו בילה בהמפשייר. כשהתגייס למשמר הפרשים הלאומי נשלח לשרת בקניה, ושם, ביער קאקאמגה גילה גולגולת ואי אלו פיסות עור של חזיר היער הענק (Hylochoerus meinertzhageni) הקרוי על שמו.

בשנת 1917 נשלח מיינרצהאגן למצרים על מנת ליטול לידיו את אגף המודיעין של הגנרל אלנבי. יומיים לאחר שהפליגה ספינתו למצרים פגע בה טיל טורפדו גרמני. מיינצרהאגן קפץ מהספינה הפגועה למים ובילה שם חמש שעות בטרם נאסף, יחד עם חבריו, על ידי משחתת יפאנית. לאחר שהגיע לקהיר קיבל על עצמו את האחריות לאגף מודיעין השדה. הוא נשלח לרכז את המודיעין הקדמי בגזרת דיר-אל-בלח שבצפון סיני (רצועת עזה של היום). אלנבי תיכנן אז לתקוף את עזה בפעם השלישית, אחרי שני כישלונות באביב בפיקודו של גנרל מאריי.

מיינרצהאגן הגה תעלול הטעיה מעניין. לפי הצעתו הוכן תיק מסמכים שהוא עתיד היה “לאבד” בקרבת קו החזית. הטורקים שימצאו את התיק יבינו מתוכנו שהבריטים מתכוננים למערכה שלישית בעזה בעוד שלאמיתו של דבר יתקוף אלנבי את אויביו בבאר שבע המרוחקת. ב-‏12 בספטמבר נעשה הניסיון הראשון. קצין בשם ניל “איבד” את התיק, אך הטורקים לא מצאו אותו. ב-‏1 באוקטובר הגיע תורו של קצין אוסטרלי “לאבד” תיק דומה. גם כאן נחל העניין כישלון. ב-‏10 באוקטובר החליט מיינרצהאגן לצאת בעצמו למשימה.

"בזמן האחרון עסקתי בהכנת דמה פנקס של קצין מטה המכיל כל מיני שטויות על התוכניות והקשיים שלנו", כתב אותו יום ביומנו:
"
היום הוצאתי אותו לשדה מצפון-מערב לבאר שבע במגמה להפילו בידי האויב מבלי לעורר חשד. לאחר שצלחתי את נחל עזה פניתי בכיוון צפון-מערבי לעבר שריעה. רכבתי יפה וליד קלעת פוטיס (מצודת פטיש שליד אופקים ג.ד.) מצאתי פטרול טורקי שפתח במרדף. נמלטתי בדהרה מהלך מייל אחד לערך ואז הם חדלו, ולכן נעצרתי. ירדתי מן הסוס ויריתי בהם ממרחק כ-‏600 יארד. זה הרגיז אותם והם חידשו את המרדף, כשהם מרביצים כל הזמן אש בלתי-מזיקה. זאת הייתה שעת הכושר שלי, וכשעליתי שוב על הסוס ריפיתי מן התרמיל, משקפת השדה והמימייה שלי, ובעצם עשיתי הכול כדי לעוררם לחשוב שנפגעתי וברחתי כל עוד נפשי בי. בינתיים התקרבו במידה מספקת ואני עקרתי משם כשאני מפיל את התרמיל שבו היו הפנקס וכל מיני מפות, ארוחת הצהריים שלי וכו'. ראיתי אחד מהם נעצר ומרים את התרמיל והרובה, והבנתי כי משימתי הצליחה ודהרתי חזרה לבסיס שלי, מרוצה מאוד ממעשי ומהצלחת התרמית שלי. אם רק יפעלו על סמך מה שרשום בפנקס, הרי אנחנו עתידים לחולל גדולות".

הטורקים, ש”מצאו” את מה שאיבד הקצין במנוסתו, היו מרוצים. מיינרצהאגן השאיר שם עשרים לירות שטרלינג, מכתב מאשתו בלונדון המספרת לו בשמחה על הולדת בנם (שנכתב על ידי אחותו האמיתית של מיינרצהאגן, מרי), מכתב מקצין אחר המזכיר את דחיית המתקפה הבריטית ומספר על שיתוף חיל הים בתקיפה הצפויה מצפון לעזה, מסמך העוסק בדיוני המטה הבריטי ובו חיזוקים למכתבו של הקצין ועוד מסמכים המעידים על כוונות הצבא הבריטי ובהם מצוין, בין השאר, שהאגף המזרחי (בכיוון לבאר-שבע) חזק מדי, ואין טעם לתקוף אותו.

למעט אלנבי ועוד שלושה קצינים לא ידע איש על ההטעיה. מיד כשחזר לבסיס התייצב מיינרצהאגן במפקדת חטיבת הרוכבים המדברית, מסר דיווח על החפצים שאיבד וביקש לשגר פטרול במטרה להחזיר את התרמיל שאבד. “כשחזרתי למפקדה הראשית”, סיפר בעליזות, “התייצבתי אצל אלנבי שסיפר לי שקיבל שדר נזעם מחטיבת הרוכבים המדברית בו נתבקש שלא להעסיק 'קצינים צעירים וחסרי ניסיון שכאלה בסיורים' ושגרמתי הזק בל ישוער על ידי רשלנותי וסכלותי”.

מיינרצהאגן לא הסתפק בהטעיה זו וביקש לשכנע את הטורקים סופית שריכוז המאמץ הבריטי יהיה בגזרת באר שבע דווקא. “מלבד הפנקס שוגרו כל יום מן ה-‏24 בספטמבר עד ל-‏31 באוקטובר 1917 כמה וכמה תשדורות אלחוט שרמזו על כך שהתקפתנו על באר שבע היא רק עוד פעולת סיור מקיפה יותר בכיוון ההוא, ועל היעדרו של הגנרל אלנבי בסואץ מן ה-‏29 באוקטובר עד ל-‏4 בנובמבר 1917, וטבעית הייתה ההנחה שבין התאריכים האלה לא תתחיל שום מתקפה”.

הטורקים – כמו גם בעלי-בריתם הגרמנים – בלעו את הפיתיון. הם שינו את היערכותם, חיזקו את גזרת עזה והחלישו את הגנת האגף המזרחי. ולכן, ב-‏31 באוקטובר 1917 הייתה הפתעתם שלמה, כאשר כוחות אלנבי תקפו דווקא את באר-שבע, כבשו אותה וממנה התקדמו לעזה, שנכבשה אף היא. בין מסמכי השלל שנתגלו בעזה היה גם דוח חתום בידי הקולונל הטורקי עלי פואד המספר כי “פטרול שלנו לכד ב-‏10 באוקטובר מפות ומסמכים שהושארו על ידי קצין בכיר מהצבא הבריטי. חומר חשוב זה מאפשר לנו לעמוד על כל תוכניותיו של האויב בגזרת עזה ולהזעיק תגבורות, כדי למחוץ את התוקף האנגלי”.

החל מחודש יולי חרש מיינרצהאגן – בצוותא עם שני קצינים בכירים אחרים במטה אלנבי, וינדהם דידס וארצ'י ווייוול – מזימה נאה אחרת. “הרעיון”, סיפר ביומנו, “היה להקהות את עוקצו של הצבא הטורקי המחזיק בעזה ולסממו ביום שנפתח בהתקפה שלנו”. מפי שבויים טורקיים למד מיינרצהאגן שסיגריות היו נדירות ויקרות מאוד בקרב חיילי עמם. החל מחודש אוגוסט החלו מטוסים בריטיים לטוס בקביעות עם שקיעת השמש מעל לקווי הטורקים ולהשליך אליהם חפיסות קטנות של סיגריות ובהן מעט דברי תעמולה. בחלוף ימים אחדים התרגלו הטורקים לסיגריות שלהם ומייד לאחר שהסתלקו המטוסים היו החיילים יוצאים מחפירותיהם ואוספים את החפיסות. הדבר נמשך עד ל-‏5 בנובמבר. ביום זה הושלכו אלפי חפיסות וכל סיגריה הייתה ספוגה בכמות נדיבה ביותר של אופיום. “התוצאה הייתה”, כתב מיינרצהאגן ביומנו, “שב-‏6 בנובמבר היה חלק גדול מן הצבא הטורקי בשריעה ובעזה אחוז תרדמה ומטומטם. אחדים מן השבויים שנלקחו לא יכלו כמעט לדבר ובשום פנים לא היו מסוגלים להתנגדות". 

כאשר הגיע למצרים יצר מיינרצהאגן לראשונה בחייו שיתוף פעולה הדוק עם יהודים. היו אלה אהרן אהרונסון וחבריו ל ארגון הריגול ניל”י. “עד מהרה הכרתי לדעת את תבונתם וגבורתם. העסקתי כחמישה עשר מהם, כולם פליטים מארץ ישראל, כולם מצוינים בבריאותם, ולגודל תימהוני בהירי שיער ותכולי עיניים. הם עבדו כצוות ומנהיגם היה אהרן אהרונסון. האיש המופלא הזה היה הסוכן הנועז והצנוע ביותר."

עם תום המערכה על ארץ ישראל, קיבל מיינרצהגן דרגת ייצוג של סגן-אלוף, וחצי שנה לאחר מכן אף דרגת ייצוג של אלוף-משנה.

_______________________

ב-‏23 באפריל 1948, כשהוא בן שבעים, נקלע מיינרצהאגן לחיפה. באותו יום נערכו בעיר הקרבות המכריעים בין יהודים לערבים. מיינרצהאגן, שהיה על סיפונה של ספינה בריטית בנמל חיפה, ראה כי הבריטים מזעיקים פלוגת חיילים מהספינה כדי להגן על האספקה הבריטית בנמל. הוא השיג מדים, רובה ו-‏200 כדורים מאחד החיילים, ירד לנמל והצטרף באופן פרטי לכוחות ההגנה ואף הפליא לפגוע בלוחמים הערביים. לוחמי ההגנה לא ידעו בדיוק מיהו הקשיש המשתתף בקרב לצדם, אך ביצועיו לא הותירו ספק באשר ליכולתו ולכוונותיו. כשאזלה תחמושתו התגלה מיינרצהאגן על ידי קצין בריטי והוחזר לספינה. "עליתי לסיפון", סיפר, "החזרתי את המדים שלי לידידי, ניקיתי את הרובה שלו ואחר כך הזמנתי בקבוק גדול של שמפניה, שאותו שתינו יחד בתא שלו. בסך הכול היה לי יום נהדר".

הוא האריך ימים דיו כדי לחזות לא רק בהקמת מדינת ישראל אלא גם בניצחונה במלחמת ששת הימים. ב-‏17 ביוני 1967 הלך לעולמו.

ארכיון גואל דרורי ©

 

גואל דרורי הוא צלם, אוצר, יוצר, ואמן רב תחומי באומנויות ויזואליות. היה מעורב בהקמת קריית האמנות בבאר שבע בשנות השבעים, ומקים הגלריה הראשונה לצילום בישראל. הציג עשרות תערוכות יחיד ברחבי הארץ והעולם. הוא יקיר העיר באר שבע ויו"ר "פורום יקירי העיר", חוקר באר שבע, מורה ומרכז המגמות לצילום, טלוויזיה, תקשורת וקולנוע, עד לאחרונה לימד בבתי ספר תיכוניים ובמכללות. הוא הקים את "המכללה לאומניות המסך" בבאר שבע.

גואל אוצר שתי התערוכות ל"תולדות באר שבע 1900-2020" שהוצגו ב"מוזיאון לתרבות האסלם ועמי המזרח" וב"מתחם הקטר 70414" כמו גם את צרור התערוכות "שבע זום". צילומיו מוצגים ב"מלון בראשית" במצפה רמון, ב"מוזיאון ג'ו אלון" לתרבות הבדואים, ב"פארק קרסו למדע" ולאחרונה הקים תערוכת קבע של תולדות באר שבע ב"מלון הנגב" החדש.

גואל הוא בעל אוסף מצלמות של למעלה מ-1500 מצלמות משנות השמונים של המאה ה-19 ועד ימינו. לאחרונה הוא הקים את עמותת "צלמנייה" העמותה לצילום ותיעוד מורשת באר שבע ע.ר. ואת "בית הצלמנייה" בבאר שבע – בית לצלמים ולחובבי צילום ומוזיאון למצלמות עתיקות, כמו כן הוא מוציא לאור וכותב ומלקט פרקים עלומים מתולדות העיר בספר "פעם צילמתי, כאן נולדה עיר". הוציא לאור אלבומי הצילום, ביניהם: אלבום באר שבע 25 שנים, אלבום דימונה, ספר  לצליינים בבית-לחם, את השנתונים הכלכליים לנגב.

לצידו של גואל עובדת למעלה מעשר שנים, מיכל קרצמר-מונטל מנהלת התפעול של "בית הצלמנייה" ושל "ארכיון גואל דרורי" המסייעת לו גם בהגהת הפוסטים של "פעם צלמתי – כאן נולדה עיר".

 

גואל דרורי

גואל דרורי

גואל דרורי הוא צלם, ואמן רב תחומי.
היה מעורב בהקמת קריית האמנות בבאר שבע בשנות השבעים, ומקים הגלריה הראשונה לצילום בישראל.
יקיר העיר באר שבע.

השאר תגובה

קצת עלי

גואל דרורי הוא צלם, אוצר, יוצר, ואמן רב תחומי באומנויות ויזואליות. היה מעורב בהקמת קריית האמנות בבאר שבע בשנות השבעים, ומקים הגלריה הראשונה לצילום בישראל. הציג עשרות תערוכות יחיד ברחבי הארץ והעולם. הוא יקיר העיר באר שבע ויו"ר "פורום יקירי העיר", חוקר באר שבע, מורה ומרכז המגמות לצילום, טלוויזיה, תקשורת וקולנוע, עד לאחרונה לימד בבתי ספר תיכוניים ובמכללות. הוא הקים את "המכללה לאומניות המסך" בבאר שבע.

גואל אוצר שתי התערוכות ל"תולדות באר שבע 1900-2020" שהוצגו ב"מוזיאון לתרבות האסלם ועמי המזרח" וב"מתחם הקטר 70414" כמו גם את צרור התערוכות "שבע זום". צילומיו מוצגים ב"מלון בראשית" במצפה רמון, ב"מוזיאון ג'ו אלון" לתרבות הבדואים, ב"פארק קרסו למדע" ולאחרונה הקים תערוכת קבע של תולדות באר שבע ב"מלון הנגב" החדש.

גואל הוא בעל אוסף מצלמות של למעלה מ-1500 מצלמות משנות השמונים של המאה ה-19 ועד ימינו. לאחרונה הוא הקים את עמותת "צלמנייה" העמותה לצילום ותיעוד מורשת באר שבע ע.ר. ואת "בית הצלמנייה" בבאר שבע – בית לצלמים ולחובבי צילום ומוזיאון למצלמות עתיקות, כמו כן הוא מוציא לאור וכותב ומלקט פרקים עלומים מתולדות העיר בספר "פעם צילמתי, כאן נולדה עיר". הוציא לאור אלבומי הצילום, ביניהם: אלבום באר שבע 25 שנים, אלבום דימונה, ספר  לצליינים בבית-לחם, את השנתונים הכלכליים לנגב.

לצידו של גואל עובדת למעלה מעשר שנים, מיכל קרצמר-מונטל מנהלת התפעול של "בית הצלמנייה" ושל "ארכיון גואל דרורי" המסייעת לו גם בהגהת הפוסטים של "פעם צלמתי – כאן נולדה עיר".

סנן מאמרים לפי נושאים

פוסטים אחרונים

פוסטים נוספים

Sign up for our Newsletter

Click edit button to change this text. Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit