| תמונת מתקפת האנז"ק, אמת או בדיה? |

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
התצלום המתאר את מתקפת כוח הפרשים האוסטרלים הקלים במהלך הקרב על באר-שבע עורר התרגשות גדולה, שכן המתקפה, שהביאה להכרעת הקרב ובכך לפריצת החזית העות'מאנית/גרמנית ולכיבוש ירושלים בידי הבריטים, נחשבת לפריצה הגדולה והיחידה של פרשים קלים בהיסטוריה, והפכה למורשת קרב מרכזית באוסטרליה.

| פעם צילמתי | 1917| כאן נולדה עיר |

בכל 31 באוקטובר מעלים את זכר הקרב על באר שבע ומתקפת הפרשים הקלים

כצלם, כמומחה לחוות דעת לבתי המשפט וכאוצר "התערוכה לתולדות באר שבע" בדקתי וחזרתי ובדקתי האם הצילום המפורסם של 'תמונת מתקפת הפרשים הקלים האוסטרליים בקרב באר שבע' הוא אמת או בדיה, דבר שלי הוא ברור, אבל אביא כאן את הוויכוח הגדול הקיים בנושא לאורך השנים עד היום.

 התצלום התפרסם לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, אולם אמיתות התמונה שנויה במחלוקת, וישנם מאמרים הטוענים שהיא מתארת שחזור של המתקפה ולא את המתקפה המקורית.

התצלום המתאר את מתקפת כוח הפרשים האוסטרלים הקלים במהלך הקרב על באר-שבע עורר התרגשות גדולה, שכן המתקפה, שהביאה להכרעת הקרב ובכך לפריצת החזית העות'מאנית/גרמנית ולכיבוש ירושלים בידי הבריטים, נחשבת לפריצה הגדולה והיחידה של פרשים קלים בהיסטוריה, והפכה למורשת קרב מרכזית באוסטרליה.

ההסתערות בבאר-שבע נקראת במקומות רבים 'הסתערות הפרשים הגדולה האחרונה בהיסטוריה' (רמז לכך שבמלחמות הבאות הטנקים עתידים לתפוס את מקומם של הפרשים) ואולם בריגדת הפרשים האוסטרלים הקלים (שהייתה חלק מחטיבת האנז"ק) לא נחשבה לחיל פרשים, על פי היסטוריונים צבאיים, אלא לחיל רגלים רכוב.

חיילי הבריגדה לא היו מצוידים ברומחים אלא רק ברובים שאותם נשאו על כתפיהם, ובמהלך רוב הקרבות הסוסים שימשו אותם בשביל להגיע אל החזית, שם הם היו יורדים מהסוסים ומתקדמים רגלית. לכן היסטוריונים צבאיים מעדיפים לכנות את המתקפה 'הסתערות הפרשים הקלים הגדולה היחידה בהיסטוריה הצבאית'.

באוקטובר 1917, במהלך מלחמת העולם הראשונה, לאחר שהצבא הבריטי הצליח לחצות את מדבר סיני, התבסס הצבא העות'מאני על קו הגנה בין העיר עזה לבאר-שבע. שתי התקפות בריטיות במהלך 1917 על העיר עזה נכשלו והביאו להדחת מפקד הכוחות הבריטיים, הגנרל ארצ'יבלד מארי ולמינויו של הגנרל אדמונד אלנבי. אלנבי החליט שהמתקפה הבריטית הבאה תערך על העיר באר-שבע, במטרה לפרוץ שם את החזית העות'מאנית. לפני המתקפה נערך מבצע הטעיה גדול ע"י קצין המודיעין הבריטי קולונל ריצ'רד מיינרצהגן, בו "איבד" את תיק ובו "מסמכי קרב עזה השלישי" ליד קלעת פוטיס (מצודת פטיש ליד אופקים) שנועד לגרום לכוחות העות'מאנים ולמפקדיהם הגרמניים להאמין שהמתקפה תתבצע על העיר עזה, בבוקר ה-31 באוקטובר נעו כוחות בריטיים גדולים אל העיר באר-שבע.  

קיימת מחלוקת לגבי אמיתות התמונה המתארת את מתקפת הפרשים הקלים האוסטרליים בקרב באר שבע.

בשנת 1920, במסגרת תערוכת תצלומים ממלחמת העולם הראשונה, הוצג בהבלטה התצלום המפורסם. אוצר התערוכה, דונובן ג'וינט, העיד שהתצלום עורר דיונים רבים הסיבות לכך הן:

  • בתמונה נראים הפרשים הקלים מסתערים קדימה, ומכאן שהיא נלקחה מכיוון העמדות העות'מאניות.
  • התמונה צולמה על ידי חייל שהתקדם מעבר לקו החזית.
  • התצלום לקוח משחזור המתקפה ההיסטורית שנערך מאוחר יותר בדיר אל-בלח.
  • התמונה צולמה על ידי אחד מהמגינים העות'מאנים, שמאוחר יותר מצלמתו נלקחה בשבי על ידי האוסטרליים.

ג'וינט העיד שבמהלך התערוכה, מפקד בריגדת הפרשים הקלים וצוותו בדקו את התמונה והעידו שתוואי השטח שבתצלום מתאים לזה של באר-שבע ולא של דיר אל-בלח, וכן שהפרשים מתקדמים במבנה שבו התקיימה ההתקפה ולכן אין סיבה לחלוק על אמיתות התמונה.

כ-50 שנה מאוחר יותר, בשנת 1967 שבה והתעוררה המחלוקת סביב התמונה, ערב פרסומו של הספר "בריגדת הפרשים הקלים" של ר. ג'י הל. יושב ראש העמותה האוסטרלית להנצחת מורשת מלחמת העולם הראשונה, ו.ר. לנקסטר כתב מכתב לג'וינט ובו סיכום הסיבות שבגינן העמותה סבורה שהתמונה איננה אמיתית. כתוצאה מכך ג'וינט פנה לארגון ותיקי המלחמה בבקשת עזרה למציאת פרטים באשר לנסיבות שבהם צולמה התמונה. בעקבות פנייתו של ג'וינט נוצר קשר עם החייל לשעבר, אריק ג'י אליוט, אשר מסר תצהיר לגבי הנסיבות שהובילו לצילום התמונה ולפרסומה.

עדותו של הצלם – אריק ג'י אליוט:

"במהלך המתקפה על באר-שבע שימשתי בתפקיד של מודד טווחים. בשעה 14:30 בצהרי אותו היום קיבלתי הוראה מהמפקדה לצאת אל מעבר לקווים של הבריגדה בליווי של מספר קצינים על מנת לייצר מפת טווחים עבור הארטילריה ומכונות הירייה. הקצינים ואני אכן התקדמו מעבר לעמדות הבריגדה והתמקמו בעמדה הנמצאת כ-3 ק"מ בלבד מהעיר באר-שבע. על פי הנחיות הקצינים איתרתי מטרות, מדדתי את המרחקים אליהם והקראתי אותם לקצינים. לאחר מכן הקצינים שבו לכיוון הבריגדה, בעוד שאני נשאר על מנת לשרטט מפת טווחים. בעודי משרטט את המפה הבחנתי בענן אבק מכיוונה של הבריגדה ולהפתעתי הבחנתי בשלוש שורות של פרשים שמתחילים לדהור לכיוון באר-שבע."

בתיקו האישי של אליוט הייתה מצלמה קטנה והוא הספיק לצלם את הפרשים המתקרבים, ואחרי כן לארוז את חפציו ולחזור למפקדה.

התצהיר של אליוט מספר שבשנת 1918 הוא מסר את סרטי הצילום לחברו שהיה בדרך חזרה מהחזית לאוסטרליה וביקש ממנו לפתח את התמונות ולשלוח אותם להוריו. הוא גם סיפר לחבר שבין התמונות נמצאת תמונה של המתקפה על באר-שבע והחבר מוזמן לשמור ממנה עותקים. עם שובו של אליוט לאוסטרליה, הוריו מסרו לידיו את התמונות שהם קיבלו בדואר, ובין התמונות אכן הייתה התמונה שהוא צילם במהלך הקרב על באר-שבע. אליוט הכין מספר עותקים של התמונה ונתן אותה לחבריו מהבריגדה. הוא גם הצהיר שהתמונה שהופיעה בתערוכה אכן הייתה אותה התמונה שהוא צילם ביום הקרב על באר-שבע.

בשנת 1983 התפרסם מאמר מעת איאן גו'נס תחת הכותרת "האם זאת המתקפה על באר-שבע?". ג'ונס מונה את הסיבות העיקריות שהביאו את העמותה האוסטרלית להנצחת מלחמת העולם הראשונה לפקפק באמיתות התמונה, שכללו:

  • מבנה הפרשים התוקפים איננו נכון.
  • האדמה בבאר שבע צחיחה, ומשום כך הפרשים התוקפים העלו הרבה מאוד אבק בדהירתם, מה שאיננו נראה בתצלום.
  • הפרשים תקפו לכיוון מערב בשעת הדמדומים ולכן הצל שלהם היה אמור להיות מאחוריהם.
  • ההתקפה התבצעה במורד ההר ואילו בתמונה נראה שהפרשים דוהרים במעלה ההר.
  • חוסר הסבירות בנסיבות שהביאו לצילום התמונה.

את הטענות הללו שולל ג'ונס במאמרו. ג'ונס מציין שעל פי העדות של מפקד הבריגדה, וכן של חיילים רבים אותם הוא ראיין, מבנה ההתקפה ותוואי השטח הנראים בתצלום תואמים את אלו ששררו במהלך הקרב. כמו כן הוא טען שעדותו של אליוט מורידה את הספקות לגבי הנסיבות שהובילו לצילום התמונה. מסיבות אלו ג'ונס טען שאין סיבה לפקפק במהימנות התצלום.

חרף מאמר זה הספקות לגבי התמונה לא נשכחו ובשנת 1997 התפרסמה כתבה מאת מתיו וודהד וג'קוי לובך בירחון "עיתות מלחמה" (Wartime) תחת הכותרת "המתקפה על באר-שבע, 1917: האם התמונה מקורית או מבוימת?",

שם נטען שהתצלום בכל זאת מתאר את שחזור הקרב בדיר-אל בלח ולא את המתקפה המקורית על באר-שבע. בנוסף בשנת 2008 התפרסמו שני מאמרים באתר עמותת הפרשים הקלים התומכים במאמר זה.

בין הסיבות לפקפוק במהימנות התצלום מוזכר שמעבר לשני קווי הפרשים התוקפים הנראים בתמונה, לא נראה בתמונה זכר ל-12,000 החיילים הבריטיים שנמצאו בקווים מרוחקים יותר, שתל-אל סבא לא נראה בתצלום, ושהגדלה של קו הפרשים השני, הנראה בתמונה, מראה שפרשים אלו לא נמצאים במהלך הסתערות.

ארכיון וצילום: גואל דרורי ©

  • בתצלום העליון:   הצילום המפורסם השנוי במחלוקת
  • בתצלום התחתון: שחזור מתקפת הפרשים, שנעשה בשנת 2015. הרוכבים המשתתפים בשחזור הינם צאצאים של חיילי בריגדת הפרשים הקלים הרביעית.

גואל דרורי הוא צלם, אוצר, יוצר, ואמן רב תחומי באומנויות ויזואליות. היה מעורב בהקמת קריית האמנות בבאר שבע בשנות השבעים, ומקים הגלריה הראשונה לצילום בישראל. הציג עשרות תערוכות יחיד ברחבי הארץ והעולם. הוא יקיר העיר באר שבע ויו"ר "פורום יקירי העיר", חוקר באר שבע, מורה ומרכז המגמות לצילום, טלוויזיה, תקשורת וקולנוע, עד לאחרונה לימד בבתי ספר תיכוניים ובמכללות. הוא הקים את "המכללה לאומניות המסך" בבאר שבע.

גואל אוצר שתי התערוכות ל"תולדות באר שבע 1900-2020" שהוצגו ב"מוזיאון לתרבות האסלם ועמי המזרח" וב"מתחם הקטר 70414" כמו גם את צרור התערוכות "שבע זום". צילומיו מוצגים ב"מלון בראשית" במצפה רמון, ב"מוזיאון ג'ו אלון" לתרבות הבדואים, ב"פארק קרסו למדע" ולאחרונה הקים תערוכת קבע של תולדות באר שבע ב"מלון הנגב" החדש.

גואל הוא בעל אוסף מצלמות של למעלה מ-1500 מצלמות משנות השמונים של המאה ה-19 ועד ימינו. לאחרונה הוא הקים את עמותת "צלמנייה" העמותה לצילום ותיעוד מורשת באר שבע ע.ר. ואת "בית הצלמנייה" בבאר שבע – בית לצלמים ולחובבי צילום ומוזיאון למצלמות עתיקות, כמו כן הוא מוציא לאור וכותב ומלקט פרקים עלומים מתולדות העיר בספר "פעם צילמתי, כאן נולדה עיר". הוציא לאור אלבומי הצילום, ביניהם: אלבום באר שבע 25 שנים, אלבום דימונה, ספר  לצליינים בבית-לחם, את השנתונים הכלכליים לנגב.

לצידו של גואל עובדת למעלה מעשר שנים, מיכל קרצמר-מונטל מנהלת התפעול של "בית הצלמנייה" ושל "ארכיון גואל דרורי" המסייעת לו גם בהגהת הפוסטים של "פעם צלמתי – כאן נולדה עיר".

 

גואל דרורי

גואל דרורי

גואל דרורי הוא צלם, ואמן רב תחומי.
היה מעורב בהקמת קריית האמנות בבאר שבע בשנות השבעים, ומקים הגלריה הראשונה לצילום בישראל.
יקיר העיר באר שבע.

השאר תגובה

קצת עלי

גואל דרורי הוא צלם, אוצר, יוצר, ואמן רב תחומי באומנויות ויזואליות. היה מעורב בהקמת קריית האמנות בבאר שבע בשנות השבעים, ומקים הגלריה הראשונה לצילום בישראל. הציג עשרות תערוכות יחיד ברחבי הארץ והעולם. הוא יקיר העיר באר שבע ויו"ר "פורום יקירי העיר", חוקר באר שבע, מורה ומרכז המגמות לצילום, טלוויזיה, תקשורת וקולנוע, עד לאחרונה לימד בבתי ספר תיכוניים ובמכללות. הוא הקים את "המכללה לאומניות המסך" בבאר שבע.

גואל אוצר שתי התערוכות ל"תולדות באר שבע 1900-2020" שהוצגו ב"מוזיאון לתרבות האסלם ועמי המזרח" וב"מתחם הקטר 70414" כמו גם את צרור התערוכות "שבע זום". צילומיו מוצגים ב"מלון בראשית" במצפה רמון, ב"מוזיאון ג'ו אלון" לתרבות הבדואים, ב"פארק קרסו למדע" ולאחרונה הקים תערוכת קבע של תולדות באר שבע ב"מלון הנגב" החדש.

גואל הוא בעל אוסף מצלמות של למעלה מ-1500 מצלמות משנות השמונים של המאה ה-19 ועד ימינו. לאחרונה הוא הקים את עמותת "צלמנייה" העמותה לצילום ותיעוד מורשת באר שבע ע.ר. ואת "בית הצלמנייה" בבאר שבע – בית לצלמים ולחובבי צילום ומוזיאון למצלמות עתיקות, כמו כן הוא מוציא לאור וכותב ומלקט פרקים עלומים מתולדות העיר בספר "פעם צילמתי, כאן נולדה עיר". הוציא לאור אלבומי הצילום, ביניהם: אלבום באר שבע 25 שנים, אלבום דימונה, ספר  לצליינים בבית-לחם, את השנתונים הכלכליים לנגב.

לצידו של גואל עובדת למעלה מעשר שנים, מיכל קרצמר-מונטל מנהלת התפעול של "בית הצלמנייה" ושל "ארכיון גואל דרורי" המסייעת לו גם בהגהת הפוסטים של "פעם צלמתי – כאן נולדה עיר".

סנן מאמרים לפי נושאים

פוסטים אחרונים

פוסטים נוספים

Sign up for our Newsletter

Click edit button to change this text. Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit