באר אברהם | גואל דרורי |

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
סיפורה של באר אברהם בבאר-שבע

| פעם צילמתי | 1864 | כאן נולדה עיר |


באר אברהם הוא אתר תיירותי השוכן על גדת נחל באר שבע,  בשערי העיר העתיקה.  האתר העוסק בדמותו של אברהם אבינו, האב הרוחני של הדתות האברהמיות ובו באר מים עתיקה המזוהה עמו.
הבאר מייצגת מסורת רבת-שנים של מקור מים חיים בבקעת באר שבע כמקום מפגש וסמל לאחווה ולידידות עבור נוודי המדבר.

עוד מתקופות קדומות, מיוחסת באר אברהם לתקופת האבות, במאה ה-19 מצאו הארכיאולוגים, אדוארד רובינסון והנרי טריסטראם,  כי הבאר היא בת יותר מאלף שנים, והייתה קיימת כבר בראשית התקופה הצלבנית. אחד הממצאים המוכחים בעניינה הוא כתובת חרוטה באבן, הכתובה בשפה הערבית, משנת 1112.

המסורת מספרת כי אברהם אבינו חפר באר בבאר שבע, ואנשי אבימלך מלך גרר, גזלו אותה  מידיו. לאחר שהוכיח אברהם את אבימלך, כרתו שניהם ברית לאות בעלותו של אברהם על הבאר, וכעדות לכך מסר אברהם לאבימלך שבע כבשות, "על כן קרא למקום באר שבע, כי שם נשבעו שניהם" (בראשית כא, לח). מסורת דומה למקור השם קשורה גם ביצחק (בראשית, כו, לג) .

לפי מסורת מאוחרת, הבאר הידועה כ"באר אברהם", המצויה במפגש בין דרך חברון לרח' הקרן הקיימת לישראל בקרבת נחל באר שבע, הייתה הבאר המקראית. מסורת זו הייתה מקובלת על נוסעים בדורות קודמים: רובינסון לא הוציא מכלל אפשרות שבאר זו נחפרה אמנם בידי אברהם עצמו. נוסעים אחרים הביעו דעה נחרצת אף יותר: הנרי טריסטראם, שחנה ליד באר זו ב- 1864, סבר שזוהי באר אברהם אבינו. הוא מעיד, כי המקומיים שביקרו במחנה שלו ציינו שהבארות נכרו בידי "איברהים אל-ח'ליל". השאלה אם הייתה בידי אברהם היכולת לחצוב באר בסלע ולדפנה באבן מסותתת למשעי, לא העסיקה אותו כלל.

זיהוי זה היה מקובל עדיין על תושבי באר שבע בתקופת המנדט. עארף אל-עארף כתב ב- 1934: "האירופים וחלק גדול מן התושבים המקומיים מאמינים, כי זוהי באר אברהם אבינו ." 

גם אם אין ודאות שבאר זו היא מימי האבות, הרי שאין ספק כי היא עתיקת-יומין, וכי הייתה כבר קיימת בראשית התקופה הצלבנית. ב- 1874 , כשקלוד קונדר חקר את האזור מטעם קרן המחקר הבריטית, כמנהל המשלחת של "הקרן לחקר ארץ ישראל", הוא חנה ליד באר זו וגילה כתובת ערבית מטושטשת משנת 1112 על אחת מאבניה: " 505… אללה מוחמד". הכתובת נכתבה בעת שבאר שבע שימשה נקודת הערכות למוסלמים בניסיונם לכבוש את ירושלים מידי הצלבנים. בתקופה זו חיזקו המוסלמים את באר שבע, ששימשה בסיס לפשיטות לעבר חברון ובית גוברין ומשם צפונה. אז גם נחפרה כנראה הבאר והונצחה בכתובת. אולם, אפשר שהבאר קדומה יותר: באזור הבאר ומזרחה לה, השתרעה באר שבע הרומית-ביזאנטית, ובקרבתה נמצאו שרידים מתקופת המקרא. יתכן שהמוסלמים רק שיפצו או העמיקו את הבאר וחידשו את דפנותיה.

כיום אין אפשרות להכריע בשאלה זו, וגם הכתובת שגילה קלוד קונדר נעלמה. עומקה של הבאר כ- 13.5 מ', מהם   כ- 5 מ', חצובים בסלע. הבאר ניזונה ממי-התהום שמקורם במי הנחל המחלחלים בקרקע ונקווים בעומק מועט יחסית. קוטרה 3.75 מ' והיא מדופנת עד לקרקעיתה באבנים מסותתות היטב. פי הבאר מחורץ מכל צדדיו בחבלים, שבעזרתם היו הבדווים שואבים מים. טריסטראם מנה "לא פחות מ- 143 חריצים, שהרדוד שבהם הוא בעומק 10 ס"מ, בבחינת עדות לקדמותה. לאמיתו של דבר, אין הבאר בנויה אבן קשה כשיש, כפי שקבע טריסטראם, אלא אותה אבן-חול צהובה האופיינית לבאר שבע, הנשחקת על נקלה. סביב הבאר הונחו כמה אבנים, שבהן נחצבו שקערוריות, ששימשו כשקתות גסות להשקיית הבהמות של הבדווים, שהגיעו לכאן ממרחקים . 

הבאר הייתה מקום מפגש חשוב. שבטים רבים הקפידו לחנות במרחק שאינו עולה על יום נדודים מן הבאר. סוחרים מעזה ומהרי חברון באו לכאן ממרחקים כדי לסחור עם הבדווים. היה בכך סיכון, שכן הסביבה הייתה אז שוממה ופרועה, ללא חוק ומשפט. קלוד קונדר, למשל, נשדד ליד באר זו, כשלן באוהל לידה. חלק מציוד המשלחת נגנב, מבלי שאיש יבחין בכך. המציאות השתנתה בשלהי המאה שעברה. העות'מאנים החלו להשליט משטר וסדר בין השבטים ולהפגין נוכחות ליד הבארות. הקדים אותם אחד השייחים משבט העזאזמה, שחפר באר נוספת ממזרחה, והשתלט על "באר אברהם" כדי למכור ממימיה. הוא שבנה בשנת 1897 את המבנה המרובע בעל הקימרון מעל לבארות, כדי לקבוע עליהן אנטיליה ")סאקיה" או "מריה"), מתקן שעיקרו שרשרת נעה של כדים (או תיבות עץ), שהעלו את המים לבריכת-אגירה סמוכה. השרשרת הונעה בעזרת קורה אופקית מסתובבת, שהייתה מחוברת באמצעות גלגל-שיניים עשוי עץ לקורה אנכית, מונעת בעזרת גמל. כ- 100 מ'  צפונית לבאר בנה השייח' חאן. ניתן היה לצפות, שהשלטון העות'מאני יקדם בברכה את יוזמת השייח', שתרם לפיתוחו של המקום השומם הזה. אך מושל עזה לא ראה זאת בעין יפה, משום שלא שאלו את פיו קודם שהדבר נעשה. השייח' הושלך לכלא, ושוחרר רק תמורת כופר גבוה .

 לאחר ייסודה של באר שבע מכר השייח' את הבאר לאחד מתושבי העיר הראשונים, שנטע לידה בוסתן, והשקה אותו במימיה. עודפי המים נמכרו לעוברי אורח ולבורסקאים שפעלו בסביבה, או לשקאים, שהיו נושאים אותם בנאדות עור לבתים תמורת תשלום.

מי התהום הטבעיים של באר שבע היו קרירים וערבים לחך. עובר אורח יהודי כתב עליהם ב- 1912: "הבדווים מייחסים את הבארות העתיקות לאברהם אבינו ומשתמשים במימיהן בסגולה בדוקה נגד מחלות רבות". פתגם בדווי אף קובע, ש"מי ששותה ממימי באר שבע, שב אליה". ואולם כיום חדרו שפכים תעשייתיים לאקוויפר של הבארות העתיקות, והמים נזדהמו .

 בשנת 1948  עם כיבושה של באר שבע במסגרת מבצע יואב,  הושארה באר אברהם כשטח ציבורי ארכיאולוגי . עיריית באר שבע פיתחה את סביבת הבאר, על פי תכנונו של האדריכל יוסף שרשבסקי ז"ל, הקיפה אותה בחומה, וריצפה את הרחבה. באמצע החצר נחשפה באר נוספת, המדגימה כיצד נראתה "באר אברהם" במקורה. האבן המקורית של מבנה האנטיליה, שלא הייתה עמידה, צופתה מחדש, והאנטיליה הותקנה שוב .

בחודש אוקטובר 2013  נחנך באתר מרכז מבקרים, המגולל את סיפורו של אברהם אבינו. המבנה תוכנן על ידי האדריכל אלי ארמון והוא מדמה בצורתו אוהל אירוח, ומשלב בצבעיו את צבעי המדבר. המרכז עושה שימוש בטכנולוגיה התומכת בתכנים חווייתיים ובמיצג תלת מימד. במקום נערך סיור שאורכו כשעה, על ידי צוות מדריכים, המבנה הארכיטקטוני, נבנה על יסודות חצר הבאר העתיקה. המתחם משלב את צבעי המדבר יחד עם צבע הנחושת ובא להצביע על התקופה ההיסטורית בה המקום עוסק, תקופת הברונזה התיכונה. מהכניסה ללובי ועד היציאה לחצר הבאר, עוברים המבקרים במסלול הממחיש את מסעותיו של אברהם, תוך שימת דגש על התחנות והצמתים המשמעותיים בחייו.

ארכיון וצילום: גואל דרורי ©

גואל דרורי הוא צלם, אוצר, יוצר, ואמן רב תחומי באומנויות ויזואליות. היה מעורב בהקמת קריית האמנות בבאר שבע בשנות השבעים, ומקים הגלריה הראשונה לצילום בישראל. הציג עשרות תערוכות יחיד ברחבי הארץ והעולם. הוא יקיר העיר באר שבע ויו"ר "פורום יקירי העיר", חוקר באר שבע, מורה ומרכז המגמות לצילום, טלוויזיה, תקשורת וקולנוע, עד לאחרונה לימד בבתי ספר תיכוניים ובמכללות. הוא הקים את "המכללה לאומניות המסך" בבאר שבע.

גואל אוצר שתי התערוכות ל"תולדות באר שבע 1900-2020" שהוצגו ב"מוזיאון לתרבות האסלם ועמי המזרח" וב"מתחם הקטר 70414" כמו גם את צרור התערוכות "שבע זום". צילומיו מוצגים ב"מלון בראשית" במצפה רמון, ב"מוזיאון ג'ו אלון" לתרבות הבדואים, ב"פארק קרסו למדע" ולאחרונה הקים תערוכת קבע של תולדות באר שבע ב"מלון הנגב" החדש.

גואל הוא בעל אוסף מצלמות של למעלה מ-1500 מצלמות משנות השמונים של המאה ה-19 ועד ימינו. לאחרונה הוא הקים את עמותת "צלמנייה" העמותה לצילום ותיעוד מורשת באר שבע ע.ר. ואת "בית הצלמנייה" בבאר שבע – בית לצלמים ולחובבי צילום ומוזיאון למצלמות עתיקות, כמו כן הוא מוציא לאור וכותב ומלקט פרקים עלומים מתולדות העיר בספר "פעם צילמתי, כאן נולדה עיר". הוציא לאור אלבומי הצילום, ביניהם: אלבום באר שבע 25 שנים, אלבום דימונה, ספר  לצליינים בבית-לחם, את השנתונים הכלכליים לנגב.

לצידו של גואל עובדת למעלה מעשר שנים, מיכל קרצמר-מונטל מנהלת התפעול של "בית הצלמנייה" ושל "ארכיון גואל דרורי" המסייעת לו גם בהגהת הפוסטים של "פעם צלמתי – כאן נולדה עיר".

גואל דרורי

גואל דרורי

גואל דרורי הוא צלם, ואמן רב תחומי.
היה מעורב בהקמת קריית האמנות בבאר שבע בשנות השבעים, ומקים הגלריה הראשונה לצילום בישראל.
יקיר העיר באר שבע.

השאר תגובה

קצת עלי

גואל דרורי הוא צלם, אוצר, יוצר, ואמן רב תחומי באומנויות ויזואליות. היה מעורב בהקמת קריית האמנות בבאר שבע בשנות השבעים, ומקים הגלריה הראשונה לצילום בישראל. הציג עשרות תערוכות יחיד ברחבי הארץ והעולם. הוא יקיר העיר באר שבע ויו"ר "פורום יקירי העיר", חוקר באר שבע, מורה ומרכז המגמות לצילום, טלוויזיה, תקשורת וקולנוע, עד לאחרונה לימד בבתי ספר תיכוניים ובמכללות. הוא הקים את "המכללה לאומניות המסך" בבאר שבע.

גואל אוצר שתי התערוכות ל"תולדות באר שבע 1900-2020" שהוצגו ב"מוזיאון לתרבות האסלם ועמי המזרח" וב"מתחם הקטר 70414" כמו גם את צרור התערוכות "שבע זום". צילומיו מוצגים ב"מלון בראשית" במצפה רמון, ב"מוזיאון ג'ו אלון" לתרבות הבדואים, ב"פארק קרסו למדע" ולאחרונה הקים תערוכת קבע של תולדות באר שבע ב"מלון הנגב" החדש.

גואל הוא בעל אוסף מצלמות של למעלה מ-1500 מצלמות משנות השמונים של המאה ה-19 ועד ימינו. לאחרונה הוא הקים את עמותת "צלמנייה" העמותה לצילום ותיעוד מורשת באר שבע ע.ר. ואת "בית הצלמנייה" בבאר שבע – בית לצלמים ולחובבי צילום ומוזיאון למצלמות עתיקות, כמו כן הוא מוציא לאור וכותב ומלקט פרקים עלומים מתולדות העיר בספר "פעם צילמתי, כאן נולדה עיר". הוציא לאור אלבומי הצילום, ביניהם: אלבום באר שבע 25 שנים, אלבום דימונה, ספר  לצליינים בבית-לחם, את השנתונים הכלכליים לנגב.

לצידו של גואל עובדת למעלה מעשר שנים, מיכל קרצמר-מונטל מנהלת התפעול של "בית הצלמנייה" ושל "ארכיון גואל דרורי" המסייעת לו גם בהגהת הפוסטים של "פעם צלמתי – כאן נולדה עיר".

סנן מאמרים לפי נושאים

פוסטים אחרונים

פוסטים נוספים

Sign up for our Newsletter

Click edit button to change this text. Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit