בבאר שבע הוטבלו יהודים לנצרות? | גואל דרורי

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

בית המיסיון,  הוא בית לשימור,  ששימש את המיסיון הנוצרי הפרוטסטנטי, ונמצא בפינת הרחובות האבות וטרומפלדור, בבאר שבע.
בית זה הוקם בשנת 1903 עבור משפחה מוסלמית, ולא נראה כמבנה נוצרי. הוא הוקם על המגרש, שבו עמד קודם אוהלו של המושל העות'מאני הראשון באזור – איסמאיל כמאל ביי. הוא מעוצב בסגנון טורקי, בדומה למבני הציבור בעיר. הכניסה לבית היא בעלת שלוש דלתות, הבנייה סימטרית. לבית יש כרכובי חלונות אירופיים וגג רעפים אדום. עיצובו בסגנון זה היה חידוש בעיר,  שבה בתי המגורים נבנו בדרך כלל כסדרה של חדרים סביב חצר קטורה פנימית. המקום נמצא על גבעה החולשת על סביבתה סמוך לבארות שליד הנחל.  יש בכך כדי להסביר מדוע נטה כאן המושל העות'מאני הראשון של הנגב את אוהלו בעת הקמת  העיר: מכאן יכול היה לפקח על העוברים ושבים ולשלוט על הבארות, "באר אברהם" ובאר קטנה נוספת למרגלות הגבעה (הנמצאת בתוך מבנה וידועה בשם הבאר המערבית, ליד רובע האמנים/שוק הלמן, ג.ד.). לפי מסורת בדווית,  תרם את האוהל השייח' של שבט העזאזמה, שתמך בנוכחות השלטון העות'מאני במקום, כדי שישמש לו בעל ברית במאבקיו נגד יריביו אנשי השבטים האחרים.

בשנת 1911 הבניין נרכש על ידי קבוצת מיסיון אמריקאית Christian and Missionary Alliance, שמה של באר שבע כעיר מקראית קדומה היה מוכר לכל נוצרי,  לכן חשוב היה לכנסיות הנוצריות,  ובעיקר הפרוטסטנטיות, להיות מיוצגות בה. הרכישה לא הייתה קלה, הממשלה המקומית מיאנה לאשר אותה, לא רק בגלל התנגדות המוסלמים,  אלא גם משום שלא רצתה שמקום כה חשוב יעבור לרשות זרים.  אך האמריקאים עמדו בתוקף על דעתם,  ונראה שאף הפעילו לחץ דיפלומטי,  והקניה התבצעה כחוק.

בתקופת המנדט נהנה הארגון הפרוטסטנטי מתמיכת מושלי הנפה, שהיו בני אותה דת ודיברו באותה לשון.  בשנת 1921  הוקמה לצדו של הבית כנסייה עם מגדל פעמונים וחלק מחיל המצב הבריטי בעיר, היו מתפללים בקביעות בכנסיה שנבנתה מאחורי הבית. האורן הענק בפינה הצפונית של החצר ניטע גם הוא באותם ימים. 

  למבנה נוספו שלושה חדרי כיתה כבית ספר, שם למדו כשלושים ילדים נוצרים.  המבנה תופעל על ידי משפחה מארצות הברית, (שמדי פעם התחלפה במשפחה אחרת). הבעל היה מטיף ומורה והאישה מורה ואחות סיעודית.  במבנה, הפעילו אם הבית ובנותיה מרפאת עיניים במחירים זולים, שטיפלה בעיקר בתושבי האזור, שחלו במחלת הגרענת בעיניהם, עקב סופות החול הרבות. אחת הדרכים העיקריות והיעילות ביותר להפצת הנצרות הייתה באמצעות שרותי בריאות לאוכלוסייה המקומית.

במהלך הטיפול השמיעו לחולים גם מקצת מעקרונות הנצרות. הצלחתן המיסיונרית הייתה קרוב לוודאי מועטה ביותר,  אך נוכחותן סייעה לרווחת מעט המשפחות הערביות- נוצריות בעיר,  חיזקה את מעמדן,  ואולי אף עודדה נוצרים נוספים להתיישב בעיר.  יש להניח, שכל חברי הקהילה הנוצרית בעיר היו מגיעים לתפילת יום ראשון הפרוטסטנטית, הגם שרובם היו מבני הכת היוונית-אורתודוכסית.

על פעולותיהם דיווח עיתון עברי מ-1921; "המיסיון פרש פה את רשתו,  מפיץ ספרות ברבים,  מטיפיו מדברים ומתווכחים עם כל הולך ושב וגם נואמים בקהל.  בבית ספרם לומדים 30 ילדים מהנוצרים".  המיסיון המשיך בפעילותו עד לסוף תקופת המנדט.

כיום מבנה הכנסייה והמיסיון פעילים כמרכז קהילתי של קהילת הנוצרים בעיר שגדלה עקב העלייה מברית המועצות לשעבר והם שייכים עדיין לארגון המיסיון.

בית המסיון צמוד לסדנת הרכב של משטרת ישראל, ושוכן ליד "גלריית טרומפלדור" הממוקמת בביתו של חירם דנין גואל הקרקעות.

________________________

באתר "יד לאחים" נכתב בתאריך 23/01/2007

המיסיונרים מודים: "בבאר שבע הטבלנו ארבעים יהודים לנצרות, אין לנו במה להתבייש"

"הפעילות שלנו בציבור היא בשכנוע, לא בשוחד, לא בכוח. אלוקים לא עובד ככה. הפעילות היא מיסיונרית, זו לא מילה שלילית, יש הרבה אנשים יהודים בארה"ב שבאים לעשות מיסיון. יש הרבה קהילות בארץ וגם בבאר שבע. יש קשר בינינו, לא קשר רשמי". כך אומר לעיתון 'כל הנגב' בבאר שבע, המיסיונר הווארד בס, העומד בראש הקהילה הקוראת לעצמה, בשם המטעה, 'נחלת יהושע'.

בס אומר לעיתון כי מאז שהגיע לעיר לפני מספר שנים, הוטבלו כ-40 איש בבאר שבע בלבד. "אני יהודי שטבלתי, נשארתי בשר ודם, אותם אבא ואמא", הוא אומר בגאווה, המיסיונר בס אף הציג לעיתונות את בריכת ההטבלה לראווה בה מוטבלים בתכיפות יהודים לנצרות.

בתוך כך, יודע העיתון לספר כי "בשבוע שעבר, הרב דרעי וחסידיו נזעקו אל רחוב קלישר בבאר שבע, לאחר שקיבלו הודעה כי בחור בלבוש חרדי הגיע לחלק עלונים במסגרת אותה פעילות מיסיונרית. למקום הגיעו חרדים, ושמעו מפי השכנים כי הבחור עבר מדלת לדלת ושכנע אותם מדוע חשוב לקבל את הברית החדשה. כשהגיעו הרב דרעי ופמלייתו, הבחור כבר הצליח לחמוק וברח מהמקום. אחד החרדים התקומם: 'צריך לעקור את זה מהשורש, זו הסכנה הגדולה ביותר ליהודים, זה יותר גרוע מהחמאס'".

ואילו בקהילה המיסיונרית ממשיכים לומר כי "זוהי מדינה דמוקרטית ואנו פועלים על פי חוק". אנשי המיסיון מצהירים לעיתון כי הם ימשיכו להפיץ את תורת הכזבים שלהם, בדרכי שכנוע והטפה, וכי אין להם כל כוונה להפסיק את הפעילות הזו".

דרעי, רבה הראשי של באר שבע, אמר בתגובה לדברים: "אמנם לא ידוע לנו על כך, אנחנו פועלים בנחישות ובדריכות נגד הפעילות המיסיונרית, אבל אם יתברר כי דבריו של המיסיונר נכונים, לא ננוח ולא נשקוט ונקיים עצרת גדולה של זעקה ומחאה נגד פעילות השמד בעיר".

יו"ר יד לאחים, רבי שלום דב ליפשיץ שליט"א, אמר השבוע בתגובה לדברים הקשים והמקוממים שהשמיע רב המיסיונרים מבאר שבע כי "עצם העובדה שהדברים הללו מתפרסמים בפומבי, מהווה הוכחה לחובה הקריטית לחוקק את חוק המיסיון שיבלום, אחת ולתמיד, את מעשי המיסיונרים ויעשה להם קץ".

תמונת השער – 2017  , רחוב טרומפלדור פינת האבות .


גואל דרורי הוא צלם, אוצר, יוצר, ואמן רב תחומי באומנויות ויזואליות. היה מעורב בהקמת קריית האמנות בבאר שבע בשנות השבעים, ומקים הגלריה הראשונה לצילום בישראל. הציג עשרות תערוכות יחיד ברחבי הארץ והעולם. הוא יקיר העיר באר שבע ויו"ר "פורום יקירי העיר", חוקר באר שבע, מורה ומרכז המגמות לצילום, טלוויזיה, תקשורת וקולנוע, עד לאחרונה לימד בבתי ספר תיכוניים ובמכללות. הוא הקים את "המכללה לאומניות המסך" בבאר שבע.

גואל אוצר שתי התערוכות ל"תולדות באר שבע 1900-2020" שהוצגו ב"מוזיאון לתרבות האסלם ועמי המזרח" וב"מתחם הקטר 70414" כמו גם את צרור התערוכות "שבע זום". צילומיו מוצגים ב"מלון בראשית" במצפה רמון, ב"מוזיאון ג'ו אלון" לתרבות הבדואים, ב"פארק קרסו למדע" ולאחרונה הקים תערוכת קבע של תולדות באר שבע ב"מלון הנגב" החדש.

גואל הוא בעל אוסף מצלמות של למעלה מ-1500 מצלמות משנות השמונים של המאה ה-19 ועד ימינו. לאחרונה הוא הקים את עמותת "צלמנייה" העמותה לצילום ותיעוד מורשת באר שבע ע.ר. ואת "בית הצלמנייה" בבאר שבע – בית לצלמים ולחובבי צילום ומוזיאון למצלמות עתיקות, כמו כן הוא מוציא לאור וכותב ומלקט פרקים עלומים מתולדות העיר בספר "פעם צילמתי, כאן נולדה עיר". הוציא לאור אלבומי הצילום, ביניהם: אלבום באר שבע 25 שנים, אלבום דימונה, ספר  לצליינים בבית-לחם, את השנתונים הכלכליים לנגב.

לצידו של גואל עובדת למעלה מעשר שנים, מיכל קרצמר-מונטל מנהלת התפעול של "בית הצלמנייה" ושל "ארכיון גואל דרורי" המסייעת לו גם בהגהת הפוסטים של "פעם צלמתי – כאן נולדה עיר".

גואל דרורי

גואל דרורי

גואל דרורי הוא צלם, ואמן רב תחומי.
היה מעורב בהקמת קריית האמנות בבאר שבע בשנות השבעים, ומקים הגלריה הראשונה לצילום בישראל.
יקיר העיר באר שבע.

השאר תגובה

קצת עלי

גואל דרורי הוא צלם, אוצר, יוצר, ואמן רב תחומי באומנויות ויזואליות. היה מעורב בהקמת קריית האמנות בבאר שבע בשנות השבעים, ומקים הגלריה הראשונה לצילום בישראל. הציג עשרות תערוכות יחיד ברחבי הארץ והעולם. הוא יקיר העיר באר שבע ויו"ר "פורום יקירי העיר", חוקר באר שבע, מורה ומרכז המגמות לצילום, טלוויזיה, תקשורת וקולנוע, עד לאחרונה לימד בבתי ספר תיכוניים ובמכללות. הוא הקים את "המכללה לאומניות המסך" בבאר שבע.

גואל אוצר שתי התערוכות ל"תולדות באר שבע 1900-2020" שהוצגו ב"מוזיאון לתרבות האסלם ועמי המזרח" וב"מתחם הקטר 70414" כמו גם את צרור התערוכות "שבע זום". צילומיו מוצגים ב"מלון בראשית" במצפה רמון, ב"מוזיאון ג'ו אלון" לתרבות הבדואים, ב"פארק קרסו למדע" ולאחרונה הקים תערוכת קבע של תולדות באר שבע ב"מלון הנגב" החדש.

גואל הוא בעל אוסף מצלמות של למעלה מ-1500 מצלמות משנות השמונים של המאה ה-19 ועד ימינו. לאחרונה הוא הקים את עמותת "צלמנייה" העמותה לצילום ותיעוד מורשת באר שבע ע.ר. ואת "בית הצלמנייה" בבאר שבע – בית לצלמים ולחובבי צילום ומוזיאון למצלמות עתיקות, כמו כן הוא מוציא לאור וכותב ומלקט פרקים עלומים מתולדות העיר בספר "פעם צילמתי, כאן נולדה עיר". הוציא לאור אלבומי הצילום, ביניהם: אלבום באר שבע 25 שנים, אלבום דימונה, ספר  לצליינים בבית-לחם, את השנתונים הכלכליים לנגב.

לצידו של גואל עובדת למעלה מעשר שנים, מיכל קרצמר-מונטל מנהלת התפעול של "בית הצלמנייה" ושל "ארכיון גואל דרורי" המסייעת לו גם בהגהת הפוסטים של "פעם צלמתי – כאן נולדה עיר".

סנן מאמרים לפי נושאים

פוסטים אחרונים

פוסטים נוספים

Sign up for our Newsletter

Click edit button to change this text. Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit