יומנו של חיים צביאלי -1891-1936

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
סבא חיים היה ציוני. הוא נולד בוורשה שבפולין וסיים לימודי פיסיקה ומתמטיקה בבית ספר גבוה בווינה. לאחר מכן, היה מנהל בית ספר בצ'נסטוחוב שבפולין ומשם עבר לוורשה וניהל את המשרד הארצי-ישראלי. ב-1921 עלה לארץ עם רעיתו כדי להגשים חלום ולהיות כימאי, אולם מכיוון שהתעשייה בארץ לא הייתה מפותחת בתחום, היה למורה למתמטיקה ופיסיקה בביה"ס למסחר ובסמינר לווינסקי למורות. בשנת 1934, חלה במחלה ממארת ולאחר שנתיים של סבל גופני ונפשי, נפטר.
סיפורו של חיים צביאלי (מילנבנד), סבא רבא שלי מצד אימי ויומן שכתב בימיו האחרונים:
חיים נולד בוורשה שבפולין וסיים לימודי פיסיקה ומתמטיקה בבית ספר גבוה בווינה. לאחר מכן, היה מנהל בית ספר בצ'נסטוחוב שבפולין ומשם עבר לוורשה וניהל את המשרד הארצי-ישראלי. בהתקפת הבולשוביקים, גוייס לצבא ולאחר שהצבא הפולני הדף את הבולשיביקים קיבל סרטיפיקט וב1921 עלה לארץ עם רעיתו "סבתא גילה".
בארץ, תכנן להיות כימאי, אולם מכיוון שהתעשיה בארץ לא היתה מפותחת בתחום, היה למורה למתמטיקה ופיסיקה בביה"ס למסחר ובסמינר לווינסקי למורות. תקופה של שנה גר בתל-אביב ולאחר מכן היה מראשוני שכונת בורוכוב, לימים גבעתיים. הוא לימד גם בבית הספר הריאלי בחיפה וכתב ספר כימיה.
בשנת 1934, חלה במחלה ממארת ולאחר שנתיים של סבל גופני ונפשי, נפטר.
 
בימיו האחרונים כתב יומן קצר המוכר בקרב משפחתנו בשם "המחברת" והריהו כאן כלשונו:
 
אם על דאגה, המקננת בלב איש נֶאמר – ישיחינה, על אחת כמה וכמה ביחס לכאב מעיק המביא כמעט לידי שיגעון. לפני מי לשפוך את נפשי המתענה במסתרים? ירא אני את גילה, את נחלי דמעותיה… יש רק רֵעַ טוב אחד והוא – הנייר… הוא יקלוט את מרי שיחי וישמור אותו בסוד עד שיגיע הזמן…
תמוז תרצ"ו,
חופש. אני מתהלך כל הימים ונושא עתי את שריון הפלדה" אשר על כרסי… שעות רבות במשך היום, הערב, הלילה אני מהרהר בזה שיבוא, שמוכרח לבוא… אולם מתי? אין מרגיש כלל פחד מפני המוות (ולא צר לי על החיים שייפסקו בלא עת…) ירא אני את העינויים והייסורים שיקדימוהו, ושימשכו ודאי שמן רב מאוד, מאוד. לא, לא אפקיר את עצמי לייסורי הגוף! כאשר יבואו – אפסיקם! מתי יקרה הדבר? בעוד חודשים מספר או בעוד שנה, מי יודע? המחשבה הזו מנקרת במוחי וגורמת לי עינויי נפש גדולים.
כמה מקנא אני באלה ששמותיהם מוקפים בעיתון מסגרת שחורה! כדור מרצחים וחסל, קץ לחיים ולעינויים. מה יעבור עלי עד שאגיע לכך?
בזמן האחרון באים ידידים לבקרני. הם באים להיפרד ממני… האם נמסר להם (המקור ידוע…) שקצי כבר קרוב?
תמוה מאוד, שאף אחד מקרובי ומידידי אינו שואל לשלומי. כמובן של נדברו בניהם להתנהג כך כלפי. את הבר-מינן אינם שואלים לשלומו…
אנשים ידידים מספרים בפני על מיחושים: לזה כואב הגב, אחר מרגיש צריבה בקיבה וכו'. הלוא יבושו! מעל לראשי מרחף מלאך-המוות והם מתאוננים על מחלות" כגון אלו.
יש מחלות אשר הרופאים מנסים לכה"פ (לכל הפחות)  להלחם בהן. כלפי מחלתי אין אפילו אמצעי מלחומה (כלפי הסרטן כידוע, חכמת הרפואה היא חסרת אונים).
הופקרתי לכוחות ההרס ההולכים ואוכלים את גופי עד אשר יכניעוני. מה נורא הרגש הזה של ציפייה לסוף, הלוא זוהי גסיסה איטית שתימשך הרבה, הרבה זמן.
מאידך הנני מרוצה כשבאים לבקרני;דבר זה נותן לי את האפשרות להסיח את הדעת מגופי ומסבלי. אולם הביקורים התכופים (שקודם לכן לא היו תכופים כל-כך) של אנשים קרובים – האם אינם מוכיחים שנוע (שוב מאותו המקור…) כי יש בכל יום לחכות לשינוי, שמא הקיץ הקץ?
דלקת הריאות, טיפוס, חולשת הלב – איזו מחלות טובות" הן! החולה באחת המלחות הללו אינו מתענה זמן רב מתוך הכרה – הקץ בא כמעט פתאום, וטוב לו לאדם המאושר! זוהי כמעט מיתת נשיקה".
כ"ג תמוז תרצ"ו
13.7.36
משום מה החלטתי להוסיף בעמוד הראשון של מחברת זו את השנה – תרצ"ו. האם יש לי תקוה כל שהיא להמשיך ברשימות גם בתמוז תרצ"ז?
14.7.36
באחד מספרי אשר קראתי היום:
….מיד התחיל יתוש מנקר במוחו, כאדם שלקה במחלה אנושה ומסותרת, שאינו מגלה אותה לאיש ושאנוס הוא להרהר בה לעולם…"
לא כן מחלתי, שאינה מסותרת כלל, היא גלויה לעיני כל (לצערי הרב) וכל אחד נד לי, ודאי, בליבו.
אם אוכל להמשיך בשנת תרצ"ז בעבודתי (אהה! כמה מפחד אני מפני מצב של אינוולידיות) – איך אופיע בפני קהל תלמידים בכיתה בצורתי המשתנה, בגופי המוזר ובפרצוף-המת שלי, המעורר לפעמים רגש של זוועה?
17.7.36
ווי לו לאדם המונה והאוגר את הימים. אולם שבעתיים רע לבן-אדם המונה את השעות…. בו מקיים הפסוק בבוקר תאמר מי ייתן ערב ובערב תאמר מי ייתן בוקר…"
18.7.36
כדי להסיח את דעתי במקצת מן היתוש המנקר במוחי ומוצץ את לשדי – עלה בדעתי להכין רשימות בפיסיקה לשנת תרצ"ז בשביל אחת הכיתות בבית הספר (עבודה זו תעסיק אותי סה"כ כשעה ביום). האם העובדה הזו אינו לשווא?
19.7.36
באותו הספר של אש שהזכרתי לעיל קראתי פיסקה זו: …כשאדם מת, הריהו מוטל בקבר! אבל מה יעשה אדם שעדיין לא זכה לחסד זה מאת אלוהים?…  אכן יש מקרים שאדם מצפה לחסד זה!
19.7.36
ידידינו י. וס. מ. לא בקרו אותנו איזה זמן. כלומר לא באו לראות מה איתי"… האם אוכל להסיק מזה שרופאי לא הביע שום השערות ביחס לקץ המהיר?
20.7.36
היום הייתי הייתי אצל הרופא. מצבי נשאר סתום כמו שהיה, אולם נרגעתי משום מה במקצת, האם יש יסוד לכך?
21.7.36
ההרגעה הייתה רק זמנית. שוב ירדה עלי מרה שחורה ותקפה אותי ביתר עוז…
22.7.36
הרופא נתן לי רפואה לחיזוק הגוף (חיזוק הגוף – פירושו הארכת המלחמה בין הגוף ובין המחלה, כלומר הגברת הייסורים) כמה אכזרי הוא החוק המכריח את הרופא להשתמש בכל מיני אמצעים כדי להאריך את ייסורי החולה. התמיסה הפיסיולוגית" הנזרקת לתוך הגוף בשעות הגסיסה היא הרבה יותר אכזרית מאשר ההפלה המלאכותית הנחשבת בכל העולם הנאור" לפשע פלילי. אפילו ברוסיה המהפכנית שהתירה את ההפלה אין עדיין חוק לשחרר את חשוכי המרפא מייסוריהם.
23.7.36
היתה הצגה של הסוחר מוונציה" בחצר אלדמע למעלה משלוש שעות ישבתי על הספסל הקשה והבלתי נוח ולא הרגשתי כאב בגב – אולי מפני שמחשבתי הייתה מרותקה לבמה. (בשעה שבבית הנני מוכרח לעבור בכל חצי שעה כמעט ממצב של ישיבה למצב של שכיבה ולהיפך). בצאת מן ההצגה הרגשתי טוב ונידמה היה לי שניתנה לי בזה ארכא…
24.7.36
היום התחלתי להרגיש לחץ וכאב במקום  התורפה (הנקודה האמצעית העליונה של הבטן). אם הכאב הזה לא יעבור יהיה זה סימן להתחלת התקופה האחרונה…
26.7.36
הכאב רפה – שוב ארכא?
28.7.36
באו ימי הקיץ הלוהטים. קשה לשאת את הגוף ואת תוספת הגוף… כשר אני שומע מ]פי אחרים , שגם הם סובלים מהחום – מרגיש אני הקלה: צרת רבים.
3.8.36
מפחד אני להתהלך ברחוב או לנסוע באוטובוס: הלא על כל צעד את פוגש שמי שהיה תלמידך או תלמידתך. הנני משתדל להתחמק משיחה ולעבור הלאה (אין גם כוח לעמוד על הרגליים) אולם יש שהלה ניגש אליך ותמיד שומע אתה את אותן המילים: „הה, מה קרה לאדוני? כל כך רזה, כל כך חיוור? לא הכרתיו; חשבתי שזה לא הוא כי אם מישהו אחר". ותכף אחרי זה באות עצות: צריך לנסוע לנוח, לקייטנה וכו'. האם לספר להם, לאנשים הטובים הללו, שהנני נח יותר מדי, ששום מנוחה ושום קייטנה לא משפיע על הגורל הנחרץ?
10.8.36
דיברתי עם גילה על גורל משפחתנו בעתיד, הקרוב, השיחה הייתה מזעזעת!…
20.8.36
הנני נתון ברשותם של שלשה רופאים. מזלי הרע גרם ששלשתם שתקנים, אינם מסבירים פנים לחולה ואינם מדברים על ליבו כדי להרגיע אותו ולהשפיע על עצביו. החולה נמסר איפה להרהורי ליבו ואוי ואבוי לכוחות-הרס אלה! זה כשבועיים שחום גופי עולה ויורד ולי נדמה שזהו סימן כי מחלתי צועדת קדימה";למה מעלימים ממני את המצב לאמיתו? מה טעמו של הכלל המקובל אמנם בכל העולם, כי לחולה מוטב לא לדעת את מצב מחלתו? האם בזה גומלים תמיד טובה לחולה, לכל חולה? האם אין הרופאים מבינים, כי יש לפעמים צורך לגלות לחולה לכה"פ (לכל הפחות) טפח ולא להפקיר אותו למחשבות המכרסמות את שארית בריאותו?
1.9.36
התפטרתי מעבודתי בסמינר למורות. הייתה לי בעניין זה חליפת מכתבים עם המנהל, אשר כתב לי שדברי הרעישו את לבבו עד היסוד. הוא רוצה להאמין ברחמי שמים, כי אשוב עוד להמשיך בעבודתי.
לו אפשר היה להאמין ברחמי שמיים!
10.9.36
גופי מלא מיחושים וכאבים, חדשים לבקרים. בעיקר גובר הלחץ הפנימי, הלחץ שיביא לבסוף בכנפיו את השיתוק האחרון…
13.9.36
למרות כאבי הגוף-הלכתי לביה"ס לבחון תלמידים הטעונים בחינות. ההתעסקות" עם התלמידים משכחת במקצת את הסבל הגופני והנפשי. זהו צעדי הראשון לתוך שנת הלימודים תרצ"ז. האם אוכל לצעוד ככה עוד מרחק רב? ואם אגיע עד לסוף השנה?
סוף ספטמבר.
מצבי הורע…
מי יודע אם אוכל עוד להחזיק עט ביד ולכתוב…
כשבועיים לאחר מכן, ב- 5/10/1936 (ל' בתשרי תרצ"ז) נפטר חיים צביאלי ונקבר בבית העלמין נחלת יצחק, גוש: 2, אזור: 9,  שורה: 17,  מקום: 3
יהיה זכרו ברוך.
עופר דהן

עופר דהן

שנים אני כותב, עוד מילדות, תמיד ידעתי להביע את עצמי בכתב הרבה יותר טוב מאשר בעל-פה.
כתבתי שירים, כתבתי סיפורים, כתבתי מאמרים, כתבתי סיכומים... בעצם הדבר היחיד שלא כתבתי זה שיעורי בית...
אמנם לא ניהלתי יומן כהלכתו, אבל פעמים רבות כתבתי לעצמי דברים מעין "סיכום היום".
תמיד כשרציתי לומר משהו - כתבתי! לחברות, לחברים, לשותפים למורים.. תמיד בכתב.

השאר תגובה

קצת עלי

ישראלי שחי בצ'כיה מאז תקופת הדינוזאורים פחות או יותר.
אני מתעסק כאן בתיירות, הרבה כמובן בפראג, אבל מעדיף לקחת את לקוחותי לגלות את צ'כיה הנפלאה. אהבתי הגדולה תמיד הייתה צפון צ'כיה. וכך אני חי לסירוגין בביתי בפראג ובבית הנופש שלי בצפון צ'כיה.
מעבר להיותי מדריך, אני היסטוריון חובב וכותב מאמרים בתחומים רבים, ובהם רבים על ההיסטוריה הצ'כית.
נשוי לצ'כית ואב גאה ל-3 צ'כיות (יותר ישראליות למען האמת)

סנן מאמרים לפי נושאים

פוסטים אחרונים

פוסטים נוספים

Sign up for our Newsletter

Click edit button to change this text. Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit