סיפור מותם של האנץ' ווורבאט: וגם לאחר למעלה מ-100 שנה, סיפורו של הגיבור השלישי מושמט – באנו לעשות צדק.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
לפעמים ההיסטוריה משקרת. לפעמים מעשה גבורה משויך לאיש הלא נכון ולעיתים ה"גיבור" לא באמת גיבור. בסיפור הבא יתברר כי אמנם רוב האנשים חושבים שוורבאט חילץ את האנץ'. למעשה, אמריך ראת' היה הקרוב ביותר להצלתו, אבל הוא לא התאים למיתוס ודמותו נמחקה מהסיפור בצורה מושלמת.

31/8/2019

בין רחוב שוק הפירות התוסס (Ovocný trh) לרחוב "נה פריז'קופי" ((Na Příkopě), במעבר המוכר כבר מהעשור האחרון של המאה ה-19 בשמו "הבזאר הקטן" מחזיק מאז 1929, אמריך ראת', אחד הספורטאים המפורסמים במרכז אירופה – וכנראה אחד הגברים הנאים – חנות ספורט.
ראת’ הגרמני נולד בשנת 1883 למשפחת סנדלרים ענייה בפראג. בגיל 14 החל לעבוד בחנות לחומרי בניין "אצל רוט" (U Roth) בבזאר הקטן.
 
ראת’ זכה בלמעלה מ-500 פרסים בענפי ספורט שונים. החל מאתלטיקה, שחייה, הוקי, שייט בקאנו ועד החלקה אמנותית. הוא השתתף במרוצים ברחבי אירופה ודמותו המוצקה הפכה לאגדה. בשנת 1907 זכה אמריך ראת’ במרוץ 5 קילומטרים באליפות הסקי של הממלכה הצ'כית, שנה לאחר מכן, בגיל 25, הוא רץ מרתון תחת הדגל של אוסטריה-הונגריה באולימפיאדת לונדון וזוכה במקום ה-25 ובשנת 1912 הוא הופך לאלוף האגרוף של גרמניה בברלין. במקביל משתתף בתחרות יופי לגברים וזוכה במקום ה-6 מתוך 150 משתתפים.
בשנת 1912 הוא יוצא שוב לאולימפיאדה ומסיים את המרתון במקום ה-33.
 
למרות שבאותם ימים מועדוני הספורט הצ'כים והגרמנים בפראג שמרו על הפרדה מוחלטת, ראת’ שמר על יחסים קרובים עם ספורטאים צ'כים ובשנת 1915 אף הצטרף לקבוצת ההוקי הצ'כית באליפות אירופה בברלין.
 
עם זאת, האירוע המרכזי בחייו של ראת’ התרחש ב-24/3/1913.
בשעת בוקר מוקדמת של אותו היום, מזג האוויר היה נאה והטמפרטורה מעט מעל האפס. 6 גולשים יצאו למרוץ במסלול מעגלי מ- Labská Bouda. מרוץ של סה"כ 50 ק"מ. בקבוצה היו 4 צ'כים ו-2 גרמנים, אחד מהם היה ראת'.
מייד עם תחילת המרוץ, מזג האוויר מתחלף בכפור וסופת שלג קשה. בשל תנאי מזג האוויר, כל חמשת מתחריו של האנץ' (Hanč) פורשים מהמרוץ. האנץ' נמצא לבד על המסלול בסופת שלג קשה, על סף אבדן כוחות הוא פוגש באורח פלא את ווצלאב וורבאט, שמעודד אותו. וורבאט נותן לחברו הקפוא את מעילו והכובע שלו והאנץ' ממשיך את המרוץ לבדו.
לאחר שהאנץ' לא מסיים את הסיבוב השני בזמן שציפו לו, מתארגנת משלחת עם 3 הגולשים החזקים ביותר והם יוצאים לחפש אותו. ראת’ מוצא אותו ב"גבעת הזהב" (Zlaté návrší) הוא שכב בשלג, תשוש ,קפוא מקור וממלמל. ראת' משחרר את מגלשיי הסקי ומנסה לסחוב אותו חזרה, אך שניהם נופלים בשלג העמוק.
 
באין ברירה, ראת' מניח אותו, במקום מוגן, חוזר אל המגלשיים ויוצא להזעיק עזרה מ- Labská Bouda, לפני שהוא מתמוטט מתשישות, הוא מצליח להצביע על מיקומו של האנץ'.
משלחת הצלה בת 6 חברים, עם מזחלות יצאו למשימת החילוץ אולם הם הגיעו מאוחר מידי, הוא כבר היה מת. הוא לא קפא למוות אבל ליבו כשל.
 
אולם בזאת לא נסתיימה הטרגדיה:
איש עדיין לא יודע זאת, אבל גם ווצלאב וורבאט עומד למות במגלשיים של האנץ' ועל אותו המסלול. וכך הפך ראת' להיות שחקן מרכזי במרוץ הטראגי.
רוב האנשים חושבים שוורבאט חילץ את האנץ'. למעשה, אמריך ראת' היה הקרוב ביותר להצלתו, אבל הוא לא התאים למיתוס ודמותו נמחקה מהסיפור בצורה מושלמת. פשוטו כמשמעו.
הסרט בן ההרים (Synové hor) של פרנטישק קוז'יק שצולם בשנת 1956 מספר את הסיפור. עם זאת הסרט אינו מזכיר את יציאתו של ראת’ להצלת האנץ'. ראת' ששימש כיועץ במהלך הצילומים, אף קיבל תפקיד קטן אך הדביקו לו זקן עבות כדי שלא יזוהה.
הסרט משמיט במכוון את המסירות האובדנית של ראת' בניסיונו להציל את האנץ’.
בהקרנת הבכורה הוא אומר לחבריו בעצב: "הסיפור בכלל לא היה ככה על הרכסים באותה העת".
 
בשנת 1923 ראת' מתיישב לצמיתות בעיר הולדתו ופותח את חנות מוצרי הספורט המיוחדת הראשונה שלו בפראג היכן שהייתה החנות לחומרי בניין (U Rotha), שש שנים לאחר מכן, הוא מעביר את עסקיו לבזאר הקטן. 
החנות שורדת את הרפובליקה ה-1 ובזמן הכיבוש הנאצי ראת' שאינו מזדהה עם הנאצים אף מסתיר במחסן החנות יהודי גרמני בשם בוריס אפנברגר (borise effenberger).
 
אבל את גל הלאומנות שאחרי פברואר 1948, החנות לא שורדת. ראת' מסרב להסיר מחלון הראווה של חנותו את דמותו של פופאי המלח ודגל ארה"ב ובכך הוא מואשם ב"קידום אורח החיים האמריקני". הוא נשלח למשך שנה למחנה עבודה ולאחר שחרורו הוא מוצא את פרנסתו כשוליה בבית מלאכה.
בשל מצוקה כלכלית, הוא מוכר בהדרגה את כל רכושו ובסופו של דבר נותר חסר בית. בשנת 1962 הוא נאסף מהרחוב לבית אבות ולספורטאי המפורסם נותרו חודשים בודדים לחיות.
הוא נפטר בבית החולים בברומוב בדצמבר והוא בן 79.
 
עד יומו האחרון הוא האשים את עצמו במותו של האנץ' וכבר יום לאחר הטרגדיה מעמיד צלב במקום בו עזב האנץ'.
"זו תהיה תזכורת עצובה, שכן הגורל לא רצה שאציל את חייו של חבר, גולש יקר, כבד את זכרו " כך הוא כותב באותו יום בספר זיכרון ב- Labská Bouda.

עופר דהן

עופר דהן

שנים אני כותב, עוד מילדות, תמיד ידעתי להביע את עצמי בכתב הרבה יותר טוב מאשר בעל-פה.
כתבתי שירים, כתבתי סיפורים, כתבתי מאמרים, כתבתי סיכומים... בעצם הדבר היחיד שלא כתבתי זה שיעורי בית...
אמנם לא ניהלתי יומן כהלכתו, אבל פעמים רבות כתבתי לעצמי דברים מעין "סיכום היום".
תמיד כשרציתי לומר משהו - כתבתי! לחברות, לחברים, לשותפים למורים.. תמיד בכתב.

השאר תגובה

קצת עלי

ישראלי שחי בצ'כיה מאז תקופת הדינוזאורים פחות או יותר.
אני מתעסק כאן בתיירות, הרבה כמובן בפראג, אבל מעדיף לקחת את לקוחותי לגלות את צ'כיה הנפלאה. אהבתי הגדולה תמיד הייתה צפון צ'כיה. וכך אני חי לסירוגין בביתי בפראג ובבית הנופש שלי בצפון צ'כיה.
מעבר להיותי מדריך, אני היסטוריון חובב וכותב מאמרים בתחומים רבים, ובהם רבים על ההיסטוריה הצ'כית.
נשוי לצ'כית ואב גאה ל-3 צ'כיות (יותר ישראליות למען האמת)

סנן מאמרים לפי נושאים

פוסטים אחרונים

פוסטים נוספים

Sign up for our Newsletter

Click edit button to change this text. Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit