חיים ארלוזורוב וסטיותיו של אדולף היטלר?, מה בין גלי ראובל

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
12/2/2017
הקדמה.
מאחר ואני מביא מידע ממקורות שונים, חלקם בעלי אג'נדה, ומאחר והמידע אינו לחלוטין וודאי, ייתכנו סתירות שונות בפרטי הסיפור, בחלק מהמקומות לקחתי את הגרסא ההגיונית יותר ובחלק דיברתי על שתיהן, בכל מיקרה מדובר על פרטים טכניים ולא על מהות הסיפור.
ולמה לא פורסם עד היום? אז קודם כל כן פורסם. שנית, לא רצו ליצור להיטלר מראה של אדם לא שפוי בכך להפחית ממעשיו הנוראיים.
ועוד הערה אחרונה, בחודשים שאני עוסק בזה, נחשפתי לעוד המון עדויות ומידע מגורמים שונים. ישבתי לקרוא ספרים, עדויות, צפיתי בסרטי תעודה וראיונות. ישבתי שעות מול סרטי הווידאו הביתיים של אווה בראון, וראיתי זוג נחמד מארח חברים, עושה סקי, משחק עם הכלב…. כשבלב אני כבר יודע איך זה נגמר.
 ניסיתי לצמצם את העדויות ככל הניתן ובכל זאת להביא מספר זוויות, עמכם הסליחה על החפירה הארוכה….

אנגליקה מריה ראובל  (גלי  GELI – ) (תמונה מס' 1)

אמה של אנגליקה מריה ראובל  הידועה בכינוייה "גלי" ראובל הייתה אנגלה היטלר, אחות למחצה של אדולף היטלר.
אנגלה הייתה ילדתו השנייה של אלויס היטלר (האב) מאשתו השנייה, פרנצ'סקה מאטסלברגר. אמה נפטרה כשנה לאחר מכן והיא ואחיה אלואיס היטלר (הבן) גודלו על ידי אביהם ואשתו השלישית קלרה פולטץ.
אדולף אחיה החורג נולד שש שנים אחריה והם היו מאוד קרובים האחד לשנייה. אביהם של אנג'לה, אדולף ואלויס מת בשנת 1903 ואמה החורגת ב-1907. בספטמבר 1903 נישאת אנג'לה לליאו ראובל, ב12/10/1906 יולדת את בנם ליאו, ב-4/6/1908 את ביתם אנג'לה (גלי) וב-1910 את ביתם אלפרידה, באותה שנה נפטר אבי המשפחה.
לאחר התייתמותה מאביה, עוברת גלי לגור אצל דודתה וב-1923 היטלר דודה המבוגר ממנה ב-19 שנה מקבל אפוטרופסות עליה. גלי, שעברה לגור עם אמה בווינה, פגשה את היטלר לראשונה כאשר באה לבקרו עם אחיה בכלא לנדסברג ב- 1924 (שם כתב את מיין קאמפף). לאחר מכן חזרה גלי לגור עם דודתה בלינץ ושם סיימה את לימודיה התיכוניים ב-1927.
בסתיו 1927 עוברת גלי למינכן במטרה ללמוד רפואה, היא שוכרת חדר באותו פנסיון שבו מתגורר היטלר וב-1928, כשהיטלר כבר הפך לדמות של מנהיג לאומי והמפלגה הנאצית היא הכוכב העולה בשמי גרמניה, קורא היטלר לאחותו למחצה, אמה של גלי, לבוא לנהל את משק הבית שלו. מהר מאוד נקשרו קשרים חמים בין הדוד לאחייניתו, היא מכנה אותו "דוד אלף" והוא חש בנוח בחברתה המרגיעה. גלי מחליטה לשנות את תכניותיה ולהגשים את חלומה להיות זמרת. היא עוזבת את לימודי הרפואה והיטלר מממן לה שיעורי זמרה אצל שני מורים מוכרים.
גלי נעשתה ידידה קרובה של הנרייטה הופמן, ביתו של היינריך הופמן הצלם הרשמי של אדולף היטלר. הן היו נפגשות תדיר ולעיתים היו יוצאות לשחייה בעירום באגם. הנרייטה סיפרה: "יום אחד מקבץ של פרפרים התיישב על גופה העירום של גלי, עשינו לעצמנו זרים מעלי תות וחבשנו אותם. עבורנו העולם היה גן, עם קרחת יער ופיות רוקדות לאור הירח ואת פאנים (אל הרועים במיתולגיה היוונית, יצור שחציו העליון אדם והתחתון עז ע.ד )נוקשים ברגלי העז שלהם ועושים  מוסיקה. חשבנו שהחיים הם מסיבה שרק התחילה. לא ידענו שקרחת היער הייתה שדה קרב שלא יכולת לעזוב עד שהובסת. לא ידענו שהעולם היה גס מרושע וטיפש"
היטלר סיפר לאוטו ווגנר, קצין ויועצו הכלכלי "אני יכול לשבת ליד נשים צעירות אשר משאירות אותי אדיש לחלוטין איני חש דבר, או שהן אפילו מרגיזות אותי אבל בחורות כמו הופמן הקטנה או גלי, איתן אני נעשיתי עליז וחד, ואם האזנתי במשך שעה לפטפוטים שלהן שהם אולי טיפשיים – או אם אני רק יושב לידן – אז אני משתחרר מכל העייפות והתשישות ואני יכול לחזור לעבודה רענן"
גלי החלה לנהל מערכת יחסים עם אמיל מוריס, (תמונה מס' 2) אחד ממייסדי האס-אס. נהגו ושומר ראשו של היטלר. מוריס סיפר מאוחר יותר על גלי: "עיניה הגדולות היו כמו שיר והיה לה שיער נפלא. אנשים ברחוב היו מסתובבים להעיף בה מבט נוסף, אם כי אנשים זה לא נהוג במינכן". מוריס היה מודע לכך שהיטלר היה מעוניין מאוד בגלי : "הוא אהב להשוויץ איתה בכל מקום, הוא היה גאה שיראה בחברת נערה כזו אטרקטיבית, הוא היה משוכנע כי בדרך זו הוא הרשים את חבריו במפלגה אשר נשותיהם או חברותיהם כמעט כולן נראו כמו כובסות".
מוריס הודה שהוא "מאוהב עד טירוף" בגלי וכי "החלטתי להתארס לגלי…היא קיבלה בשמחה את הצעתי"
בדצמבר 1927, בעת חתונתו של רודולף הס עם אילז פרוהל, מכריז אמיל מוריס כי הוא מתכוון לשאת את גלי לאשה. היטלר שומע את זה, ומתעצבן, הוא דורש מהם להיפרד בטענה שגלי עדיין קטינה, ואף מפטר את מוריס ממשרתו כנהגו האישי ומתפקידיו.
אגב כך נפתרת להיטלר עוד בעיה מכיוון שמוריס הינו בעל דם יהודי, אמנם רק שמינית, כך שחוקי הגזע לא חלים עליו, אבל הדבר בהחלט לא מצא חן בעיניו של הימלר שדרש לפטרו מהאס-אס. עד אותו היום היטלר תמך בחברו הוותיק והורה להימלר לחרוג מן החוקים בנוגע למוריס ולאחיו והם הוכרזו כ"ארים של כבוד" והותר להם להישאר באס-אס.
ב-1929, עובר היטלר לדירה מפוארת בת תשעה חדרים בסמוך ל"פרינצרגרטן-תיאטר" במינכן ובאוקטובר אותה שנה גלי מצטרפת אליו. היטלר מסדר לה חדר בדירתו, אולם הוא אוסר עליה לעזוב את הבית, לפתח קריירה עצמאית ומונע ממנה להתרועע עם אנשים אחרים זולתו.
היטלר, שעתה מלאו לו ארבעים שנה, מוקסם מגלי, הוא מאוד אהב להיראות בחברת אחייניתו האטרקטיבית ולוקח אותה לפגישות, מסעדות ולתיאטרון.  גלי מתלווה אליו גם לעצרות ההמונים שבהם השתתף רק כדי להשביע את רצונו, אך הפגינה בהן שעמום רב.
באלדור פון שכיראח, מי שהחל ככותב שירים בשרות המפלגה ובעידודו של היטלר הופך להיות למפקד ה"נוער ההיטלראי" (לימים בעלה של הנרייטה הופמן) סיפר: "הנערה לצידו של היטלר הייתה בעלת גוף ממוצע, מפותחת למדי, בעלת שיער כהה, מעט גלי, ועיניים חומות מלאות שמחת חיים. סומק של מבוכה האדים את פניה העגלגלות כשנכנסה בחברתו לחדר, חשה את ההפתעה הנגרמת על ידי הופעתה. גם אני בהיתי בה במשך זמן רב, לא בגלל שהיא יפת מראה אלא שזה היה פשוט מדהים לראות נערה צעירה לצדו של היטלר כשהופיע בהתוועדות גדולה של אנשים. הוא פטפט איתה בהתלהבות, ליטף את ידה ופשוט שתק לפרקי זמן ארוכים בכדי לאפשר לה לדבר. ב-23:00 בדיוק הוא גם לעזוב את המסיבה, עם גלי, שניראה היה כי הייתה רוצה להישאר זמן רב יותר…"
עד מהרה מתפשטות שמועות כי היטלר מנהל רומן עם אחייניתו הצעירה. היטלר אומר להיינריך הופמן "אתה יודע, הופמן, אני כל כך מודאג לגבי העתיד של גלי עד כי אני מרגיש שאני צריך להשגיח עליה. אני אוהב את גלי ויכול הייתי להתחתן איתה. טוב! אבל אתה מכיר את נקודת המבט שלי,  אני רוצה להישאר רווק. אז אני שומר לעצמי את הזכות להפעיל השפעה על מעגל החברים שלה עד הזמן שהיא תמצא את הגבר הנכון. מה שגלי רואה ככפייה הוא פשוט הזהירות, אני רוצה למנוע ממנה ליפול לידיו של מישהו לא מתאים"
מערכת היחסים שלהם מתפתחת למערכת של קנאה הדדית, היא מקנאה לו על הרומן שלו עם אווה בראון בת ה-17, דוגמנית צילום של הופמן, והוא מקנא לה על הפלירטוטים שלה ועל עדת המעריצים שסחבה אחריה בסתר.
ב-1929 היטלר כותב לגלי מכתב מפורש שלו היה נופל בידי התקשורת היה מביא לסיום הקריירה של היטלר, למזלו המכתב נופל לידיו של הכומר הקתולי האב ברנרד סטמפל אנטישמי ידוע ומי שעזר להיטלר לערוך את ספרו מיין קאמפף.  סטמפל יחוסל מאוחר יותר בליל הסכינים הארוכות, כנראה פשוט כי ידע יותר מידי.
בבחירות 1930, המפלגה הנאצית זוכה ב-107 מושבים ברייכסטאג והופכת להיות המפלגה השנייה בגודלה. היטלר הופך להיות עסוק מאוד וכמעט שאינו מגיע לדירתו במינכן. גלי מנצלת את החופש ומחליפה מספר מאהבים. היטלר כנראה שאינו מודע למעשיה או מעדיף להתעלם.
ב-19/9/1931 נמצאת גופתה של גלי, על רצפת האמבטיה בדירתו של היטלר, כאשר אקדח וולטר מוטל לצידה, ופצע מדמם קרוב ללבה. הכדור החטיא את לבה אך פגע בריאתה. אגב, אותו אקדח, שימש את היטלר בהתאבדותו כ-15 שנה מאוחר יותר.
למרות שלא בוצעה נתיחה שלאחר המוות ולא נמצאה כל עדות להתאבדות פרקליט המחוז קבע שהייתה זו התאבדות.
לימים, העידו עובדי משק הבית שיום קודם, ב-18/9/1931 התחולל בין היטלר וגלי ויכוח קולני. בזמן שהוא נכנס למכוניתו בכדי לצאת לכנס בהמבורג, שמעו אותו צועק עליה "בפעם האחרונה, לא!!"  (תשובתה לבקשתה לנסוע לווינה). לאחר עזיבתו הכועסת של היטלר, הצוות שמע את גלי מסתובבת נסערת בחדרה ואף נשמעו רעשים שבדיעבד כנראה היו יריית אקדח.
למחרת, כשגלי לא הגיע לאורחת הבוקר, דפקו המשרתים על דלת חדרה ומשלא נענו פרצו את הדלת ושם מצאו אותה באמבטיה, מתבוססת בדמה ולידה האקדח של היטלר.
זה ניראה היה כמו התאבדות אולם על שולחנה נמצא מכתב שהיא כתבה לחברה מווינה וניראה היה שכתיבתה נקטעה באמצע.
היו גם שמועות לא מבוססות כי אפה היה שבור כמו גם שהיא הייתה בהריון.
השוטר הראשון שהגיע למקום, היינריך מולר, ניראה אוסף את האקדח והמכתב ושמם בכיסו. (מאוחר יותר הוא מונה להיות ראש הגסטפו.)
העיתונאי פריץ גרליך טען כי מחקירתו היטלר בכלל לא נסע לכנס, במקום זה הוא וגלי סעדו צהריים במסעדה מקומית ובדרכם חזרה לדירה התגלע בניהם ריב שנסתיים במותה של גלי. (אגב, מנהל המסעדה, חוסל גם הוא בליל הסכינים הארוכות).
ליאו, אחיה של גלי, שטייל עמה בהרים שבוע לפני כן העיד כי היא לא הראתה במחיצתו סימני דיכאון שהם. ואמיל מוריס העיד ב-1945 שגלי חיה בדירה בתחושה שהיא נתונה בתוך "כלוב מזהב".
לאחר שמתפרסמות כתבות בעיתונות שהציגו את פרטי החקירה, ולאחר שמתפרסם כי לגלי היה בן זוג בווינה, מורה לשירה, יהודי העביר היטלר הודעה כי אחייניתו רצתה להופיע כזמרת אולם לא עמדה בלחץ.
–          "זה לא נכון [כותב היטלר] שהיו לי ויכוחים חוזרים ונשנים עם האחיינית שלי [גלי] ראובל ושהיה לנו ריב רציני ביום שישי או בכל יום לפני זה…."
–          "זה לא נכון [כותב היטלר] שאני התנגדתי נחרצות לנסיעתה לווינה, אני מעולם לא הייתי נגד תכניתה לנסוע לווינה."
–          "זה לא נכון [כותב היטלר] שהיא הייתה אמורה להתארס בווינה, או שאני הייתי נגד אירוסיה. זה נכון שהאחיינית שלי התייסרה בדאגה שהיא עדיין לא מוכנה להופיע בפני ציבור. היא רצתה לנסוע לווינה כדי שקולה ייבדק שוב על ידי מורה לפיתוח קול."
–          "זה לא נכון [כותב היטלר] שעזבתי את הדירה ב-18/9 לאחר מריבה קשה. לא הייתה מריבה, לא היה שום דבר מרגש כשעזבתי את הדירה באותו היום."
כשרודולף הס מבשר להיטלר על מותה של אחייניתו, הוא מזדעזע ואף מאיים לשים קץ לחייו עד כי מצמידים לו שמירה קבועה. היטלר מתנזר מאכילת בשר שמזכיר לו את גופתה של גלי ולא הצליח להתאושש ממותה. גלי נקברה בבית העלמין בווינה, בקבר זמני, במרץ 1946 הוצאה הגופה והועברה לקבר קבוע, וב-1967 פונו הקברים מן החלקה והשטח הפך לכר דשא. בשנת 1985 ניסה אזרח וינאי ליזום את הוצאת הגופה, על מנת לנסות להתחקות אחר נסיבות המוות, אולם הוא נתקל בסירוב הרשויות.
גלי נקברת בטקס קתולי, למרות שמתאבדים אינם זוכים לקבורה קתולית. האב יוהן פאנט שניהל את טקס הקבורה, ניהל את הטקס כי היה משוכנע שהיא לא התאבדה.
היינריך הופמן, הצלם הרשמי של היטלר, סיפר לימים כי מותה של רובאל היה השלב שבו "הזרעים של חוסר אנושיות החלו לצמוח במוחו של היטלר."
לאחר מותה של גלי, נפוצו מספר שמועות על נסיבות המוות:
1.      נשמעה טענה שגלי הוכתה קשות על ידי היטלר וכתוצאה מזה החליטה לקחת את חייה בידיה.
2.      שמועה נוספת טענה שסטיותיו המיניות של היטלר ונטיותיו המאזוכיסטיות החרידו אותה והביאו להתאבדותה. ועל כך בהמשך…
3.      עוד נאמר כי נרצחה בידי היטלר עצמו או למען דיוק בידי היינריך הימלר מכיוון שיחסיה ה"לא רגילים" עם היטלר היו מטרה אפשרית לסחטנות.
4.      בעיתון "דואר היום" (עיתונו של איתמר בן אב"י – בנו של אליעזר בן יהודה) פורסם בגיליון ה-14/10/1931 כי ראובל "איבדה עצמה לדעת משום שדודה, היטלר, אסר עליה להתחתן עם מומר יהודי מווינה שהתאהבה בו".  – ראה תמונה מס' 3.
גרסה זו מקבלת חיזוק גם על ידי ארנסט "פוצי" האנפשטנגל (תמונה מס' 4) מי שהיה ראש לשכת עיתונות החוץ של המפלגה הנאצית ושמע את הסיפור מגרושתו של אלויס היטלר, אחיו-למחצה של אדולף.
אגב אותו האנפשטנגל, בן למשפחת אצולה עשירה, בוגר הרווארד, הוא זה שהציג את היטלר לחברה הגבוה והעשירה של גרמניה. האנפשטנגל שהתנגד לשלטון ווימאר, נלכד בקסמיו של היטלר, שהיה צעיר ממנו בשנתיים והתפעל מכוחו הרטורי ומהשפעתו על ההמון.
האנפשטנגל, היה נשוי להלנה, בלונדינית יפת מראה, ובשלב מסוים הבחין כי היטלר מחזר אחרי אשתו אולם זו אמרה לו "האמן לי, הוא חסר מין לחלוטין, הוא לא גבר"
איאן קרשו, בספרו "היטלר" אף תיאר אפיזודה אחת: "פעם אחת, כשנשאר לבדו בחדר  עם הלן האנפשטנגל לשעה קלה, נפל היטלר על ברכיו לפניה, אמר לה שהוא עבדה וקונן על הגורל שהביאו אליה מאוחר מדי. "פוצי" המעיט בחשיבות העניין ואמר ש"לפעמים יש להיטלר צורך לשחק את תפקיד הזמר הנודד המתייסר ביגונו".
אגב, אותו האנפשטנגל נאלץ לבסוף לברוח מגרמניה לאחר שהימלר שממילא לא אהב את הקשר ההדוק שלו עם היטלר, הצליח להשיג 2 ציפורים במכה אחת. ההיסטוריון הבריטי רוברט קונקווסט טוען בספרו "The Great Terror"  משנת 1968, כי סוכנים גרמנים שפעלו בפקודתו של הימלר זייפו מסמכים המעידים על מזימה של מיכאיל טוכאצ'בסקי (מי שהיה מהמצביאים הצבאיים הגדולים של רוסיה, ואף מונה לתפקיד מרשל בריה"מ, הדרגה הבכירה השנייה בסדר, בגיל 42!!! – הוא שווה סיפור בפני עצמו) להפלת סטלין, במטרה שזה האחרון יחשוד בו ויחסלו, וכך יחליש את עוצמת הצבא האדום. קונקווסט טוען כי מסמכים אלו הועברו לידי נשיא צ'כוסלובקיה, אדוארד בנש, שמסרם לסטלין. מי שנטען שהעביר את המידע היא אותו האנפשטנגל ובעקבות זה הוא נאלץ לברוח מגרמניה, לא לפני שהימלר ניסה לחסל אותו בדרך קריאטיבית מאוד… (תמונה מס' 5)
(בהמשך סיפור על היטלר והזוג האנפשטנגל)
לדעת רוב הביוגרפים של היטלר, הייתה גלי ראובל המאהבת של היטלר והיו בין השניים יחסים אינטימיים. אחד מהם, העיתונאי הגרמני יואכים פסט אף טען שגלי ראובל הייתה אהבתו הגדולה והיחידה של אדולף היטלר. אווה בראון המפורסמת, הייתה רק פיצוי לאבדן של גלי ראובל.
אווה בראון פגשה את אדולף היטלר ב-1930,  כאשר עבדה אצל צלם החצר שלו, היינריך הופמן. בראון, בת למשפחה מהמעמד הבינוני, הייתה אישה פשוטה והציעה להיטלר כניעות וצייתנות מוחלטת וזה מה שהוא חיפש. היטלר באותו הזמן עוד ניסה להתאושש ממערכת יחסיו הטראגית עם אחייניתו ויחסיו עם אווה בראון התהדקו לאחר מותה של ראובל. בשנת 1936, היא הפכה להיות לחלק ממשק הבית של היטלר אולם הורשתה לקחת חלק בחיי החברה רק בצורה מוגבלת, אם היה מגיע אורח רם מעלה, היא הייתה מורחקת לחדרה. היטלר רחש כלפיה זלזול והיה מכנה אותה "Tschapperl", שפירושו בגרמנית "מטומטמת". רק ב-1939 הורשתה לגור במשכנו של היטלר בברלין, בחדר שינה הסמוך לחדרו אם כי הורשתה להיכנס אל הבית רק מכניסה צדדית.
יש שאומרים שאווה הזכירה להיטלר את גלי, אולם היטלר הפנט אליו גם את הכוכבת הגרמנייה לני ריפנשטאל. הוא ראה אותה, צעירה ואתלטית, בסרט "הקפיצה הגדולה" וחיזר אחריה, אבל סירב ליחסים רציניים איתה. השמועה אמרה שריפנשטאל הייתה פילגשו של היטלר, וכשהוזמנה לניו יורק שאל אותה עיתונאי את השאלה מפורשות. היא השיבה בחיוך שזה לא נכון.
אישה נוספת שהייתה מאוהבת בהיטלר – מגדה גבלס (פרידלנדר). מגדה נישאה לשר התעמולה יוזף גבלס והבטיחה את נוכחותה ליד היטלר. היא הייתה האישה הייצוגית (First Lady  דאז) של המשטר הנאצי. אגב מגדה גבלס, יש עדויות כי היה לה קשר רומנטי עם חיים ארלוזורוב, ויש אף טענה כי רצח ארלוזורוב ב-1933, הינו ניסיון נאצי "להעלים" כל עדות לקשר זה.
ממכתב ששלח חיים ארלוזורוב לביתו שולמית ב-21/5/1933, בעת שהייתו בפראג:
"…הסנסציה האחרונה-האחרונה נתונה כאן לפניך בצורת כרטיס-דואר של צילום, שאנוכי מצרף בזה – הפעם בלי כל חששות.  ד"ר יוסף גבלס, מיניסטר התעמולה של הרייך הגרמני ואיש-סודו הקרוב ביותר, מין אינטליגנט יהודי במהדורה אנטישמית, לא יכול לשאת לו אישה אחרת זולתי את ידידתי הישנה מגדה פרידלנדר, שהייתה אחרי-כן למריה-מגדלינה קואנדט.  ליזה תוכל לספר לך, אם יהיה לך חשק לשמוע על העניין, את כל תולדות חייה, ההרפתקניים במקצת, של חברתה לספסל בית-הספר.  היום היא אקסצלנץ, דרה באותו ארמון שבו מסתופפת מחלקת-העתונות של ממשלת הרייך, ושהיא ריפדה וריהטה אותו, כדברי העיתונים, בצורה מודרנית בהחלט, רבת-אויר ובהירת-גוונים.  היא נאצית נלהבת עד לטירוף-הדעת.  בין שאר מעשיה קנתה לה פרסום בתולדות המפלגה בזה שבעת הפעולות נגד הצגת הסרט של רימארק "במערב אין כל חדש", זה לא כבר, הביאה עמה לתיאטרון להקת עכברים לבנים שהשליכה לתוך הקהל כדי לעורר בהלה.  כה קטן הוא איפוא העולם וכה משונה…."
בספר שנכתב על יד שני היסטוריונים ג׳ונתן מיו ואמה קרייגי, ״יומו האחרון של היטלר: דקה אחר דקה״ נחשף כי: ״להיטלר היו שני מומים באיבר המין: אשך שלא צנח (בכינוי העם "ביצה אחת") ומום נדיר בשם היפוספדיאס (עד גיל 8 שבועות של ההיריון אין הבדל בין זכר ונקבה ורק אז מתחילים אברי המין להיווצר. לזכרים יש שני קפלי  עור המתאחים בקצותיהם וסוגרים בכך מבנה צינורי שיהיה בעתיד החלק האחורי והאמצעי של השופכה. הסגירה היא מאזור המפשעה והלאה כלומר ראשון נסגר החלק הקרוב לגוף ואחרון החלק הרחוק מהגוף. המום הינו למעשה פתח נוסף בשופכה מלבד זה המקובל ופתח זה גורם לזליגת שתן)
היטלר היה ידוע בחרדתו מחשיפת גופו, ולמרות כי הטיף לגרמנים להוליד צאצאים אריים, הוא עצמו מעולם לא הוליד ילדים. רופאו האישי, תאודור גילברט מורל (שאמנם הוסמך לרפואה באוניברסיטת פאריס, אבל בגלל שיטות הריפוי הלא מקובלות שלו נחשב יותר לרופא אליל) נהג לתת להיטלר הורמונים, אמפטמינים, ולעתים קוקאין כדי להגביר את החשק המיני שלו, מאחר והוא וזוגתו, אווה בראון לא קיימו כמעט אף פעם יחסי מין. האורולוג המומחה גם תיעד ברישומיו את המום באיבר המין.
אנשיו של היטלר העידו כי בעת המצור הרוסי על הבונקר ברלין, באביב 1945, אחד הדברים שהטרידו את היטלר, זה לא "אם ייהרג", אלא ש"כשייהרג" גופתו תיתפס ותוצג לראווה במוסקבה.
פרויקט  "דע את האויב" של צבא ארה"ב ריכז את מיטב המוחות המודיעיניים ומטרתו הייתה לייצר פרופיל מפורט של מנהיגי האויב, במסמכים שנאספו בזמן המלחמה נתגלה הפטיש לסקס עם משחקי צואה.
ד״ר וולטר סי. לנגר, מי ששימש כ"ראש מדור מחקר וניתוח של המשרד לשירותים אסטרטגיים" בצבא ארה"ב  והיה האחראי לפרופיל הפסיכולוגי של היטלר חיבר דו״ח מודיעיני בשם ״ניתוח פסיכולוגי של אדולף היטלר, חייו והאגדות סביבו״ (תמונה מס' 6) ובתוכו כתב לנדר כי היטלר היה "קופרופיל" – אדם שצואה מעוררת אותו מינית. הוא אהב שנשים כורעות מעליו כשעכוזיהם על פניו ופשוט עושות את זה לתוך פיו.
עוד מוסיף לנגר כי "אסור לנו להניח כי היטלר תרגל את הסטייה המשונה שלו לעתים קרובות, חולים מסוג זה עושים זאת לעתים נדירות וקיימת סבירות גבוהה כי הוא הרשה לעצמו ללכת כה רחוק רק עם אחייניתו, גלי. סטייה זאת מייצגת את התחתית של בור השפל ביותר״.
למרות ניסיונות ההסתרה, ידוע כי לפני מותה שפכה גלי ראובל את ליבה בפני חברו של היטלר ואיש המפלגה הנאצית, אוטו שטראסר על הסטייה המינית של דודה. היטלר שחשש שסודו התגלה רדף את שטראסר וזה נאלץ לברוח מהמדינה.
אוטו שטראסר מספר על מה שגלי סיפרה לו: "הוא דרש ממנה דברים שהיו פשוט מגעילים, היא מעולם לא חלמה שדברים כאלה יכולים לקרות.  כאשר ביקשתי ממנה לספר לי, היא תיארה את הדברים שנתקלתי בהם בעבר רק בעת לימודי בקריאה על פסיכופתיה סקסואלית של קראפט-אבינג".
שנים לאחר מכן, כתב וילהלם סטוקר אחד מקציני ה-SA ששמר מחוץ לדירתו של היטלר: "היא הודתה בפני שמידי פעם היטלר גרם לה לעשות דברים בפרטיות חדרה. דברים שהיו מחליאים אותה. אבל כששאלתי אותה למה לא סירבה לעשות אותם, היא רק משכה בכתפיה ואמרה שהיא לא רוצה לאבד אותו בגלל איזו אישה שכן תעשה את  מה שהוא רוצה…." המעשים שהחליאו אותה, על פי הספקולציות היו משחקי מין שכללו השתנה.
עוד אדם ששילם בחייו על חשיפת סודו המביש של הרודן היה ארנסט רהם, (תמונה מס' 7) ראש ״החולצות החומות״ (SA) שיחסיו עם היטלר התדרדרו, עקב מאבקי שליטה. רהם רמז במהלך ערב בילוי של המפלגה על הפטיש הביזארי של המנהיג ואמר:
"הוא (היטלר) חושב על הנערות הכפריות, כשהן עומדות בשדות, מתכופפות בעבודת השדה, כך שאתה יכול לראות את עכוזיהן, כי זה מה שהוא אוהב, במיוחד את אלו שיש להן עכוז גדול ועגול. אלו חיי המין של היטלר. איזה גבר." רהם חוסל בליל הסכינים הארוכות ב-20/6/1934
עוד נכתב בדו״ח על עדות של השחקנית הגרמניה, רנטה מולר (תמונה מס' 8) כי במהלך ביקור אצל היטלר הוא כפה עליה לבעוט בו בעודו שוכב מכווץ על הרצפה. זמן קצר לאחר מכן נמצאה גופתה של מולר, הפרסומים הרשמיים דיברו על התקפה אפילפטית, אולם ידוע כי היא מתה כתוצאה מנפילה מחלון בית החולים בברלין, שם הייתה מטופלת על התמכרות לסמים ואלכוהול.
לדברי עדים נראו כמה קציני גסטפו נכנסים לבניין זמן קצר לפני מותה. לדברי הדו"ח לא ידוע אם קציני הגסטפו זרקו אותה מהחלון או שהיא נבהלה כשראתה אותם מגיעים וקפצה.
הסופר הגרמני, Uwe Klöckner-Draga, בספרו " "Renate Müller – Ihr Leben ein Drahtseilakt, מספר כי ב-3  באפריל כתב גבלס ביומנו: "רנטה סיפרה לי את סיפור האסון שלה. היא אישה חולה". ב-6 הוא מזכיר כי היא נחקרה באופן מאוד פוגעני וב-25 ביוני כתב "רנטה מולר! אני עוזר לה".
היטלר היה היפוכונדר שפחד ממחלת הסרטן שממנה מתה אמו. בעקבות פחד זה הוא נעשה תלוי יותר ויותר בגלולותיו, בתרופותיו ובזריקותיו של רופאו האישי, דר' תיאודור מורל. על פי מחברי הדו"ח, היטלר "נפל בקסמו" של מורל אחרי שזה נתן לו תרופה נגד כאבי הבטן שמהם סבל, ותרופות אחרות להרגעה שהכילו בין היתר קריסטל מת'.
דר' מורל ניהל יומן רפואי ובו תיעד את כל התרופות והטיפולים שנתן להיטלר וחוקרים שונים האשימו אותו בבריאותו הרופפת של היטלר, ואף בהרעלה איטית וממושכת של המטופל שלו.
ביומנו תיעד דר' מורל את כל התרופות שנתן להיטלר – סך הכול כ-90 סוגי תרופות ו-28 גלולות ביום. בתוך התרופות שרקח מורל היו מרכיבים שונים כמו: אטרופין, מורפין, קפאין, ויטמינים, אמפטמין, טסטוסטרון, ברביטורטים, אנזימים שונים, קוקאין (בצורה של טיפות עיניים), סטריכנין ועוד.
בקיץ 1943, למשל, נטל היטלר קריסטל מת' לפני פגישה עם הרודן האיטלקי בניטו מוסוליני כדי להירגע. ובמהלך ימיו האחרונים בבונקר הוא הזריק תשע פעמים לגופו את הסם "ויטמולטין" שמכיל קריסטל מת'.
במסמך מנובמבר 1945 כתב רופאו של היטלר, דר' תיאודור מורל: "הוא לא היה סוטה ולא הומוסקסואל. איברי המין שלו לא הצביעו על כל חריגות".
מורל עצמו היה איש שמן, מיוזע, מכוער ונעדר היגיינה אישית. אולם מאחר והוא זכה בגישה ישירה להיטלר, ונפגש איתו יותר ויותר ככל שהתדרדרה בריאותו, הוא עורר טינה וקנאה בין אנשי "חוג החצר" של היטלר – בעיקר רופאים. אווה בראון תיעבה אותו, וכינתה את מרפאתו "דיר חזירים".
מהסיפור הבא ניתן להבין עד כמה היטלר היה משועבד לדר' מורל:
בספטמבר 1944 חלה היטלר בצהבת מלווה בחום ובכאבי בטן. ד"ר גיזינג חשד בגלולות שנתן לו דר' מורל. הוא הצליח להשיג כמה מהן, שלח אותן לבדיקה וגילה שהן מכילות סטריכנין. הוא נטל כמה מהן בעצמו והתברר שיש להן השפעות מזיקות. הוא העלה את חשדותיו בפני דר' קרל ברנדט ודר' הנסקרל פון הסלבאך, ואלו הפיצו אותן בקרב פמלייתו של היטלר. כששמע היטלר על כך בערה בו חמתו, והוא הביע את אמונו המלא במורל ופיטר את ברנדט והסלבאך, ששירתו אותו מהימים הראשונים לשלטונו, וכן את גיזינג.
מעבר להתמכרות חמורה לסמים, יש ראיות כי היטלר סבל מעגבת, מחלה שהייתה נפוצה בשנות ה-30 וה-40 של המאה שעברה. (תמונה מס' 9 – כרזה ממלחמת העולם השנייה המזהירה מפני טנקים גרמנים ונשים זרות)
בשלבים המתקדמים של המחלה סובלים החולים מנזק לקליפת המוח, מה שגורם לפגיעה ביכולת השיפוט המוסרי ולהתפרצויות אלימות.
ידוע כי היטלר סבל מדלקת קרום המוח, סחרחורות, בעיות ראיה, נפיחות בצוואר, כאבי חזה ופעימות לב מואצות. כמו גם התנהגויות מוזרות, שעשויות ללמד על פגיעה בקליפת המוח, כגון התפרצויות פראנויה ותחושות רדיפה. התנהגות כזו מאפיינת את השלבים המתקדמים של המחלה.









ראוי לציין כי רופאים רבים מתנגדים לטענות, וטוענים שניתן לייחס את הסימפטומים מהם סבל היטלר למחלות אחרות. אחד ההסברים הוא שהיטלר סבל מדלקת עורקים, שגרמה לכאבי הראש שלו, דפיקות הלב ובעיות הראייה. רופא אחר טען, שהפיהרר סבל מפרקינסון.

ועוד סיפור על "האישה שמנעה מהיטלר להתאבד" מבוסס על מאמר של אנדרו נגורסקי מ-7/4/2012












עוד בימיו כתועמלן מקומי במינכן, אדולף היטלר בילה לעתים קרובות עם ארנסט "פוצים" האנפשטנגל ואשתו הלן. ארנסט היה בוגר אוניברסיטת הרווארד, בן למשפחת אצולה עשירה גרמנית ומוכשר בנגינה על פסנתר. "פוצי" כהגדרתו, היה "חצי אמריקאי", בן לאב בווארי ואימא מבוסטון, כאשר סבו מצד אימו היה גנרל במלחמת האזרחים ואחד מנושאי הארון בלווייתו של אברהם לינקולן.
פוצי פגש הלן נימאייר, ילידת ניו יורק, צאצאית של מהגרים מגרמניה לאחר שנישאו ונולד להם בן, עברו בני הזוג להתגורר במינכן ב-1921.
מוקסם מהרטוריקה הלוהטת של היטלר, פוצי הפך לתועמלן של הרודן לעתיד. אבל הלן בסופו של דבר נבחרה לשחק תפקיד משמעותי יותר. מהרגע שהם נפגשו לראשונה בשנת 1922, פוצי שם לב כי היטלר "שמח עם אשתי, שהייתה בלונדינית, יפיפייה ואמריקאית." היטלר הפך במהרה אורח קבוע בדירתם  ברחוב גנץ אשר הם מכנים בצחוק "קפה גנץ".
הלן כתבה: "הוא היה מבקר קבוע בביתנו, נהנה מאווירה הביתית השקטה, לעיתים שיחק עם בני והיה מדבר שעות על תכניותיו ותקוותו לתחיית הרייך הגרמני", "נראה שהוא נהנה בביתנו יותר מכל הבתים האחרים שאליהם הוזמן".
הלן סיפרה כי היא הצליחה לראות את היטלר מזווית אחרת "שונה לחלוטין" מזו שאחרים ראו לאחר מכן. "הוא היה אדם חם," סיפרה בראיון בשנת 1971, "דבר אחד היה ממש נוגע ללב: הוא מאוד אהב ילדים, או שהוא 'שיחק' טוב…"
אחר צהריים אחד כשבנה אגון רץ לפגוש את היטלר, הוא החליק וראשו נחבט בכיסא. בתנועה דרמטית, היטלר היכה את הכיסא ונזף בו על שפגע ב"אגון הקטן." הלן זוכרת את הרגע הזה "הפתעה ועונג" מה שגרם לילד לבקש מהמבקר לעשות את אותו המעשה בכל פעם שהוא בא "אנא, דוד דולף, נו, נו הכיסא השובב…".
הלן הוקסמה מנטייתו של היטלר "לדבר ולדבר ולדבר," כפי שניסחה זאת, ומ"האיכות המהפנטת" של קולו. קסם זה לא נפגם גם כאשר הנושא העיקרי שבו הוא התמקד "הדבר היחיד שתמיד הלהיב אותו היה דיבורים נגד היהודים" הודתה.
כשהיטלר היה במנוסה לאחר הפוטש הכושל במרתף הבירה בנובמבר 1923, הוא בקש מקלט בביתם הכפרי של האנפשטנגל באופינג, כשעה ממינכן. "המקום האחרון שעלה על דעתי ללכת אליו היה הבית שלי באופיג, איפה שאני בוודאי אתפס ואעצר", ציין פוצי שמייד נמלט יחד עם נאצים נוספים לאוסטריה.
היטלר רצה גם הוא להימלט אל מעבר לגבול, אך מכוניתו התקלקלה והוא וחבריו הגיעו לבית האנפשטנגל לאחר הליכה ארוכה וקשה. ייתכן כי היטלר הציע את היעד בין השאר משום, כפי שניסח זאת פוצי, שפיתח את "אחת האהבות התיאורטיות שלו" להלן. הלן הגיעה למסקנה שהמעריץ שלה היה כנראה "א-מיני" אבל לא היה לה ספק שהוא נמשך אליה בעוצמה רבה.
בעוד הלן ואגון סעדו בסלון למעלה, דיווח לה אחד המשרתים שמישהו דופק בדלת בעדינות. הלן ירדה למטה ומבלי לפתוח את הדלת שאלה מי זה? "להפתעתי הגדולה, זיהיתי את הקול, חלש אך מובהק קולו של היטלר", היא נזכרת.
הלן מצאה את עצמה עומדת מול היטלר שונה לחלוטין מזה שבדרך כלל פגשה: "הוא עמד שם, חיוור באופן מבעית, ללא כובע, פניו ובגדיו מכוסים בוץ, זרועו השמאלית משתלשלת מן הכתף באלכסון מוזר רופא וחובש החזיקו אותו אבל גם הם נראו בצורה מעוררת רחמים. "
היטלר סבל מחום ומכאב בשל פריקת כתף, ולכן הרופא והחובש העלו אותו למעלה אל חדר שינה. משם, שמעה אותו הלן גונח בכאב בשעה שניסו להחזיר את כתפו למקומה.
למחרת בבוקר שולח היטלר את הרופא למינכן לנסות ולארגן מכונית אחרת שתיקח אותו לאוסטריה. זרועו הייתה נתונה במתלה וניראה היה כי כאביו פחתו, אבל הוא פסע בעצבנות בחלוק רחצה כחול, שואל מתי המכונית כבר תגיע…
כאשר חותנתה של הלן התקשרה ואמרה שהמשטרה כבר בבית הסמוך, לפתע, אחד מאנשי המשטרה לוקח את הטלפון ואומר להלן כי ביתה הוא הבא בתור שהוא ואנשיו יגיעו אליו.
הלן עולה למעלה לעדכן את היטלר שהוא עומד להיעצר. הוא עמד במסדרון, נראה המום, ואמר "עכשיו הכל אבוד!! אין טעם להמשיך". לאחר מכן, בתנועה מהירה, הוא נטל את אקדחו מהארון. "אבל אני הייתי ערנית, אחזתי בזרועו ולקחתי את הנשק ממנו" הלן נזכרת.
מבוהלת שאולי הוא יירה בעצמו, צעקה עליו: "מה אתה חושב שאתה עושה? אחרי הכול, אתה הולך להשאיר את כל האנשים שהולכים אחריך ושמגלים עניין ברעיונות שלך להצלת המדינה ואתה לוקח את חייך?… הם מצפים ממך להמשיך".
היטלר לא התנגד כשתפסה את האקדח, הוא שקע בכיסא, טומן את ראשו בידיו. בעודו יושב ככה, הלן לקחה את האקדח מידו וטמנה אותו בשק קמח גדול שם נעלם מהעין.
היא חזרה אל היטלר ודחקה בו להכתיב לה את כל ההוראות לאנשיו לפני שהמשטרה מגיעה. כדי שבדרך זו הם ידעו מה לעשות בזמן שהוא יהיה בכלא. "הוא הודה לי שעזרתי לו לזכור את חובתו לאנשיו, ולאחר מכן הכתיב את הצווים שהיו בעלי חשיבות להמשך הפעילות" היא נזכרת.
תוך זמן קצר, המשטרה עם כלבי שמירה הקיפה את הבית. כאשר דפקו על הדלת, פתחה הלן את הדלת ושם ראתה סגן צעיר וביישן מהצבא, מלווה בשני שוטרים, שהסביר בהתנצלות שעליו לבצע חיפוש בבית.
הלן אמרה להם לבוא אחריה למעלה, היא פתחה את דלת החדר שבו עמד היטלר, שלושת הגברים נבהלו ולקחו צעד אחורה לרגע, המנהיג הנאצי שב ותפס ביטחון והחל לגעור בסגן בקול רם במיוחד כאשר הסגן אמר לו שהוא חייב לעצור אותו בעוון בגידה.
לא היה טעם להתווכח, ואפילו היטלר הבין זאת. היטלר סירב להצעתה של הלן לקחת בגדים של פוצי לגונן עליו מפני הקור, הוא עדיין היה לבוש חלוק אמבטיה כחול, עם מעילו תלוי ברפיון על כתפיו. הם הובילו אותו במורד המדרגות, שם לחץ את ידה של הלן והמשרתות לפני שיצא את הבית. הלן הבחינה במבט אחרון של פניו כשהוא ישב בניידת,  הוא ניראה "חיוור כמת" נזכרה.

מקורות:

  • ויליאם שיירר, עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי 1976.
  • איאן קרשו, היטלר 2003.
  • אודות ארנסט האנפשטנגל באתר  Spartacus
  • The Globalist
  • The Mind of Adolf Hitler: The Secret Wartime Report, 1972,   מבוסס על דו"חות המודיעין של הפסיכואנאליסט וולטר סי. לאנגר.
  • הנאצי שחזר להווארד – מאת ג'ף ג'קובי
  • היסטוריה בשעה   – Rupert Colley
  • פרוייקט בן יהודה – מכתבי חיים ארלוזורוב.
  • The Woman Who Prevented Hitler’s Suicide  / Andrew Nagorski   7/4/2012
  • ״יומו האחרון של היטלר: דקה אחר דקה״ – ג׳ונתן מיו ואמה קרייגי
  • "" Renate Müller, Ihr Leben ein Drahtseilakt, Uwe Klöckner-Draga
  •  "The Great Terror" –  רוברט קונקווסט
  • Nerin E. Gun, the author of Eva Braun: Hitler's Mistress 1969
עופר דהן

עופר דהן

שנים אני כותב, עוד מילדות, תמיד ידעתי להביע את עצמי בכתב הרבה יותר טוב מאשר בעל-פה.
כתבתי שירים, כתבתי סיפורים, כתבתי מאמרים, כתבתי סיכומים... בעצם הדבר היחיד שלא כתבתי זה שיעורי בית...
אמנם לא ניהלתי יומן כהלכתו, אבל פעמים רבות כתבתי לעצמי דברים מעין "סיכום היום".
תמיד כשרציתי לומר משהו - כתבתי! לחברות, לחברים, לשותפים למורים.. תמיד בכתב.

השאר תגובה

קצת עלי

ישראלי שחי בצ'כיה מאז תקופת הדינוזאורים פחות או יותר.
אני מתעסק כאן בתיירות, הרבה כמובן בפראג, אבל מעדיף לקחת את לקוחותי לגלות את צ'כיה הנפלאה. אהבתי הגדולה תמיד הייתה צפון צ'כיה. וכך אני חי לסירוגין בביתי בפראג ובבית הנופש שלי בצפון צ'כיה.
מעבר להיותי מדריך, אני היסטוריון חובב וכותב מאמרים בתחומים רבים, ובהם רבים על ההיסטוריה הצ'כית.
נשוי לצ'כית ואב גאה ל-3 צ'כיות (יותר ישראליות למען האמת)

סנן מאמרים לפי נושאים

פוסטים אחרונים

פוסטים נוספים

Sign up for our Newsletter

Click edit button to change this text. Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit