13/11/2018
איך ברא מהר״ל את הגולם
כאשר חיפש המהר"ל את הדרך להגן על יהודי פראג, הוא "עשה שאלת חלום" ובה שאל "באיזה כוח יוכל להילחם להגנת הקהילה". ובחלומו באה לו התשובה מהשמיים באותיות ה-א'-ב' – "אתה, ברא, גולם, דָבק, החמר, ותגזר, זדים, חבל, טורפי, ישראל״.
המהר״ל קורא אליו בסתר את חתנו יצחק בן שמשון הכהן ואת תלמידו יעקב בן חיים ששון הלוי, מספר להם את שראה ומצרפם לעסק הבריאה, מאחר ולבריאה שכזו צריך ארבע כוחות שייצגו את ארבעת היסודות: אש, רוח, מים ועפר.על עצמו אמר המהר״ל, שהוא נולד עם כוח של יסוד הרוח, על חתנו אמר שנולד עם כוח של יסוד האש, על תלמידו אמר שנולד עם כוח של יסוד המים. ולכן על ידי שלושתם תצליח הבריאה.
ב-כ' באדר, שנת ה׳ש״מ (12 בפברואר 1582 ), בשעה 4:00 לפנות בוקר, הלכו שלושתם אל נהר המולדווה (וולטבה) ושם חיפשו אדמת טיט. מהטיט יצרו צורת אדם שאורכו 3 אמות (כ- 1.4 מטר), ולו פנים, ידיים ורגליים, כאדם המונח פרקדן. לאחר מכן עמדו שלושתם לרגלי הגולם מביטים לעבר ראשו. המהר״ל ציווה על חתנו להקיף את הגולם 7 פעמים מכיוון ימין ובמהלך ההקפה לומר צירופי אותיות שונים. לאחר שסיים, נתאדם גוף הגולם כגחלת אש. לאחר מכן ציווה המהר״ל על תלמידו לעשות את 7 ההקפות אולם מסר לו צירופי אותיות אחרים וכאשר סיים את ההקפות כבתה האש, הגוף התמלא במים, אדים יצאו מגופו והוא צימח שערות וציפורניים. ואז עשה גם המהר״ל שבע הקפות שלאחריהם קראו שלושתם את הפסוק: ״וייפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה״ (בראשית ב׳, ז׳) אז פתח הגולם את עיניו, והביט בפניהם בהשתאות. אז קרא המהר״ל בקול מצווה ״עמוד על רגליך!“ והגולם נעמד. המהר"ל ועוזריו הלבישו אותו בבגדים, נעלו נעליים לרגליו עד כי ניראה כאחד האדם. הגולם ראה, שמע והבין, אבל לא יכל היה לדבר.
בשעה6:00 בבוקר, בטרם האיר היום הלכו ארבעתם הביתה. בדרכם אמר המהר״ל אל הגולם: ״דע שאנחנו בראנו אותך עפר מן האדמה, למען תשמר את היהודים מכל רעות ומכל הצרות שסובלים מאת שונאיהם ומנדיהם. ויקרא שמך יוסף. אצלי תשב ותדור בחדר בית הדין שלי. עבודתך תהיה עבודת שמש של בית דין. ועליך לשמוע בקולי לכל אשר אצווך. אפילו ללכת באש, ולטבוע במים אדירים, ולקפוץ מן המגדל עד אשר תמלא פקודתי בשלמות לכל אשר אשלח אותך״. הגולם נענע בראשו לדברי המהר״ל כאדם המסכים לדברי חברו. לשותפיו אמר המהר״ל כי קרא את שמו יוסף, כי המשיך בקרבו את רוחו של "יוסף שידא" הנזכר בתלמוד, שהיה חצי איש וחצי שד, ושימש את חכמי התלמוד, והצילם כמה פעמים מצרות גדולות. עוד אמר המהר"ל כי "אף אם ילך באש לא ייכווה, ונהרות לא ישטפוהו, וגם חרב לא יהרגהו".
לבני ביתו אמר המהר״ל כי כאשר הלך מוקדם בבוקר אל המקווה פגש ברחוב איש עני ואילם, ריחם עליו והביאו לביתו להיות עוזר לשמשים של בית הדין. המהר"ל גם ציווה על בני ביתו שלא ישתמשו בו לצורכי שירות הבית. לפי כך, רוב הזמן ישב הגולם בחדר בית הדין בפינה בקצה השולחן, משעין את ראשו על שתי ידיו, כמו גולם, חסר חכמה ותבונה, וללא כל דאגות. על כן קראוהו האנשים בשם ״יוסילי גולם״.סופו של הגולם.
לאחר, שהמלך רודולף אוסר על משפטי עלילות דם כנגד היהודים, רואה המהר"ל כי הארץ שקטה ולאחר שעוברת עוד שנה נטולת עלילות דם, בליל ל״ג בעומר שנת ה'ש״ן (22/5/1590), קורא אליו המהר״ל את חתנו ואת תלמידו שהיו שותפים לבריאת הגולם, ואומר להם כי מהיום והלאה אין עוד כל צורך בגולם, כי עלילות הדם נאסרו על ידי המלך.
באותו היום, מורה המהר"ל ליוסילי הגולם, כי לא ילך לישון במקום משכבו הרגיל בחדר בית הדין, אלא שייקח את מצעו ויעלה אל עלית הגג של בית הכנסת הגדול ושם יישן. הגולם עשה כפקודתו ובחצות הליל הלך לישון. בשעה 2:00 אחרי חצות, התייצבו השניים בפני המהר״ל הוא שאל אותם: "אם מת כזה כמו יוסילי הגולם מטמא כשאר מתים, או לא"? ו"אף אם יישאר הגולם אחרי מותו בשר ועצמות כמו כל האנשים, גם כן אין שייך טומאה אצלו"? וזאת משום שהמהר״ל הבין מראש, כי הגולם יישאר אחרי מותו גוש חמר ועפר, כמו שהיה קודם בריאתו.
לאחר מכן, עלו שלושתם אל עליית הגג ואליהם הצטרף השמש הזקן רבי אברהם חיים שהחזיק בידיו 2 נרות. השמש הזקן נצטווה לעמוד במרחק, והשלושה ניגשו למקום משכבו של הגולם, וכל מה שעשו בכדי להמיתו, היה היפוך של סיפור בריאתו, הם נעמדו לראשו מבטם כלפי רגליו והקיפו אותו 7 פעמים והפעם משמאל. אז נעמדו ואמרו את צירופי האותיות, כפי שציוום המהר״ל וגם צירופי האותיות היו אותם הצירופים רק בסדר הפוך. לאחר שבע ההקפות נשאר הגולם מונח על משכבו כמו חתיכת חמר קשה בדמות אדם.
אז קרא המהר״ל לשמש הזקן להתקרב עם הנרות, הם הפשיטו את הגולם והשאירו אותו רק בכותנתו. אז לקחו 2 טליתות בלויות וקרועות שנגנזו בעליית הגג, עטפו בהן את הגולם ועל פי פקודת המהר״ל טמנו אותו תחת ערימת הספרים שנגנזו שם עד שלא ניכר היה כלל אם מונח שם הגולם.
אז הורה המהר"ל על רבי אברהם חיים לאסוף את המצע ובגדי הגולם, להורידם מעליית הגג ולשרפם "מעט מעט, שלא ירגיש בזה כל אדם" ועם בוקר הפיצו את הידיעה כי השמש יוסילי גולם כעס, נמלט בלילה ולא נודע גורלו.
בכדי לשמור את הסוד, שבועיים לאחר המעשה, ציווה המהר״ל להכריז איסור, לבל יהין כל איש ואשה לעלות על עליית בית הכנסת, וגם לבל ימשיכו לגנוז שם ספרים בלואים וקרועים. בכדי להצדיק את האיסור מבלי לעורר חשד, תירץ המהר"ל האיסור "כי יש לחשוש פן לא יהיו נזהרים שם עם אש, ובנקל תוכל לפרוץ שם שרפה גדולה להיות כל הבית הכנסת למאכולת אש".
