איך עברתי לצ'כוסלובקיה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
כמו כל ההחלטות שלי, גם החלטת המעבר לצ'כוסלובקיה נפלה ברגע ומיד בוצעה. אני רוצה לקחת קרדיט ולהגיד אהבה, רומנטיקה, לב פועם.... בולשיט, בסה"כ אחותי רצתה את הדירה שלי בתל-אביב. גם זו דרך.

עברתי לגור בצ'כוסלובקיה (מי בכלל חשב אז שתהיה מדינה שיקראו לה צ'כיה?!) לראשונה לפני 27 שנה. לא מאמין שאני אפילו אומר את זה. פברואר 2002, עזבתי דירת שותפים במרכז תל אביב ועברתי אל הלא נודע. הלב משך מערבה, לצ'כיה, וכמו שקבע המשורר "כשהלב רועם, ההיגיון נודם".

אז עזבתי חיים, עבודה, חברים ועליתי על המטוס. את הנחיתה בשדה התעופה רוזינייה בפראג, לא שכח לעולם, לא, לא השדה המודרני שיש היום, השדה הישן. זה שבו המטוס היה מתגלגל ונעצר מול הטרמינל, הדלתות היו נפתחות ואז הנוסעים ירדו והלכו ברגל את אולם בית הנתיבות.
ואני, עמוס התרגשות ואדרנלין של פר צעיר, נעמדתי ראשון בדלת המטוס, לצאת מהר, אל אהובתי דאז. עד היום אני יכול לראות בעיני רוחי את החיוכים של הדיילות שריכלו עלי בצ'כית – אז לא הבנתי, היום אני יכול רק לנחש "תראי את הדפוק הזה, בא לצ'כוסלובקיה, בפברואר עם טישירט קצרה….", "כן, חכי שאפתח את הדלת וניראה אותו" צחקקו השתיים…. ואז נפתחה הדלת, לילה, חורף, כפור של מתחת לאפס, ואני כמו סוס החוזר אל אבוסו, לא ראיתי כלום לא שלג ולא קור, הלכתי בגאון אל הטרמינל.

קמילה שחיכתה לי, ולכורסאת הבמבוק שהבאתי לה מדליית אל-כרמל (וזה כבר סיפור ליום אחר)  חיכתה לי באולם מקבלי הפנים, היא כבר היתה יותר בוטה מהדיילות "מה אתה מפגר? מה חשבת?" ולימים זה הפך להיות הסלוגן של נישואינו. לא אני לא מפגר, בטח שיש לי משהו חם, פתחתי את המזוודה והוצאתי סווטשירט קל – אז כבר הוחלט סופית שאני כניראה מפגר!

עלינו על רכבת הלילה לברטיסלבה, התגנבנו למעונות הסטודנטים והלכנו לישון בדירה של קמילה, שאותה חלקה עם עוד 5 בנות, 3 בכל חדר.

בבוקר, השכם, המולה בבית, הבנות יוצאות ללימודים, מתארגנות מתלבשות, צוחקות, ואני בדמדומי בוקר, כל מה שאני רואה זה שדיים זזות מצד לצד…. 6 בנות ואני – יו הפנר, תאכל תחת!!!!

לאחר הלימודים, הלכנו לקנות לגאון מתל-אביב (בן דוד רחוק של הגאון מווילנה) מעיל. עד היום המעיל הזה שמור בארון סמל לחכמה ויעילות.

אני יושב לי עכשיו בבית קפה מפונפן, שותה קפה איכותי ואוכל קוראסון, ויכול רק להיזכר, איך צ'כוסלובקיה הקומוניסטית, האפורה, בדיוק החלה להיפתח למערב, איך כל דבר שהיה לו ניחוח אוסטרי נחשב אז למשאת נפש. אז הלכנו עם הזרם, התיישבנו בבית קפה אפנתי (לאותה תקופה), והזמנו קפה. באותם ימים אפורים  ברפובליקה הכירו רק קפה שחור, אפילו לא בוץ! מן קפה כזה שבקושי נמס במים, והמפונקים, היו מתפנקים במנת שמנת בקפה במקום חלב.

בבית הקפה הצעיר וה"עכשווי" שנפתח, אפשר היה להזמין סוגי קפה שונים:

  • קפה בוץ – אופן ההכנה – קפה בוץ!
  • למבינים, אספרסו – אופן ההכנה? קפה בוץ שסיננו ממנו את הבוץ.
  • קפה לאטה – אופן ההכנה? קפה בוץ על שמנת.
  • אה כן, והיה גם קפוצ'ינו….. – אופן ההכנה? כמו לאטה, עם מעט קינמון.

אגב, עד היום אני משוכנע שגם את התה, הם עשו מקפה בוץ, לפחות ככה היה הטעם.

היום כשאני רואה מישהי מזמינה "קפה חלש, עם חלב דל שומן, מוקצף, עם כוס מים קרים ליד…" אני יכול רק להיזכר בטעם הנפלא של אותו קפה. או אולי אלו אותם ימים….

יכולתי לכתוב שעות על השנים שחלפו, המדינה הייתה זולה, פשוטה ונעימה, טרם גלי התיירים, לפני שהפכה להיות כמו כל עיר אחרת "מותאמת לתייר", הנסיעה בתחבורה הציבורית עלתה קורונה צ'כוסלובקית אחת, עלויות כניסה לאתרים ולאירועי תרבות היו בדיחה.

אז לא, אני לא "מתגעגע" אבל בהחלט מתרפק.

שבת שלום מפראג, הפלסטית, התיירותית והיקרה להחריד.
אבל עדיין, לא הייתי רוצה לגור בשום מקום אחר.

עופר דהן

עופר דהן

שנים אני כותב, עוד מילדות, תמיד ידעתי להביע את עצמי בכתב הרבה יותר טוב מאשר בעל-פה.
כתבתי שירים, כתבתי סיפורים, כתבתי מאמרים, כתבתי סיכומים... בעצם הדבר היחיד שלא כתבתי זה שיעורי בית...
אמנם לא ניהלתי יומן כהלכתו, אבל פעמים רבות כתבתי לעצמי דברים מעין "סיכום היום".
תמיד כשרציתי לומר משהו - כתבתי! לחברות, לחברים, לשותפים למורים.. תמיד בכתב.

השאר תגובה

קצת עלי

ישראלי שחי בצ'כיה מאז תקופת הדינוזאורים פחות או יותר.
אני מתעסק כאן בתיירות, הרבה כמובן בפראג, אבל מעדיף לקחת את לקוחותי לגלות את צ'כיה הנפלאה. אהבתי הגדולה תמיד הייתה צפון צ'כיה. וכך אני חי לסירוגין בביתי בפראג ובבית הנופש שלי בצפון צ'כיה.
מעבר להיותי מדריך, אני היסטוריון חובב וכותב מאמרים בתחומים רבים, ובהם רבים על ההיסטוריה הצ'כית.
נשוי לצ'כית ואב גאה ל-3 צ'כיות (יותר ישראליות למען האמת)

סנן מאמרים לפי נושאים

פוסטים אחרונים

פוסטים נוספים

Sign up for our Newsletter

Click edit button to change this text. Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit