ניקולאס ווינטון.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
ייתכן והמונח גיבור נמצא בשימוש קצת יותר מידי ומעט נשחק, אבל לניקולאס ווינטון ללא ספק מגיע התואר "גיבור". ניקולאס ברוב צניעותו הציל 669 ילדים ממוות קרוב לוודאי בידי המפלצות הנאציות וגם לאחר שמעשהו התגלה אחרי עשרות שנים סירב שיתייחסו אליו כגיבור.
13/9/2019
ייתכן והמונח גיבור נמצא בשימוש קצת יותר מידי ומעט נשחק, אבל לניקולאס ווינטון ללא ספק מגיע התואר "גיבור".
ניקולאס ווינטון נולד ב-19/5/1909 בהמפסטד, אנגליה, להורים ממוצא גרמני – רודולף ורטהיים וברברה ורטהיימר, יהודים שהיגרו לאנגליה שנתיים קודם, הצטרפו לכנסיה האנגליקנית והתנצרו. לימים הם שינו את שם המשפחה ורטהיים לשם בעל צליל יותר בריטי "וורתהם" וב-1937 שינה ניקולאס את שם משפחתו לווינטון.
למרות שווינטון, נולד, גדל, חי ומת כנוצרי – זכרו את עובדת היותו יהודי, תהיה לזה משמעות בהמשך.
עם סיום לימודיו התיכוניים, החל ניקולאס לעבוד בבנקים בגרמניה ובצרפת ולאחר תקופה חזר לאנגליה והחל לעבוד כסוכן בורסה.
בשלהי 1938, בהיותו בן 29, היה ווינטון בדרכו לשוויצריה לחופשת סקי, ובדרך לשם עצר בפראג לבקשת חבר שפעל שם בסיוע לפליטי חבל הסודטים. חלקם יהודים, אולם גם קבוצות אחרות שהמשטר הנאצי איים על חייהם כמו קומוניסטים, אנשי רוח ועוד.
הימים ימי חג המולד, ימים קרים ווינטון שהסתובב במחנות הפליטים הזדעזע ממראה הפליטים בצריפי הפח הקפואים. ווינטון המזועזע החליט לפעול בכוחות עצמו כדי לארגן את העברתם של ילדים יהודים למדינות שיסכימו לקלטם.
ווינטון קבע את מושבו בפראג במלון "אירופה" בשדרת ווצלאב ומשם אירגן את הקמת המנגנון המקומי וקבלת כל האישורים הנדרשים.
לימים סיפר ווינטון:
"ובכן, העניין העיקרי היה לארגן את האופרציה בפראג, להיות בטוח שאם אצליח לקבל אישור להביא אותם לאנגליה, יהיה בפראג מנגנון מבצעי שיוכל לתפקד. והיו בפראג 5 ועדות שמטפלות בקבוצות של האנשים שהיו בסכנה – היו יהודים, קומוניסטים, אנשי הרוח ואנשים שהיו ברשימה השחורה של היטלר. ולכל אחת מהוועדות היו רשימות של האנשים שלהם שהיו בסכנה. אז זו הייתה משימה של ממש לתאם איתם מלכתחילה ואז לאשר, כאשר אחזור לאנגליה שמשרד הפנים יכניס אותם."
לא רק ברשויות הבריטיות נאלץ ווינטון להיאבק. בשלב מסוים החלו גם ארגונים יהודיים בצ'כוסלובקיה להתנגד לפעילותו, כי ווינטון העביר את הילדים למשפחות לא יהודיות ברחבי בריטניה. ווינטון סירב להתרגש: "אם הם מעדיפים ילדים יהודים מתים על פני ילדים יהודים שגדלים במשפחות נוצריות, זאת הבעיה שלהם," אמר והמשיך בפעילותו.
רוב הילדים שהציל נשלחו לבריטניה, ומיעוטם לשוודיה.
 
בריטניה, שהייתה סגורה בפני הגירת יהודים, החליטה בעקבות ליל הבדולח לאפשר, באופן חריג, קבלת מהגרים יהודים תחת 3 תנאים:
–          גיל המהגר יהיה מתחת לגיל 17 שנה ביום ההגירה.
–          הוכחה כי יש לו משפחה מאמצת באנגליה שתקבל אותו.
–          הפקדה של 50 ליש"ט למימון כרטיס נסיעה חזרה כאשר יתאפשר שובם לארצות מוצאם.
כדי לשכנע את הרשויות הבריטיות בקיומו של הארגון שהמציא, השתמש ווינטון בנייר מכתבים של ארגון שטיפל בפליטים. הוא הוסיף לנייר המכתבים כותרת "מחלקת הילדים" ואת שמו כמי שעומד בראש המחלקה.
באחד הראיונות הרבים שנערכו עימו לאחר שמעשיו התגלו, נישאל: "כלומר, הצלחת לפעול בעזרת תרמית קלה?" ווינטון חייך והודה.
"מחלקת הילדים" פעלה מתוך משרד קטן במרכז לונדון. אמו של ווינטון וצוות מתנדבים פעלו שם. במשך היום המשיך ווינטון לעבוד בבורסה הלונדונית ובערבים, נאבק בבירוקרטיה הבריטית. כדי להוציא את הילדים מפראג, היה חייב למצוא משפחות בריטיות שיסכימו לקחת אותן. הוא הפיץ את תצלומי הילדים, אולם מאחר והרשויות הבריטיות התמהמהו בהוצאת אישורי מסע, החל לזייף אישורים כמו גם להפעיל קצת סחטנות כספית.
ווינטון מצא בתים למאות ילדים יהודים באמצעות מודעות שפרסם בעיתונות המקומית. בתחילה מימן את הכל מכיסו ולאחר שהפרויקט צבר תאוצה, השיג עזרה במימונו.
את עשרים הילדים הראשונים הוציא מפראג יום לפני הפלישה הגרמנית לצ'כוסלובקיה.
סה"כ, 8 רכבות ילדים יצאו מפראג, ועליהן 669 ילדים שניצלו מהתופת, הרכבת ה-9 ועליה כ-250 ילדים, הייתה אמורה לצאת ב-3/9/1939, אולם ב-1/9/1939, פולשת גרמניה לפולין, ב-3/9/1939 פורצת מלחמת העולם השנייה והרכבת האחרונה כבר לא יוצאת לדרכה. הילדים שהיו עליה נשארו בפראג, ויש להניח שנרצחו.
ווינטון פגש את כל הילדים עם הגעתם לתחנת ליברפול בלונדון, אולם לאחר מכן, מעולם לא פגש איש מהילדים שהציל, ולימים סיפר כי הניח שכולם עזבו את אנגליה עם תום המלחמה בהתאם להסכם.
 
ווינטון מעולם לא סיפר את הסיפור, אף לא למשפחתו והוא התגלה במקרה כאשר ב-1988, רעייתו, גרטה, עלתה לעליית הגג ועשתה סדר בחפצים הישנים ושם גילתה מחברת ובה רישום מדוקדק של פרטי הילדים שניצלו, הוריהם ומשפחות האומנה שלהם. היא שאלה את ווינטון, והוא בשיא הטבעיות סיפר לה את הסיפור לראשונה.
 
עם פרסום הסיפור, זכה ווינטון בהכרה בעיקר בבריטניה, צ'כיה וסלובקיה, אולם גם בישראל.
  • ב-1998 הוענק לו תואר חבר ב"מסדר טומאש גריג מסאריק"
  • ב-2002 קיבל תואר אבירות מהמלכה אליזבת ה-2.
  • ב-1988, שני אסטרונומים צ'כים שגילו אסטרואיד החליטו לקרוא לו על שמו.
  • ב-2008 הועלה שמו על ידי מממשלת צ'כיה כמועמד לפרס נובל לשלום.
  • שני סרטים הופקו על ידי הבמאי הסלובקי מטאי מינאץ' (Matej Mináč):
    • ב-1999, דרמה בשם "כל אהובינו".
    • ב-2001, סרט תיעודי "ניקולס ווינטון – כוחו של הטוב" שאף זכה בפרס האמי.
  • ב-1/1/2009, בכדי לציין 70 שנה ליציאת רכבות הילדים של ווינטון, יצאה מתחנת הרכבת המרכזית בפראג רכבת קיטור במסע בן ארבעה ימים לאנגליה, שיחזור של מסעי הרכבות המקוריים. חלק מנוסעי הרכבת היו ניצולי וצאצאי ניצולי רכבות הילדים של ווינטון. ווינטון עצמו קיבל את פני הרכבת בתחנתה הסופית בלונדון. באותו מעמד הוצב בתחנת הרכבת בפראג פסל ברונזה, המנציח את ווינטון ופועלו.
  • בשנת 2009 הוענק לווינטון אות גיבור השואה הבריטי.
  • באוקטובר 2014, בהיותו בן 105 קיבל מנשיא צ'כיה, בנוכחות שבעה מהילדים אותם הציל, את אות מסדר האריה הלבן, העיטור הגבוה ביותר בצ'כיה.
  • בשנת 2005, ביקר ווינטון בישראל ונפגש עם האנשים שהציל וצאצאיהם.
 
למה עשיתי את זה? למה אנשים עושים דברים? יש כאלה שלוקחים סיכונים ויש כאלה שלא", אמר ב-2001 לניו יורק טיימס.
 
זוכרים שכתבתי:
"למרות שווינטון, נולד, גדל, חי ומת כנוצרי – זכרו את עובדת היותו יהודי, תהיה לזה משמעות בהמשך."?
אז ווינטון לא זכה בתואר "חסיד אומות העולם" לא כי לא היה ראוי, מי ראוי יותר ממנו? אלא שהתנאי לתואר "חסיד אומות העולם" הוא היות המקבל לא יהודי ושמעשי ההצלה שלו העמידו אותו בסכנה.
כאשר ראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, הילל אותו וקרא לו "שינדלר הבריטי", ווינטון דחה את המחמאות וסירב להגדיר עצמו כגיבור. לדבריו: "בניגוד לשינדלר, חייו שלו מעולם לא היו בסכנה."
ב-1/7/2015, בגיל 106, בשיבה טובה, נפטר ווינטון כאשר לצידו שוהים בתו ברברה ושניים מנכדיו.
 
ניקולאס ווינטון מונצח בפראג במספר מקומות:
תחנת הרכבת "בובני"

כ-50,000 מיהודי צ'כיה נשלחו להשמדה דרך תחנת הרכבת של בובני, אלפים אחרי אלפים, צעדו בעיר הדוממת. ב-9/3/2015, נערך טקס הסרת הלוט מאנדרטה, "השער לנצח", שהוקמה בשטח תחנת בובני על ידי הפסל אלש ווסלי (Aleš Veselý), הפסל הזה מהווה שלב ראשון בפרויקט רחב של הקמת מוזיאון בכל מתחם תחנת הרכבת.

ב-16/10/2017, הוכרז כי במקום הזה, שבעתיד תעבור בו הדרך שתחבר באופן סמלי את הרחובות וולטרז'ני (Veletržní) ודיילנצ'קה (Délnickå) מעל לפסי הרכבת הקשורים להובלות יהודי פראג לגטאות ולמחנות ריכוז במלחמת העולם ה-2.
הדרך תקבל את השם "שדירת סר ניקולס ווינטון" וינציח את סיפוריהם של מאות הילדים שניצלו ברכבות הילדים. מכאן נשלחו הוריהם לגטאות ולמחנות הריכוז. בעתיד הלא-רחוק, הרחוב הנושא את שם האיש האחראי להצלת חייהם של 669 ילדים יוביל את המבקרים ל"אנדרטת השתיקה".
 
תחנת הרכבת הראשית.
כאן הועמדו 2 אנדרטאות:

הראשונה, פסל ברונזה של ווינטון על חלקו הדרומי של רציף מס' 1.

והשנייה, המרגשת מכולן, "אנדרטת הפרידה" דלת של קרון רכבת ועל החלון ידיים מבפנים, ידיים קטנות של ילדים ומבחוץ ידיים גדולות של הוריהם.

עופר דהן

עופר דהן

שנים אני כותב, עוד מילדות, תמיד ידעתי להביע את עצמי בכתב הרבה יותר טוב מאשר בעל-פה.
כתבתי שירים, כתבתי סיפורים, כתבתי מאמרים, כתבתי סיכומים... בעצם הדבר היחיד שלא כתבתי זה שיעורי בית...
אמנם לא ניהלתי יומן כהלכתו, אבל פעמים רבות כתבתי לעצמי דברים מעין "סיכום היום".
תמיד כשרציתי לומר משהו - כתבתי! לחברות, לחברים, לשותפים למורים.. תמיד בכתב.

השאר תגובה

קצת עלי

ישראלי שחי בצ'כיה מאז תקופת הדינוזאורים פחות או יותר.
אני מתעסק כאן בתיירות, הרבה כמובן בפראג, אבל מעדיף לקחת את לקוחותי לגלות את צ'כיה הנפלאה. אהבתי הגדולה תמיד הייתה צפון צ'כיה. וכך אני חי לסירוגין בביתי בפראג ובבית הנופש שלי בצפון צ'כיה.
מעבר להיותי מדריך, אני היסטוריון חובב וכותב מאמרים בתחומים רבים, ובהם רבים על ההיסטוריה הצ'כית.
נשוי לצ'כית ואב גאה ל-3 צ'כיות (יותר ישראליות למען האמת)

סנן מאמרים לפי נושאים

פוסטים אחרונים

פוסטים נוספים

Sign up for our Newsletter

Click edit button to change this text. Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit