פרוייקט היישוב מחדש של יהודי מרכז אירופה והטרנספורט הראשון.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
עוד בטרם בוצעו הטרנספורטים ה"מפורסמים" למחנות ההשמדה, היה פרוייקט ראשון של יישוב היהודים המזרח פולין. הטרנספורט הראשון של יהודים יצא מאוסטראבה, צ'כיה

זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, יצא הטרנספורט שנחשב לטרנספורט הראשון של יהודי צ'כיה. על הטרנספורט שיצא מאוסטרבה ב-18/10/1939, פיקח באופן אישי אדולף אייכמן.

מייד לאחר כיבוש פולין חיפשו הנאצים פתרון לרכז את היהודים במקום מרוחק. הרעיון המקורי היה להקים "שמורה יהודית" ( Judenreservat) באזור לובלין. לבחירת האזור היו שני שיקולים עיקריים, כבר היה שם יישוב יהודי גדול והאזור לא יועד לעבור "גרמניזציה".

וכך נבחר שטח ביצות עזוב בגדול של כ-1,000 קמ"ר, באזור ניסקו נאד סאנם, כ-100 ק"מ דרומית ללובלין שבמזרח פולין. הגרמנים התכוונו להקים בניסקו נאד סאנם מערכת של מחנות שאליהם תכננו להעביר את יהודי מרכז אירופה.

התוכנית כולה הוצגה בפני היהודים והציבור כמתן שטח לעם היהודי ויצירת מקום להתיישבות מחדש והוצגה כפעולה התנדבותית של הקהילה היהודית וכך, באופן פרדוקסלי, היה על הקהילה היהודית לשלם על הטרנספורט, שהוגדר רשמית כהסבה מקצועית של יהודים למקצועות נדרשים. הצגת הרעיון כפעולה למען היהודים, הביאה לכך כי שניים ממנהיגי הקהילות היהודיות, יעקב אדלשטיין מהקהילה בצ'כיה, וריצ'רד פרידמן מהקהילה אוסטרית, הצטרפו לטרנספורט הראשון.

יהודי אוסטרבה לא היו אמורים להיות בטרנספורטים הראשונים, אולם העובדה כי הם היו עשירים ומשכילים הביאה את הנאצים להבנה כי הם יוכלו להשתלט על רכושם הרב על ידי גירושם והשמדתם ובעיקר העובדה שרבים מהם היו מהנדסים עם הכשרה מתאימה לתכנן ולבנות מחנות עבודה היוותה משקל בהחלטה. וכך, ב-11/10/1939 הוציא הגסטפו קריאה לרישום מידי של כל היהודים מעל גיל 14 באוסטראבה. על פי תוצאות הרישום, במחוז היו 4,510 יהודים ומתוכם 2,232 גברים. תוך שבוע הכל היה מוכן: רישום, מקום מפגש ואמצעי תחבורה.

לגברים שנבחרו למשימה נאמר להגיע ב-17/10 לבית הספר לרכיבה באוסטראבה ליד כנסיית דון בוסקו (כיום Kostel svatého Josefa), משם הובלו לתחנת הרכבת אוסטרבה-פירוב (כיום תחנת הרכבת המרכזית) וכך, הרכבת הראשונה, שיעדה היה ניסקו נאד סאנם, יצאה מאוסטרבה ב-18/10/1939, היא הובילה 901 איש בגילאים 17-55. ב-20/10/1939 יצא טרנספורט דומה מקטוביץ ולמחרת בערב מווינה. שבוע לאחר מכן, ב-26/10, החל סבב שני, זהה לראשון, של הובלת היהודים מאוסטרבה, קטוביץ ווינה.

סה"כ גורשו מאוסטרבה 1,223 גברים והיה זה הגירוש הראשון של יהודים. על פי דיווחי הגסטפו, המספר הכולל של יהודים שגורשו למחנה ניסקו נאד סאנם היה כ-5,000.

פרויקט ניסקו נותר אירוע שטרם הובן במלואו בתולדות השואה. המחנה אמנם לא התקיים זמן רב וכל המבצע בוטל בטרם עת, אך עבורו הוקם המנגנון המנוסה של גירוש המונים. כאן למד אייכמן את הנהלים הדרושים להפעלת מחנות אחרים, גטאות וגירושים. הטרנספורטים מאוסטרבה היוו נקודת מבחן, שבה הנאצים רצו לבדוק כמה זמן ייקח הזמן ברכבת, כמה אנשים יכולים להידחס בקרון, ומה תהיה העלות הכוללת של הטרנספורט.

"הייתי אז בן 16, עם ההגעה הם סידרו אותנו בשורה. הם לא נתנו לנו את המזוודות שהיו לנו ברכבת. הם הסיעו אותנו מעבר לגשר פונטון שמעל נהר סן", כך סיפר אוטו ווינצקי, ממשתתפי הטרנספורט הראשון.

עם הגעתם מוינו האסירים לפי כישוריהם, המחנה המתהווה נזקק בעיקר לפועלים, בנאים ונגרים כדי לבנות אותו. מי שלא התאים למשימה, גורש לשטח הספר שבין הכוחות הגרמניים-סובייטים ושם נטשו אותם לגורלם. אלו מהם ששרדו ולא מתו בדרך, מצאו את עצמם בשטח הסובייטי, שם חיכה להם גורל המהגרים. בלי בית, בלי כסף, בלי מסמכים, הם נאלצו לנוד בדרכים וכך הם נלכדו ונשלחו לגולאגים הסובייטים, שם שהותם של אנשים קשישים וחולים משמעותה מוות.

בניית מחנה העבודה החלה מיד, פרויקט המחנה בניסקו לא התקיים זמן רב, הנאצים ערכו שיקול מחדש לגבי תוכנית הגירוש והחליטו להעדיף את ריכוז היהודים בגיטאות שבערים. וכך הוא בוטל באביב 1940, והיהודים שנותרו במחנה הורשו לחזור הביתה.

היסטוריונים חלוקים בדעתם לגבי מה הביא את הנאצים לשנות את תוכניותיהם. יש המצביעים על שינוי בסדרי העדיפויות במהלך ההכנות לפלישה לצרפת, ואילו אחרים מצביעים על כך שמנהל האזור, שכלל את ניסקו, לא הסכים עם הגעת הטרנספורטים, בטענה שהוא לא רוצה "מזבלה יהודית" שם.

כ-350 מיהודי הטרנספורטים מאוסטרבה ניצלו של הודות לחנינה מהגולאגים והתגייסו ללגיון הצ'כוסלובקי בברית המועצות בשנת 1942. (על הלגיון מומלץ לקרוא כאן http://www.hagigim-veod.co.il/tzar/) הם השתתפו בקרבות עקובים מדם בחזית המזרחית ומתוכם רק 123 שרדו את המלחמה. 90 מהם חזרו ישירות לאוסטראבה, אך שם ציפתה להם מכה נוספת, רובם המכריע גילה כי כל בני משפחתם נלקחו למחנות הריכוז בטרזין ובאושוויץ.

ב-13/4/1940 שבו האסירים שנותרו במחנה בניסקו לאוסטראבה.
סה"כ חזרו 516 איש, 301 חזרו לאוסטראבה, 18 לאזור טיסין ו- 197 המשיכו לווינה. עוד 150 איש הגיעו לאוסטראבה וחזרו מניסקו בכוחות עצמם.

העיד אדוארד טסקייר:
"בפעם השנייה ראיתי את אייכמן בניסקו, לשם הוא הגיע ברכב. זה היה ב-19/10/1939. יחד עם האחרים, למדתי מנאומו של אדולף אייכמן, כי זה לא היה מחנה ליישוב מחדש, אלא שזה יהיה למעשה חיסול של קבוצות גדולות של אנשים באזור שבין הנהר הסאן לבואג. אדולף אייכמן עצמו הצהיר כי מיליון וחצי איש יתרכזו באזור זה. העובדה שלא היה מדובר רק במחנה יישוב הוכחה, בין היתר, בטיפול בטרנספורט הראשון או בטרנספורט מווינה שכלל כ-4,000 יהודים. כאשר טרנספורט זה הגיעה למחנה בניסקו, נבחרו ממנו רק כ-60 בעלי מלאכה. האסירים האחרים הועברו על ידי פיקוד האס-אס בצעדה מהירה לכיוון מזרח. מכיוון שהם לא היו מורגלים לקצב הצעדה המהיר הזה, הם השליכו את חפציהם כמון מזוודות בגדים וכ"ו. החפצים שהושלכו נאספו על ידי חברי הקומנדו של האס-אס ועל ידי חקלאים פולנים בפקודתם. ראיתי את אדולף אייכמן בניסקו במשך כ-3-4 ימים, וכאן הוא נתן הוראות באופן אישי איך לבנות את המחנה, כיצד לטפל בהובלה ובשילוחים אחרים."

סיפר איזידור זהנגוט על אווירת היציאה מאוסטרבה והרגעים הראשונים לאחר הגעתו לפולין:
"ב-17/10/1939, הוזעקו הגברים ממוצא יהודי מאוסטרבה והסביבה לבית ספר לרכיבה באוסטראבה. הם הורשו להביא מזוודות במשקל של כ-50 ק"ג. משם הם הובלו לתחנה לקרונות שהמתינו להם. כאן בילו את הלילה הראשון, בקרונות האלה, ולמחרת דרך בוהומין וקראקוב הובלו לתחנת ניסקו נאד סאנם… ב-19/10/1939, הם מוינו בניסקו על פי המקצוע שלהם. למפקד הטרנספורט היה עניין מיוחד בבנאים וברופאים, והם נאלצו להתייצב לפקודתו. שאר משתתפי הטרנספורט נותרו בקרונות. מפקד הטרנספורט טרומבאנפיהר יוהאן פוסט.
אני באתי כבנאי. תוך כמה דקות הופיע לפנינו אדולף אייכמן… הוא דיבר בקיצור רב ונתן לנו הוראות קפדניות כיצד להקים מחנה. הוא הדגיש את עמדת המגדל והשמירה באמצע המחנה. הוא אמר כי יש לבנות מגדל שמירה (
Maschinengewehrturm) באמצע המחנה. מצד שני, הוא הורה לרופאים שאסור שתהיה מגיפה. (…) זה ממוקם כ-7 ק"מ מניסקו, מזרחית לסן, בכפר זרזצ'ה. אני יודע שלמחרת התחיל כל המחנה (הטרנספורט) וחולק לפי מקצוע. הנהלת המחנה (גסטפו) התעניינה רק בכמה בעלי מלאכה או בנאים, הדרושים להקמת המחנה ולתחזוקתו. החלק הנותר של הטרנספורט, יותר ממחציתו, הונע מזרחה לכיוון נהר בוק, קו הגבול דאז. כבנאי, נשארתי אז במחנה. מכיוון שבניתי את הצריף הראשון בכניסה עבור הגסטפו במחנה, ראיתי טרנספורטים אחרים עוברים לכיוון בוק, שלושה טרנספורטים מווינה, טרנספורט אחד משלזיה (טיסינסקו), מבילסקו וקטוביץ. היה גם טרנספורט קטן מאוסטרבה במספר של כ-200 איש. מתוך הטרנספורטים האלו, רק מספר קטן של גברים, כ-60, התקבל למחנה שלנו. גם במקרה זה היו אלה בעיקר בעלי מלאכה ש"המחנה היה זקוק להם ". האחרים המשיכו עם הטרנספורט בצעדה ובעיקר נספו. רק חלק קטן מהם ניצלו."

במלאת 70 שנה לטרנספורטים, בתחנת הרכבת המרכזית של אוסטרבה, משם יצאו רכבות הגירוש, נחשפה אנדרטה לזכר הגירוש.

עופר דהן

עופר דהן

שנים אני כותב, עוד מילדות, תמיד ידעתי להביע את עצמי בכתב הרבה יותר טוב מאשר בעל-פה.
כתבתי שירים, כתבתי סיפורים, כתבתי מאמרים, כתבתי סיכומים... בעצם הדבר היחיד שלא כתבתי זה שיעורי בית...
אמנם לא ניהלתי יומן כהלכתו, אבל פעמים רבות כתבתי לעצמי דברים מעין "סיכום היום".
תמיד כשרציתי לומר משהו - כתבתי! לחברות, לחברים, לשותפים למורים.. תמיד בכתב.

השאר תגובה

קצת עלי

ישראלי שחי בצ'כיה מאז תקופת הדינוזאורים פחות או יותר.
אני מתעסק כאן בתיירות, הרבה כמובן בפראג, אבל מעדיף לקחת את לקוחותי לגלות את צ'כיה הנפלאה. אהבתי הגדולה תמיד הייתה צפון צ'כיה. וכך אני חי לסירוגין בביתי בפראג ובבית הנופש שלי בצפון צ'כיה.
מעבר להיותי מדריך, אני היסטוריון חובב וכותב מאמרים בתחומים רבים, ובהם רבים על ההיסטוריה הצ'כית.
נשוי לצ'כית ואב גאה ל-3 צ'כיות (יותר ישראליות למען האמת)

סנן מאמרים לפי נושאים

פוסטים אחרונים

פוסטים נוספים

Sign up for our Newsletter

Click edit button to change this text. Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit