המעבר לנהיגה בימין הדרך (ולהיפך)

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
עבור רוב הנהגים המודרניים, נהיגה בנתיב הימני היא כה טבעית, עד כי לא יעלה על דעתם לחשוב למה אנו נוסעים בנתיב הימני. אמנם המדינות בהן נהוג לנהוג בנתיב השמאלי נדירות, הרי שמבחינה היסטורית נהיגה בימין הדרך היא חידוש יחסי.

עבור רוב הנהגים המודרניים, נהיגה בנתיב הימני היא כה טבעית, עד כי לא יעלה על דעתם לחשוב למה אנו נוסעים בנתיב הימני. אמנם המדינות בהן נהוג לנהוג בנתיב השמאלי נדירות, הרי שמבחינה היסטורית נהיגה בימין הדרך היא חידוש יחסי.

איך היטלר הקדים את מאוחר ברפובליקה הצ'כית.

בבוקר ה-15/3/1939, תחת שלג קל, נכנסו כוחות הכיבוש הגרמניים הראשונים לצ'כוסלובקיה. הם נהגו כמו שהיו רגילים לנסוע ברייך, בצידו הימני של הכביש. במהרה החילו הגרמנים את אותו הכלל ברחבי הפרוטקטורט. שינוי נתיב הנסיעה מהשמאל לימין לא היה המצאה של הגרמנים, כפי שנטען. צ'כוסלובקיה כבר התחייבה למעבר לתנועה בימין על ידי הצטרפותה באוגוסט 1930, לאמנה הבינלאומית המודרנית לשימוש בכלי רכב שנחתמה בפאריז. רוב מדינות אירופה וכמה מדינות לא אירופאיות נרתמו לאמנת פריז  שנחתמה ב-24/4/1926, וכללה בין השאר קביעת הסטנדרטים לשלטי דרכים.

בצ'כיה כמו בצ'כיה, החלת חוק הנהיגה בנתיב הימני הייתה אמורה להתרחש במועד שהוגדר במעורפל כ-"זמן נוח למדי". רק ב-1931 נעשתה הגדרה ברורה יותר, הרפובליקה הבטיחה להעביר את התנועה ימינה בתוך חמש שנים, אולם גם זה לא קרה.

לבסוף, בנובמבר 1938, לאחר כיבוש שטחי צ'כוסלובקיה, הוציאה הוועדה הקבועה של האסיפה הלאומית צו המורה על הנהגת תנועה בנתיב הימני החל מה-1/5/1939. הגעת החיילים הגרמנים האיצה את ההחלטה ב-6 שבועות.

בזמן שהערים אוסטרבה, פרז'יבראם, פיסק או מלאדה בולסלאב נאלצו להתרגל לשינוי כיוון הנהיגה כבר מהיום הראשון לכיבוש הגרמני, שאר המדינה הצטרפה ביום שישי, ה-17/3 בשעה 6:00, לאחר שהצו של מפקד הצבא הגרמני, וולטר פון בראוצ'יטש נכנס לתוקף. כמובן שבחבל הסודטים הכבוש הנהיגה בנתיב הימני הייתה בשימוש כבר מאז אוקטובר 1938 לאחר הכיבוש הגרמני.

פראג הייתה היחידה שקיבלה דחייה של 9 ימים וזאת בגלל החשמליות. את מערך החשמליות הנרחב לא ניתן היה לשנות בן לילה. למרות שלחברת החשמלית כבר הייתה תכנית מסודרת, שכן הם ידעו כי הרגע יגיע, כבר מסוף שנות ה-20 הם תכננו את המהלך. כעת, תוך 9 ימים, היה צריך להחליף את מנגנוני הצמתים, להעביר את כל שלטי התחנה מצד שמאל לצד ימין, לבנות מחדש את השילוט וחלק מאיי העלייה לקרונות, כמו גם את החשמליות עצמן – למשל, להעביר את הדלתות משמאל לימין.

בפראג, הונהגה תנועה בנתיב הימני החל מהשעה 3:00 לפנות בוקר ביום ראשון, ה-26/3/1939. עד אז, רכבים שהגיעו לעיר, היו צריכים להחליף נתיב בכניסה לעיר, שכן בשאר המדינה כבר נסעו בנתיב הימני. מי שלא התרגל למצב הזמני הזה, היו דווקא החיילים הגרמנים, ולא היה זה מראה נדיר לפגוש מכונית צבאית הנוסעת בנתיב הלא נכון.

במקביל לשינוי, החל קמפיין הסברה גדול בפראג, הן בבתי הספר, במקומות העבודה והן ברחובות ובכבישים.
מהיום הראשון הודגש שינוי הכיוון בעיתונות היומית ובפוסטרים שנתלו ברחבי העיר עם המילים:
"החל מה-26 במרץ, אנו נוסעים בנתיב הימני" והאזהרה "לא לעלות או לרדת מהקרונות הרכבת החשמליים" (באותה התקופה לא היו דלתות אלא פלטפורמה שממנה יכלו לעלות ולרדת מהקרון בכל עצירה, גם אם היא לא הייתה בתחנה מוסדרת).

על חזית החשמליות נתלו שלטים בצ'כית ובגרמנית: "סעו בנתיב הימני!" כמו כן, ברחובות ניתלו שלטים שהזהירו את הולכי הרגל להסתכל שמאלה במקום ימינה בעת חציית הכביש.
גם תנועת הצופים נרתמה למלאכה, הם הסתובבו ברחובות עם כרזות וחילקו מדבקות לנהגים שהזכירו להם את השינוי.

טכנית, החלפת הנתיבים נעשתה מהר ובקלות יחסית, אולם במוחם של האנשים השינוי דרש יותר זמן ותאונות לא היו דבר יוצאי דופן. ביום הראשון לנהיגה בנתיב הימני אירעו 26 תאונות בפראג. רובן היו מקרים בהם חשמלית פגעה בהולך רגל שטרם התרגל לצורך להסתכל לכיוון השני. התאונה הטראגית היחידה אירעה בקוביליסי, כאשר יוסף לוצקי בן ה-49, ירד לכביש מבלי להסתכל לכיוון הנכון, נפגע מחשמלית מספר 14 ומת.

באוסטראבה, אירעו 7 תאונות, העיתונות דאז ייחסה את זה לכך שהנהגים עדיין לא התרגלו לכלל החדש.

כיכר וואצלב - נהיגה בנתיב השמאלי
כיכר וואצלב - נהיגה בנתיב השמאלי
כיכר וואצלב - נהיגה בנתיב הימני
כיכר וואצלב - נהיגה בנתיב הימני

מדוע בכלל נהגו בנתיב השמאלי?

התנועה בשמאל הדרך הייתה דבר שבשגרה בעבר ומסיבות פשוטות של פרקטיות ובטיחות וזאת בהתחשב שרוב האנשים היו ימניים. אבירי ימי הביניים שרכבו על סוסיהם, חגרו בדרך כלל את החרב על ירך שמאל.  הרכיבה בשמאל הדרך הפחיתה את הסיכון לפגיעה בעוברים ושבים מחד, והגדילה את הסיכוי להתגונן מפני יריב מאידך. בעת הרכיבה היה חשוף הרוכב לאוייבים שהסתתרו בשיחים שלצידי הדרך, האביר התגונן בפניהם עם מגינו בידו השמאלית. בה בעת יכול היה להשתמש בחרבו כדי לאיים או להתגונן מפני יריב המתקרב ממול. לכן היה זה אך טבעי לרכוב בשמאל הדרך ולחלוף על פני הרוכב המתקרב ממול עם כתף ימין.
למעשה אותו היגיון שימש בבניית טירות ובבניית גרם המדרגות הלולייני אשר בעת העלייה הוא מסתובב בכיוון השעון, כך שהמגן יוכל להתגונן ביתר קלות עם החרב בידו הימנית.

בנוסף, לאנשים ימניים היה קל יותר לעלות ולרדת על הסוס משמאלו, גם כן בגלל מיקום החרב. בנוסף, לא הגיוני לקפוץ מהסוס לתוך התוואי שבו נעו סוסים נוספים.

אז למה לשנות?

כנראה שגם זה היה קשור גם לבטיחות, אבל הפעם לא למען ביטחון הרוכב, אלא לבטיחות התנועה המתקרבת.
בסוף המאה ה-18 התפתח המסחר ונוצר צורך להפוך את הדרכים לבטוחות יותר. קרונות עמוסים לעייפה נמשכו על ידי מספר זוגות סוסים, 2,4,6 ולעיתים אף 8 סוסים. העגלון ישב על הסוס השמאלי של הזוג האחרון והשתמש בידו הימנית להניף את השוט ולדרבן הזוג המוביל. לו היה נוסע בצד שמאל של הדרך, הוא היה עלול לפגוע עם שוטו ברוכבים או כרכרות המתקרבות מולו. לכן, בהדרגה עברו הקרונות לנסוע בצד ימין של הדרך. בנוסף, עמדה זו סיפקה לו את שדה הראיה הטוב ביותר.

עדות לרכיבה בשמאל הדרך ניתן לראות על מטבע רומי ישן, המראה שני רוכבים חולפים זה על פני זה כאשר כתפיהם הימניות צמודות, או בשבילים משובשים של מחצבה ישנה ליד סווינדון באנגליה.

אין תשובה חד משמעית לשאלה מדוע חל המעבר ההדרגתי לנהיגה בימין הדרך, אבל הקונצנזוס הוא שהמעבר החל בצרפת. הוא הוצג רשמית בפריז בשנת 1794, זמן קצר לאחר נפילת הבסטיליה, כמעט במקביל אימצה אותו גם דנמרק.

תיאוריה אחת טוענת כי אחד השמאליים המפורסמים ביותר, נפוליאון בונפרטה, הוא האחראי לשינוי. המפקד הצבאי המפורסם בעולם הוביל את צבאותיו בצד ימין של הדרך ואכף את הכלל הזה בכל מקום שאליו הגיע. כחלק מהאסטרטגיה, הוא שמר על יתרון במקרה של מתקפה.

לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, נותר בלבול מסוים באירופה בכל הנוגע לתחבורה בכבישים.
כל מדינה נהגה בצד אחר, עד שב-1926 המדינות החתומות על אמנת פריז התחייבו להנהיג נהיגה ימנית בעתיד הקרוב.
למכוניות שנבנו בארה"ב, שיובאו בהמוניהן לאירופה, יש תפקיד מכריע מדוע רוב העולם נוסע בצד זה של הכביש. למכוניות אמריקאיות היה ההגה בצד שמאל, מה שהקשה מאוד על הנהגים בצד שמאל לראות את התנועה הבאה ממול. וכך תעבורה בנתיב הימני הונהגה בהדרגה בבלגיה, הולנד ולוקסמבורג, בשוויץ, גרמניה, פולין, ובסופו של דבר בספרד ואיטליה.
רוב העולם נוהג בנתיב הימני, איסלנד היא המדינה האירופאית האחרונה שהצטרפה. ביבשת הישנה רק בריטניה, אירלנד, מלטה וקפריסין שמרו על נסיעה בשמאל.

אבל לא רק אירופה, גם אמריקה ברובה עשתה את השינוי. בהיותה מושבה בריטית, גם בארצות הברית נסעו בעבר בצד שמאל של הכביש, אך לאחר הכרזת העצמאות, עברה התנועה לימין הדרך.

על פי רוב, תנועת בשמאל נשמרה במדינות שהיו בשלטון בריטי, ואילו המושבות הצרפתיות נסעו בימין. עד היום, נהיגה "אנגלית" עדיין בשימוש בכמה איים בים הקריבי ובמדינות רבות בדרום אפריקה (למשל, דרום אפריקה, לסוטו, מלאווי, בוצואנה, נמיביה, זמביה וזימבבואה), איים באוקיינוס ההודי כמו סיישל ומאוריציוס, או במלזיה, אינדונזיה, הודו, נפאל, פקיסטן, סינגפור, תאילנד, אך גם ביפן, אוסטרליה וניו זילנד.

המדינות האחרונות באירופה שעשו את השינוי היו שבדיה ואיסלנד. ממשלת שבדיה ערכה משאל עם על השינוי כבר בשנת 1955, אך בסופו של דבר לא קיימה אותו. לבסוף, למרות שכמעט 83% מהאוכלוסייה היו נגד השינוי, הפרלמנט השבדי העביר את חוק התעבורה בימין הדרך בשנת 1963.
ב"יום ה-H", (Dagen H – "H" מ-Höger – מימין), ה-3/9/1967, כל כלי הרכב נאלצו לעצור את התנועה בשעה 4:50 לפנות בוקר, בשעה 5:00 לעבור לצד השני ולעצור שוב, וב-05:10 להתחיל את הנסיעה לאט ובזהירות, אגב, לתקופה הראשונה הורדה מהירות הנסיעה ב-10 קמ"ש בכל הכבישים. שנה לאחר השינוי המוצלח בשבדיה, איסלנד עשתה את אותו הדבר בשנת 1968.

לעיתים, החלטת מדינה באיזה צד לנהוג הייתה פרקטית לדוגמא הארכיפלג סמואה, שבו היו 2,337 קילומטרים של כבישים, תנועת בנתיב הימני הייתה שריד מהמתיישבים הגרמנים אבל בספטמבר 2009 הם עשו מעבר לנהיגה בשמאל, מסיבה פרקטית, מחיר המכוניות! מכוניות עם הגה שמאלי היו יקרות מכיוון שהן יובאו מרחוק. ואילו מכוניות עם הגה ימני, ניתן היה לקנות הרבה יותר זול באוסטרליה וביפן הסמוכות.

בקנדה, שכמושבה בריטית היו אומרים לנסוע בשמאל נוצר מצב אבסורדי, שטחים שהיו בשליטת צרפת, רכבו בימין. עם זאת, כל המדינה עברה לנהיגה בימין בשנות ה-20 מסיבות מעשיות – העיקרית שבהן היא מכונית פורד T הזולה המיובאת מארצות הברית השכנה.

יפן היא מקרה נפרד. היפנים מעולם לא היו חלק מהאימפריה הבריטית, אך האנגלים סייעו לפתח את מסילות הרכבת כאן, ולכן הרגל הנהיגה בצד שמאל הוטמע באיטיות ברחבי הארץ עם השלמת הרכבת הראשונה בשנת 1872.

עופר דהן

עופר דהן

שנים אני כותב, עוד מילדות, תמיד ידעתי להביע את עצמי בכתב הרבה יותר טוב מאשר בעל-פה.
כתבתי שירים, כתבתי סיפורים, כתבתי מאמרים, כתבתי סיכומים... בעצם הדבר היחיד שלא כתבתי זה שיעורי בית...
אמנם לא ניהלתי יומן כהלכתו, אבל פעמים רבות כתבתי לעצמי דברים מעין "סיכום היום".
תמיד כשרציתי לומר משהו - כתבתי! לחברות, לחברים, לשותפים למורים.. תמיד בכתב.

השאר תגובה

קצת עלי

ישראלי שחי בצ'כיה מאז תקופת הדינוזאורים פחות או יותר.
אני מתעסק כאן בתיירות, הרבה כמובן בפראג, אבל מעדיף לקחת את לקוחותי לגלות את צ'כיה הנפלאה. אהבתי הגדולה תמיד הייתה צפון צ'כיה. וכך אני חי לסירוגין בביתי בפראג ובבית הנופש שלי בצפון צ'כיה.
מעבר להיותי מדריך, אני היסטוריון חובב וכותב מאמרים בתחומים רבים, ובהם רבים על ההיסטוריה הצ'כית.
נשוי לצ'כית ואב גאה ל-3 צ'כיות (יותר ישראליות למען האמת)

סנן מאמרים לפי נושאים

פוסטים אחרונים

פוסטים נוספים

Sign up for our Newsletter

Click edit button to change this text. Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit