אוצר הצאר הרוסי

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
19/3/2016
 
איפה נמצא אוצר הצאר הרוסי?? איך זה קשור לצ'כיה ולאחד הבניינים היפים בעיר???
ראשית סיפור, מהו אוצר הצאר הרוסי?
בשנת 1917 חוותה רוסיה את המהפכה הבולשביקית.
חלקה הראשון של המהפכה היה מהפיכת פברואר (מרץ על פי לוח השנה הגרגוריאני) שבעקבותיה אולץ הצאר ניקולאי השני לוותר על כסאו ולהעבירו לאחיו, אולם הלה סירב ובכך סיים להלכה את תקופת שלטון שושלת רומאנוב או למען האמת שושלת "הולשטיין-גוטורפ-רומנוב", שנמשכה למעלה מ-300 שנה. לאור מאבק בין ה"דומה" ל"סובייט פטרוגרד" הוקמה ממשלה זמנית ובראשה הנסיך גיאורגי לבוב.
בתחילה נאסר על ניקולאי ומשפחתו מלצאת את מתחם ארמון אלכסנדר ומאוחר יותר, הממשלה הזמנית הרחיקה אותם לסיביר על מנת להרחיקם ממוקד הפעילות.
במהפכת אוקטובר, עלו הבולשביקים לשלטון ובכך תמה באופן סופי תקופה ברוסיה.
כחודש לפני מהפיכת אוקטובר הועברו הצאר ומשפחתו ליקטרינבורג שם הוצאו להורג בהוראתו הישירה של לנין בליל ה- 16/8/1918.
ההוצאה להורג בוצעה בחופזה, על ידי כיתת יורים מכיוון שיחידות חיילי הלגיון הצ'כוסלובקי שהתנגדו לשלטון החדש, התקרבו למקום כלאם והשלטון החדש חשש שהם ישוחררו ויחזרו לשלטון.
במשך שנים נפוצה אגדה ששניים מחמשת ילדי הצאר ניצלו והוחבאו (אלכסיי (13) ומריה (19)). סיפורים רבים נרקמו סביב אגדה זו שהופרכה סופית לאחר שבשנת 2007 נמצאו גופות שני הילדים האבודים.
 
אגדת הילדים שניצלו הופרכה, אבל עם מותו של הצאר נשארנו עם אגדה אחרת שטרם באה על פתרונה "אוצר הצאר". אין ספק לגבי קיומו של אוצר זה, יש תיעוד אמין על מיקומו בשלבים שונים של הבריחה, אולם עקבותיו נעלמו ולא נמצאו עד היום. אוצר הצאר מוערך בשווי של כ- 80 מיליארד דולר בערכים של היום. וגם עליו צצו סיפורים ואגדות שונות…
 
בשנת 1915, במהלך הכאוס של מלחמת העולם הראשונה, חשש הצאר כי הגרמנים יכבשו את עיר הבירה פטרוגרד (סט. פטרסבורג דה-היום) וישימו את ידם על האוצר האדיר, ולכן האוצר הועבר מזרחה לעיר "קאזאן" הנמצאת עמוק בתוך השטח הרוסי. מתוך מחשבה שעד לשם, הכוחות הפולשים לא יגיעו.
מידע מתועד מראה כי במהלך התקופה עד הוצאתו להורג של ניקולאי השני, רוכזו בקאזאן 75% מ"אוצר הצאר".
מאותן סיבות פונה גם הזהב שהוחזק בסמרה, במוסקבה ובטמבוב ועל פי תיעוד במסמכי הבנק, ידוע כי בקיץ 1918 למעלה ממחצית אוצרות הזהב של המדינה הוחזקו בכספות הבנק בקאזאן.
צילום של חדר הכספות של הבנק בקאזאן, שם נראים בברור ערימות של מטילי זהב ומתכות יקרות אחרות.
 
 
האוצר ששוויו היה 645.4 מיליון רובל (דאז) הורכב ברובו מזהב במשקל כולל של כ-490 קילו (מטילים ומטבעות), שטרות חוב, כסף רוסי, שקי מטבעות מ-14מדינות שונות ובכללם 24,080 מארקים גרמניים, מטבעות ספרדיים, 532,000 סוברנים בריטים (פאונד), דולר אמריקאי, פרנק צרפתי ובלגי, יין יפני, דרכמות יווניות, קונדורים צ'יליאנים ועוד.
האוצר היה ארוז ב-5143 ארגזים ו-1678 שקים.
 
ב-6 באוגוסט 1918 השתלטו כוחות הלגיון הצ'כוסלובקי על קאזאן, אוצר הזהב הקיסרי נמסר לפקידי הממשלה הרוסית הזמנית. תחת ליווי צבאי רוסי הועבר האוצר, בתחילה לסמארה, לאחר מכן לאופה ולבסוף תחת ליווי הלגיון הצ'כוסלובקי, אך בפיקוח רוסי לאומסק (13.10.1918) שם הופקד בכספות הבנק המרכזי ועל שמירתו הופקד חיל מצב של הלגיון הצ'כוסלובקי.
כחודש לאחר מכן, ב-18/11/1918, חלה הפיכה באומסק שבעקבותיה הוכרזה אומסק כבירת המדינה האנטי-בולשביקית, כל אנשי הממשלה הרוסית הלבנה נזרקו ומי שהנהיג את כוחות הצבא ה"לבן", אדמירל אלכסנדר ואסילייביץ' קולצ'אק, הוכרז כ"שליט העליון של רוסיה". במהלך תקופה זו ירדה דרמטית המוטיבציה של הלגיון הצ'כוסלובקי להילחם ברוסיה. התחזקות הצבא האדום מחד וחוסר היכולת לגייס תמיכה ולוחמים למען הכוחות הלבנים מאידך, שברו את רוחו של הלגיון. בנוסף, ב-28/10/1918 הוכרזה בפראג הקמת "צ'כוסלובקיה" שגרמה לכוחות לרצות לחזור הביתה. השתלטותו של קולצ'אק על השלטון הייתה הקש האחרון.
 
קולצ'אק השתמש בחלקים מהאוצר על מנת לממן את ההתנגדות ואת הניסיון הכושל להתנקש בלנין ויתרת האוצר שינתה את שמה ל"אוצר של קולצ'אק".

בחורף 1918 הועברו הכוחות הצ'כוסלובקים מלחימה בחזית, להגנה על המסילה הטראנס סיבירית מפני התקפות של פרטיזנים ושודדים. כמו כוחות לגיונרים אחרים, תפקידם היה להגן על קו האספקה היחיד של ממשלתו של הגנרל קולאצ'ק. במהלך קיץ וסתיו 1919 כוחותיו של קולאצ'ק היו בנסיגה מזרחה מפני כוחות הצבא האדום. ב-14 בנובמבר השתלט הצבא האדום על אומסק, בירתו של קולצ'אק, ובכך החלה בריחה מאסיבית של חיילי הצבא הלבן, כמו גם אלפי פליטים אשר נמלטו לאורך המסילה הטראנס-סיבירית. בשבועות הבאים שיירת הבורחים שסבלה מהתקפות של פורעים ופרטיזנים הפכה לכאוס מוחלט.

הלגיונרים הצ'כוסלובקים שכל מה שרצו זה לחזור הביתה, השתדלו שלא לנקוט צדדים ודאגו תמיד להפגין את לאומם בכדי להימנע ממלחמות מיותרות. באותו הזמן, הרכבת שנשאה על גביה את אוצר הזהב של קולצ'אק ננטשה על ידי שומריה הרוסים, ואדמירל קולצ'אק פחד שהאוצר ייפול בידי הצבא האדום. לכן ב-4 בינואר 1920 ביקש ממפקד כוחות הלגיון בסיביר, הגנרל הצרפתי ז'אנין, כי ייקח אותו ואת אוצר הזהב של קאזאן תחת הגנה של בעלות הברית. הגנרל ז'אנין הטיל על הלגיון הצ'כוסלובקי את המשימה.
בלילה שבין 11-12 בינואר, נשדדה עגלה אחת ועליה 13 קופסאות עם זהב. זהו התיעוד הרשמי היחיד שמראה על "ירידה" בגודל האוצר תחת שליטה צ'כוסלובקית. שאר הירידות בכמות מיוחסים ל"ניהול הכסף" של קולצ'אק.

לאחר שסבלו מתקפות חוזרות ונשנות, ולאחר התייעצות עם מפקדי הגזרה מטעם הקואליציה (גנרל מוריס ז'אנין הצרפתי וגנרל יאן סירובי הצ'כי), חתמו הלגיונרים על הסכם עם נציגי הצבא האדום, במסגרתו, הם יפסיקו להגן על גנרל קולצ'אק ויעזבו את יתרת האוצר במקומו ובתמורה, יורשו אנשי הלגיון להמשיך לוולאדיסטוק ומשם להפליג אל מחוץ לרוסיה.

ב-15 לינואר 1920, נתפס האדמירל ואתו חלק גדול מהאוצר. הוא הוסגר לידי הכוחות הבולשביקים וב-7 לפברואר הוצא להורג בירייה על מנת למנוע משרידי הצבא הלבן מלשחרר אותו.
 
ומי הם אותם לגיונרים צ'כוסלובקים?
בזמן מלחמת העולם הראשונה, צ'כוסלובקיה הייתה חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. קבוצה של אינטלקטואלים צ'כים, האמינו שעליהם להחליף צדדים ולסייע ל"מדינות ההסכמה" במלחמתם על מנת לזרז את קבלת העצמאות של מדינתם.
אותם אינטלקטואלים, ובניהם תומאס מסאריק, לימים נשיאה הראשון של צ'כוסלובקיה, ארגנו קבוצות של מתנדבים שיצאו להילחם עם "הצד השני".
לאחר שרוסיה חתמה בתחילת מרס 1918 על הסכם ברסט-ליטובסק שבעצם הוציא אותה מהמלחמה, הורשו אנשי הלגיון שנלחמו באוקראינה, לחזור לארצם על מנת להילחם עבורה. מסיבות ביטחון הם נאלצו לחזור דרך סיביר, לעיר הנמל וולדיסטוק ודרך אמריקה חזרה לאירופה… עד שהם הגיעו לארצם, נסתיימה המלחמה.
במהלך המסע, נאלצו אנשי הלגיון להילחם בגורמים שונים שניסו לעצור אותם, להשתלט על מסילות רכבת ורכבות, על ציוד צבאי ועל חלק מאוצרות הזהב של רוסיה.
 
מרגע זה ישנן מספר גרסאות על קורות יתרת האוצר (236 מיליון רובל).
יש הסוברים כי הוא חבוי בכספות בנקים ביפן, ארה"ב ובריטניה…
יש שהאשימו את אנשי הלגיון הצ'כי ומיליטנטים יפנים בגניבתו….
ספרים נכתבו עליו, סרטים צולמו, ומאות מאמרים נכתבו אודותיו.
 
ובאמת, מה עלה בגורלו של האוצר?
ישנן מספר גרסאות, כולן נתמכות בעדויות וממצאים פיזיים…
 
גרסה אחת הנתמכת על ידי היסטוריונים מאומסק ובראשם אלכסנדר קוסאלב, אומרת כי חלק מהאוצר מוחבא עד היום במבוכים ובמרתפים שמתחת לעיר. לטענתו, האדמירל קולצ'אק לא סמך במאת האחוזים על החיילים הזרים ששמרו על האוצר והחליט להחביא את חלקו לימים טובים יותר…
ישנן עדויות כתובות על חוסר האמון של קולצ'אק בחייליו, ועל פחדיו שבמהלך העברת האוצר חלקו ייפול בידיים זרות. ישנן עדויות של אנשים, שמראות שלא כל הזהב הועבר עם נסיגת הכוחות מזרחה.
על פי התיעוד, בפעם הראשונה הועבר האוצר ב-120 קרונות (כולל קרונות השומרים) אבל בהעברה "אומסק-אירקוטסק" בשנת 1920 השתתפו 10 קרונות גדולים (שיוצרו בארה"ב) ושמונה קרונות רגילים – מספר שהוא באופן משמעותי קטן מהקודם.
 
גרסה נוספת טוענת כי קולצ'אק ידע שעליו להימלט מקזאן, אבל בתקוותו לחזור לעיר בעתיד, הוא ציווה להסתיר את האוצר מחוץ לתחומי העיר.
"הארגזים עם דברי הערך הועמסו על קרון מטען שבחשכת הלילה הוסע אל מחוץ לעיר, שם הועברו ארגזי המטען לעגלות שנלקחו לאתר בין שני כפרים שם 30 חיילים בפיקודם של 8 קצינים (על פי עדויות של עדי ראייה) חפרו בור ובו הסתירו את האוצר, לאחר מכן הרגו הקצינים את החיילים וחזרו לבסיס, בסופו של דבר גם 8 הקצינים הושתקו.
הסופר וולארי קורנוסוב מספר כי עדויות על כמויות גדולות של זהב שנקברו בסביבות העיר נמצאות גם בארכיוני הקג"ב וה-6-MI (שרות הביון הבריטי).
ב-1928, נשמעה בבית משפט בניו יורק עדות הנוגעת לאוצר בקאזאן. על פי עדות זו, ב-1918 הוברחו כמויות של זהב ופלטיניום על ידי לגיונרים זרים. פולני בשם ואצ'סלאב ווטסקו, העיד בפני בית המשפט כי אחיו, קונסטנטין, שירת כלגיונר וב-1920, בהיותו על ערש דווי, התוודה בפניו כי קבר את הזהב במו ידיו. בנשימותיו האחרונות נתן קונטסנטין לאחיו תיאור מדויק על מיקומו של האוצר ואמצעים לזיהוי המקום.
קונסטאנטין סיפר לאחיו כי כוחות הצבא האדום הפציצו שיירה שהעבירה את האוצר בקאזאן. החיילים ששמרו על השיירה נפוצו לכל עבר, הוא וחבריו הלגיונרים בניהם פולנים, צ'כים, סלובקים, קרואטים וסרבים הצליחו לחלץ את האוצר ולהימלט אתו לתוך היער, שם החביאו אותו, בתקווה שיוכלו לחזור ולאסוף אותו בהמשך.
עוד הוסיף כי הם החביאו את הזהב, אולם כל חבריו הליגיונרים נהרגו בקרבות עם הצבא האדום. קונסטאנטין נותר הניצול האחרון.
הזהב הזה, ככל הנראה אינו חלק מ"אוצר הצאר" אלא חלק מרכושם של אנשים פרטיים, אולם עדויות אלו הביאו למבצע מיוחד בתקופתו של סטאלין כאשר באופן חריג, הגוש המזרחי והגוש המערבי שיתפו פעולה במבצע בשם "גיזת הזהב" שהחל ב-1/10/1929 בניסיון לאתר את הזהב האבוד, תוך הסכמה להתחלק בו באם יימצא. חוסר אמון בסיסי בין הבריטים והרוסים מנע את הצלחת המבצע.
ידוע כי הרוסים ניסו לעשות זאת שוב בשנתיים שלאחר מכן, ועוד ב-1948, 1950 ו-1963.
 
תיאוריה שלישית טוענת כי האוצר הועבר מזרחה, אולם גשר הרכבת מעל אגם בייקאל (אגם המים המתוקים הגדול בעולם) קרס והרכבת ומטענה שקעו במצולות האגם. בשנת 2009 נמצאו חלקי מתכת של רכבת בקרקעית האגם, השרידים זוהו כרכבת מתקופת המהפכה הבולשביקית. כמו כן נמצאו שם ארגזי תחמושת ונשק.
שנה לאחר מכן, צוללת מסוג מיר-2 גילתה במקום עצמים זוהרים שדומים למטילי זהב. ראש משלחת החיפושים, בייר צירנוב העיד:
"לאחר שאיתרנו בעומק 1,000 מטרים שברים וחלקי מתכת שנראים כמו חלקי גשר שקרס, החלה הצוללת הלא מאוישת לעלות לאורך המדרון וזיהתה בוודאות 4 גושים מנצנצים בינות לסלעים. לא הצלחנו להתקרב לגושים בגלל תנאי הקרקע הקשים. כל תנועה בניסיון לחילוץ הגושים גרמה למפולות סלעים."
 
תיאוריה נוספת הקשורה לאגם ביקאל, טוענת כי בחורף 1919-1920 ניסו כוחות נאמנים לקולצ'אק להבריח את הזהב בנסיעה על האגם הקפוא, אולם השיירה נתקעה בדרכה וקפאה למוות בטמפרטורות של 60 מעלות מתחת לאפס, עם הפשרת האגם, שקעו המתים והאוצר במצולות האגם בעומק של למעלה מ-1,600 מטר.
שברי גשר הרכבת במעמקי אגם בייקאל – (ערוץ 1 של הטלוויזיה הרוסית)
 
לקראת סוף 1919, חלק מהזהב המקורי נלקח על ידי היפנים ברכבת אל מעבר לבייקאל. ייתכן שזה הזהב החסר שאובדנו מיוחס ללגיון הצ'כוסלובקי. רוב האוצר הזה צץ שוב כ"אוצר משפחתי" של משפחות מהגרים רוסיים בלונדון ופאריז.
היסטוריונים שניסו להתחקות אחרי קורות האוצר לא הצליחו למצוא מידע רב אולם גילו כי לקראת סוף דצמבר 1919 שילם בורישקין, מי שהיה שר האוצר האחרון של ממשלת אומסק, משכורות לסוכנים רוסיים בחו"ל מאוצר זה.
כשהרוסים השתלטו ב-1945 על ארכיון "צבא הלגיון הצ'כוסלובקי" בפראג, הם קיוו למצוא שם מידע אבל התאכזבו.
התברר כי מדינאים ואנשי שלטון רוסים וזרים שמרו מסמכים במקומות נסתרים ורובם לא התגלו עד היום….
 
מהמסמכים שכן אותרו, הצליחו ליצור מספר מסלולים סבירים שבהם עבר האוצר:
לדבריהם, חלקו הארי של האוצר כ- 195 מיליון רובל נשלחו לבנקים בחו"ל, 35 מיליון הועברו בין מאי לספטמבר 1919 לצרפת, יפן ובריטניה.
רוב הזהב הופקד בבנקים בריטים, אמריקאים ויפניים ושימש כערבון להלוואות שנלקחו.
חלק מהזהב ניתן כעירבון לבנקים האמריקאים שיעמידו הלוואה ליצרניות הנשק קולט ורמינגטון לרכש מאסיבי של כלי נשק, חלק שימש למימון בלחימה במונגוליה וחלקו הארי שימש למימון הצבא.
וכך "נעלם" האוצר…..
 
ייתכן כי כל הגרסאות נכונות והאוצר חולק לחלקים, אולם ללא ספק התיאוריה המעניינת מכולן הינה "בנק הלגיונרים" (Legiobanka).
בנק הלגיונרים הוקם ב-1919 ברוסיה, על ידי אנשים הלגיון הצ'כוסלובקי שפעלו שם. מטרתו הייתה לשמור על חסכונותיהם של אנשים הלגיון עד חזרתם לארצם. עם חזרתם לפראג, נבנה עבורו בניין מרשים ברחוב Na poříčí 24, מה שנחשב עד היום לאחד מהמבנים היפים בפראג (כיום "פאלאס ארכה").
 
יש עובדות שאינן נתונות לערעור:
פעמיים האוצר היה בידיהם של הליגיונרים הצ'כוסלובקים, בפעם הראשונה תחת פיקוח רוסי, אולם בפעם השנייה בכאוס מוחלט, האוצר היה בידיהם ללא כל פיקוח.
כאשר הועבר האוצר מידי הליגיונרים לידי הבולשביקים באומסק, נכתב פרוטוקול שנחתם גם על ידי נציגי הלגיון הצ'כוסלובקי וגם על ידי נציגי הבולשביקים.
בזמן הכאוס הכללי בסיביר, 323 מיליון דולר בזהב התכווצו ל-200 מיליון דולר (במחירי 1919), חלק נעלם במהלך ההעברות, חלק נעלם בתאונת הרכבת….
הצ'כוסלובקים היו תחת לחצים גדולים – הן עבור תחמושת ואספקה עבורם ​​בזמן שהייתם שם והן עבור מימון התחבורה עבור70,000 איש חזרה הביתה.
ובנוסף, ישנן לא מעט עדויות על הפקדות של זהב בסניף ולדיווסטוק של "בנק הונג קונג-שנחאי" שנעשו על ידי הצ'כים.
 
לטוענים כי הלגיון לקח הביתה חלק מאוצר הזהב יש הוכחה "ניצחת". די להיכנס לבנק "לגיו-באנקה" בניין הבנק עצמו הוא ההוכחה הטובה מכל! בניין מרשים עם ארכיטקטורה מרהיבה ועשירה.
עם הכניסה לבניין קשה שלא ל"הרגיש" את הזהב של הצארים…..
 
אולם הטענה כי הם גנבו את הכסף אינה נתמכת בעובדות אלא רק ב"הוכחות" נסיבתיות.
 
ישנם המפריכים טענה זו ואומרים כי הכסף הגיע משכרם, מכירת כל רכושם וכלי נשקם לפני עזיבתם את רוסיה (בבעלותם היו מספר מפעלים ורכבות ברוסיה).
לדברי הממונה על הפינוי מולדיווסטוק, גנרל רייז, הסכום של 70 מיליון קרונות מ"חיסכון הלגיון" הוא ששימש להקמת הבנק ולא כל סכום אחר ו/או זהב רוסי.
מי שביקר בבניין, לא יכול שלא לגחך למשמע טענות אלו……
 

עופר דהן

עופר דהן

שנים אני כותב, עוד מילדות, תמיד ידעתי להביע את עצמי בכתב הרבה יותר טוב מאשר בעל-פה.
כתבתי שירים, כתבתי סיפורים, כתבתי מאמרים, כתבתי סיכומים... בעצם הדבר היחיד שלא כתבתי זה שיעורי בית...
אמנם לא ניהלתי יומן כהלכתו, אבל פעמים רבות כתבתי לעצמי דברים מעין "סיכום היום".
תמיד כשרציתי לומר משהו - כתבתי! לחברות, לחברים, לשותפים למורים.. תמיד בכתב.

השאר תגובה

קצת עלי

ישראלי שחי בצ'כיה מאז תקופת הדינוזאורים פחות או יותר.
אני מתעסק כאן בתיירות, הרבה כמובן בפראג, אבל מעדיף לקחת את לקוחותי לגלות את צ'כיה הנפלאה. אהבתי הגדולה תמיד הייתה צפון צ'כיה. וכך אני חי לסירוגין בביתי בפראג ובבית הנופש שלי בצפון צ'כיה.
מעבר להיותי מדריך, אני היסטוריון חובב וכותב מאמרים בתחומים רבים, ובהם רבים על ההיסטוריה הצ'כית.
נשוי לצ'כית ואב גאה ל-3 צ'כיות (יותר ישראליות למען האמת)

סנן מאמרים לפי נושאים

פוסטים אחרונים

פוסטים נוספים

Sign up for our Newsletter

Click edit button to change this text. Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit