יאן נולד ב-23/2/1923, כבן בכור לדסידור ויאנה הופמן בעיירה הקטנה "סטראז' פרי צ'ופה" (Stráž pri Čope), אז צ'כוסלובקיה, וכיום אוקראינה.
חייו של יאן היו השתקפות של האירועים הדרמטיים שחלו באירופה במהלך המאה ה-20.
אביו של יאן היה רופא ששירת בעבר כקצין בצבא ההבסבורגי ואמו עקרת בית. הם חיו כמשפחה יהודית חילונית. בשנת 1938 סיפחה הונגריה את החלק של צ'כוסלובקיה שבו חיה המשפחה, הנסיבות השתנו באופן קיצוני והאנטישמיות גברה.
בתחילת 1939, בסיוע התנועה הציונית, הוא נמלט ממולדתו הכבושה בידי הנאצים דרך מה שכונה הנתיב הדרומי, דרך סלובקיה, הונגריה ומדינות נוספות. היותו דובר סלובקית והונגרית מצוינות סייעו לו במסעו זה. היעד הינו פלשתינה, שם רצה להצטרף ללגיון הצ'כי שנלחם בגרמנים, אולם אבל בפלשתינה, אז תחת המנדט הבריטי, היהודים הנמלטים לא היו רצויים.
אולם לילה אחד הצליחה הספינה להגיע לחופים בחשאי. בפלשתינה הוא מתאחד מחדש עם בן דודו יאנו ספיר, שסידר לו עבודה במאפייה בקיבוץ.
על פי הרישומים, הוא התגייס ב-28/9/1941 לצבא המלכותי ושנה לאחר מכן, ב-28/9/1942 הוא מבקש להצטרף לכוחות הצ'כוסלובקים. ובקשתו נענית בחיוב.
באוגוסט 1943 הם נשלחים לליברפול ושם הוא משרת כנהג טנק בחטיבה שמצטרפת בקרב על נמל דנקרק בצרפת.
אחיו של יאן, יירז'י, לחם נגד הגרמנים בצד הפרטיזנים.
מייד עם תום המלחמה, ביקש יאן להשתחרר.
לאחר שחזר לצ'כוסלובקיה, הוא חיפש שוב את משפחתו. וגילה כי אמו, שנשלחה למחנה ברגן לזן ושם מתה מטיפוס ימים ספורים לפני שחרור המחנה. אביו שנשלח לאושוויץ, שרד ובסופו של דבר לעסוק ברפואה.
ב-1946 נרשם יאן ללימודי הנדסת מכונות באוניברסיטה הטכנית הצ'כית בפראג. ואז גם החליט לשנות את שמו לשם לא גרמני ובחר בשם הוראל שהוא תרגום של הופמן לצ'כית.
בפראג הכיר יאן את מי שתהיה רעייתו, צ'כית דוברת גרמנית שנשלחה משם במסגרת "הקינדר טרנספורט" (משלוחי הילדים) וגדלה אצל משפחת אומנה בשוודיה וב-1948, לאחר שינוי המצב הפוליטי בצ'כולסלובקיה, קיבל את ההחלטה לעזוב את מדינת הולדתו כדי לנסות את מזלו במדינה זרה לו לחלוטין – שבדיה. שם בני הזוג התחתנו ונולדו להם 3 ילדים.
שבדיה שלאחר מלחמת העולם השנייה, סבלה ממחסור כרוני בפועלים, ויאן החל לעבוד כפועל מן המניין במפעל המיסבים SKF. לאחר זמן קצר הוא עבר לעבוד כטכנאי במעבדת צילום והחל קריירה כעוזר צלם, אצל צלם שהחזיק בזכויות בלעדיות לצלם בפארקי שעשועים. הדחף ליצור ולבנות משהו משלו היה חזק וכך בשנת 1951 נוסדה "ליברו", חברת יבוא-יצוא.
בתחושותיו הוא העריך למה מעמד הביניים ההולך וגדל עשוי להזדקק, וכך פיתח את "ליברו" תוך התמקדות בייבוא טקסטיל, צעצועים ואלקטרוניקה וזאת על ידי יצירת קשרים עסקיים בעיקר בהונג קונג, ביפן ובמערב גרמניה.
מהר מאוד הוא זיהה את יפן כשותפת סחר פוטנציאלית חשובה לאירופה וטען שאירופה תסיר את חסמי הסחר הקיימים מול יפן. במילים אחרות, הוא רצה לקשור את יפן לעולם המערבי באמצעות מסחר.
ביפן פוגש יאן יצרן מצלמות בקנה מידה קטן, מר צ'ינון. הקשר הזה יוביל בסופו של דבר לקבלת זיכיון לסוכנות בינלאומית שבסופו של דבר תוביל לכך שמצלמות הסרט של "צ'ינון" תהפוכנה למובילת השוק. יאן היה מעורב בפיתוח פורמט ה"סופר 8" ובהיותה המותג הראשון שכלל גם צליל. בקמפיין פנימי לקידום המצלמה נכתב:
"כעת יאן הוראל נתן לסופר 8 אזניים".
מכיוון שיאן הוראל היה כנראה הצ'כוסלובקי לשעבר המצליח ביותר בשוודיה, הוצע לו להשתלט על סוכנות היבוא של סקודה בשוודיה. מאחר והוא תויג כ"אויב המדינה הסוציאליסטית" ולא הורשה לחזור לצ'כוסלובקיה, הוא ניצל את ההזדמנות לקבל אישור כניסה לצ'כוסלובקיה וערובה שהוא ייחשב לאזרח שוודי ואזרחותו תגן עליו בצ'כוסלובקיה בפני מאסר.
ב- 1965, הוא עזר לאחיו יירז'י ולמשפחתו להימלט מצ'כוסלובקיה ולאחר מכן גם לאחותו.
בתחילת שנות ה-70 עובר יאן משבדיה לז'נבה, במטרה להמשיך ולפתח את צ'ינון ולהפכו למותג עולמי. לאחר מהפכת הקטיפה ב-1989, הוא מתחיל לחשוב על חזרה למולדתו.
בתחילת שנות ה-90 צצה הזדמנות לרכוש נכס בפראג ובשיתוף עם בן דודו הם רוכשים את הבניין שהופך להיות מלון "דואו".
עבור יאן זהו תחום חדש לחלוטין, "מלונאות". הרכישה של מלון דואו הביאה בהמשך לרכישתם של מלונות "רוז'ה" ו"אולד אין" בצ'סקי קרומלוב.
יאן זיהה מוקדם יחסית את הפוטנציאל הגלום בתעשיית התיירות ואת התיאבון העצום בשוק התיירות בצ'כיה לאחר 40 שנות בידוד.
עבור יאן התחום החדש היווה אתגר מיוחד ולדעת בנו הוא חווה את התקופה המאושרת בחייו, וזאת כשהוא כבר בן 70.
החזרה למולדתו כדי ליצור משהו חדש, לספק מקומות עבודה ולהתפתח, נתנה לו אנרגיה ומשמעות שמילאה אותו עד מותו בנובמבר 2011.
הוא עסק גם בהשבת זכויותיהם וכבודם של החיילים הצ'כים שלחמו עם בעלות הברית ושבעקבות המהפיכה הקומוניסטית סבלו קשות וסומנו כבוגדים או מרגלים פוטנציאליים. רבים מהם נכלאו ועל ילדיהם נאסרה רכישת השכלה גבוהה.
בשיתוף עם אשתו, פיליס הוראל, הוא ארגן ואירח מפגשים של ותיקי מלחמה ממדינות שונות. והפגין מחויבות עמוקה לוותיקי המלחמה שסבלו תחת הקומוניזם. התמיכה בארגונים שונים והמעורבות שלו בדיון החברתי בנושא, נתנו לו משמעות ואנרגיה נוספים. על מחויבות זו זכה יאן להכרה וזכה בפרסים רבים בארץ הולדתו ומחוצה לה.
לאחר פטירתו של יאן, המשיכו את דרכו ילדיו שאף הם מצאו את עצמם לפתע בתחום שאינו תחום עיסוקם, אבל כאביהם, נסחפו בתהליך העשייה.
החברה גדלה והתפתחה בצורה יוצאת דופן וכיום היא כוללת 5 מלונות לאחר רכישת מלונות "קארול" ו"לאונדרדו בוקט" בפראג.
עוד בחייו זכה יאן למדליות ועיטורים רבים ולאחר מותו הונצח גם בקריאת רחוב על שמו בשכונת לטנאני בפראג.
