וּנְתַנֶּה תֹּקֶף

11/9/2018

את הפיוט ו"נתנה תוקף" אומרים בתפילת מוסף של ראש השנה ויום כיפור. זהו ללא ספק אחד הפיוטים המוכרים ביותר גם למי שאינו דתי, ואחד השיאים המרטיטים בתפילות הימים הנוראים. עיקרו של הפיוט הינו תיאור יום הדין וחרדתו של האדם בעת מתן גזר הדין החל בתיאור המלאכים המבוהלים, דרך המחשת גזר הדין – "מי יחיה ומי ימות … מי ישלו ומי יתייסר" ועד לתיאור אפסות האדם, אולם הוא נותן לאדם את האפשרות ל"תשובה ותפילה וצדקה המעבירין את רוע הגזרה" ולסיום, נחתם בתיאור מרהיב של כבוד ה' ושל מלאכיו המקדשים את שמו.

את הפיוט קוראים בעת חזרת שליח הציבור ("חזרת הש"ץ" היא חלק מהתפילה, בה שליח הציבור חוזר בקול רם על "תפילת העמידה" הנאמרת בלחש על ידי כל מתפלל. מטרת החזרה היא להוציא ידי חובת תפילה גם את אלו שאינם יודעים להתפלל לבדם את תפילת העמידה) והיא נאמרת בתור "סילוק" ומהו אותו סילוק? פיוט שתפקידו להעביר לפסוק "קדוש קדוש קדוש" שבקדושה. הסילוק שפרושו בארמית "עלייה", "רוממות" חותם את סדרת הפיוטים המלווים את תפילת העמידה מתחילתה.
הפסוק הראשון שנזכר בקדושה הוא הפסוק "וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיה, פרק ו', פסוק ג')
הפיוט נמצא בגניזת קהיר שהיא אוסף של כתבים יהודיים שנכתבו בין המאה ה-9 למאה ה-19, ונגנזו בעליית הגג של בית הכנסת "בן עזרא" בקהיר. בית כנסת שהוקם בשנת 882 ברובע הקופטי של קהיר, על חורבות בזיליקה קופטית עתיקה. בבית כנסת זה נהג להתפלל הרמב"ם (רבי משה בן מימון) איש אשכולות, רופא, פילוסוף ומגדולי הפוסקים בכל הדורות שעליו נאמר "ממשה עד משה לא קם כמשה".
על פי מסורת שהחלה במאה ה-12, מיוחסת כתיבת הפיוט לרבי אמנון ממגנצא (מיינץ שבגרמניה, אחת משלוש הקהילות הגדולות והוותיקות שבאשכנז, שבראשי תיבות נקראו קהילות שו"ם, שפיירא, וורמייזא, מגנצא), שחי במאה ה-11, אבל כנראה שלא כך הוא. תיארוך הפיוט מראה כאילו נכתב במאה ה-10, אולם מאחר ולא ידוע על קיום קהילה יהודית במגנצא עד סוף המאה ה-10 תחילת המאה ה-11, זה לא ממש מסתדר עם העובדות. הופעת "ונתנה תוקף" בקטעי הגניזה הקהירית, וניתוח תכניו וסגנונו, העלתה את האפשרות שמדובר בפיוט ארץ ישראלי, הקדום במאות שנים לייסוד קהילות אשכנז בימי הביניים, ייתכן מהתקופה הביזאנטית או אף מוקדם יותר, לפני המאה ה-5, אבל הגילוי לא היה חד-משמעי. מכיוון שהיו גם כמה פיוטים אשכנזיים קדומים בגניזה הקהירית, אפשר היה להעלות על הדעת שאף סילוק זה הגיע מאשכנז סמוך לעת חיבורו והועתק בין כתבי הגניזה.
לא מזמן פורסם ספר פיוטים של ר' אלעזר בירבי קליר, מי שהיה מפורסם בפעילותו בארץ ישראל במאה ה-7, ושם פורסמה קדושתא (פיוט הנאמר בברכות הראשונות של חזרת הש"ץ, עד הקדושה) לא מוכרת שנתגלתה לא מכבר ועשויה לפתור את הסוגיה בנושא מוצאו ותיארוכו של "ונתנה תוקף". ניתוחה ובדיקתה מראה כי ללא כל ספק, בעת כתיבתה ראה המחבר למול עיניו את "ונתנה תוקף", מה שמוכיח את הטענה כי נכתב עוד לפני המאה ה-7.
ישנן דוגמאות רבות, אביא כאן רק אחת מהן:
מִי יִחְיֶה / וּמִי יָמוּת // מִי בְקִצּוֹ / וּמִי לֹא בְקִצּוֹ (ונתנה תוקף)
זֶה יתייחס וּלְחַיִּים יֵאָמַר / וְזֶה אַל יתייחס כִּי קִצּוֹ נִגְמַר
זֶה בְּקִצּוֹ יגווע וְיָמוּת / וְזֶה בְּלֹא קִצּוֹ בְּחֶטְאוֹ יָמוּת (הסילוק הלירי)
הראשונים לאמץ את התפילה היו יהודי איטליה, ומשם הוא היגר לגרמניה ולצרפת ולאחר מכן פשט בכל הקהילות.

ללא ספק, ההערצה הגדולה ל"ונתנה תוקף" נובעת מסיפור שהופיע במאה ה-13 בספר "אור זרוע" (ר' יצחק בן משה מווינה, אגב, נקרא "מווינה" כי שם פעל, אולם במקור הוא מבוהמיה אשר בצ'כיה) המספר את סיפור קידוש השם של רבי אמנון ממגנצא וקושר בינה לבין הפיוט. רבי יצחק אינו מספר את הסיפור ממקור ראשון, אלא מביא את הסיפור בשם רבי אפרים ברבי יעקב מבונא (בון, גרמניה).
אולם מי שיקרא את הסיפור לא ימצא שם ולו פעם אחת טענה כאילו ר' אמנון הוא שחיבר את הפיוט, אלא רק כי סיפר אותו בציבור. יתרה מכך, השם 'אמנון' אינו שם מקובל בקהילות גרמניה של ימי הביניים, אם כי היה מקובל ביהדות איטליה. ומכאן מתקיימת ההנחה שיהודי בן הקהילה באיטליה הוא שהביא את הפיוט למגנצא, ועוצמתו הרבה, כבשה את לב הקהילה המקומית.
עוד רמז שמקשה על החוקרים להאמין כי רבי אמנון הוא דמות אמתית היא רמיזות בסיפור המדגישות את סמליות השם "אמנון" והקשר שלו למילה אמונה. יש אף המדגישים את הדמיון של הסיפור לסיפורים אחרים בני אותה תקופה העוסקים בקידוש השם וגם לסיפורים נוצריים רבים. אולם "ונתנה תוקף" היה לאחד הסיפורים המשפיעים ביותר של תופעת "קידוש השם" בזמן מסעי הצלב ובתקופת רדיפות האינקוויזיציה בספרד ובפורטוגל.

על פי האגדה, הבישוף של מגנצא פונה לרבי אמנון, מגדולי הדור, עשיר ומיוחס, יפה תואר ויפה מראה, ואף מקורב למלכות, ודורש ממנו להמיר את דתו לנצרות. רבי אמנון חוזר ומסרב, אולם פעם אחת, בכדי לדחותו מבטיח לו רבי אמנון להיוועץ ולעיין בדבר ולהשיבו בתוך שלושה ימים. רבי אמנון אמנם לא העלה על דעתו לקבל את הצעתו, הוא רק ביקש להשתחרר מן הלחץ שהופעל עליו, אולם הוא הבין כי בבקשתו לדחות את התשובה, הוא כביכול נתן לבישוף "להבין" שהמרת הדת היא דבר שבא בחשבון מבחינתו ולא כך הוא. על פי אמת המידה הדתית המחמירה שלו עצמו, כבר בכך היה משום חטא חמור כלפי שמים.

לאחר תום שלושת הימים, ולאחר שרבי אמנון לא הגיע ביוזמתו לארמון הבישוף, שלח הבישוף את אנשיו שהביאוהו בכוח. כשהוא נדרש להסביר את סירובו, הוא מודה כי חָטא חֵטא כבד, אך לא לבישוף כי אם לאלוהיו. לפיכך, הוא מבקש כי תיכרת לשונו שכשלה. אולם הבישוף טוען כי לשונו אמת דיברה אולם רגליו שסירבו להביאו במועד שסוכם, הן שתיכרתנה.
בהמשך עונה ר' אמנון עינויים קשים, ואצבעות ידיו ורגליו נכרתו פרק אחרי פרק, אצבע אחרי אצבע. ולאחר כל פרק שנקצץ נשאל רבי אמנון אם יאבה עתה להמיר את דתו, ואילו הוא חוזר על סירובו. לבסוף הוא נישא קְצוץ איברים לביתו וכדי להשלים את הקורבן הוא מצווה לזרות מלח על איבריו המקוצצים.
מאחר וקרב המועד לתפילת ראש השנה, רבי אמנון מבקש להביאו לבית הכנסת. ושם, לפני קריאת ה"קדושה" הוא מקבל עליו את הדין בלב שלם, מקבל ברצון את כל המכאובים, טוען לקידוש השם יתברך ופותח בפיוט: "וּנְתַנֶּה תוֹקֵף קדושת היום כי הוא נורא ואיום…" מתוך התרגשות עד דמעות, ולבו מלא מורא וחרדת קודש. לאחר שסיים את הקריאה נפטר. ביום השלישי לפטירתו, עת מוצאי החג, נגלה רבי אמנון בחלומו של רבי קלומינוס בן משולם, מי שהיה בן למשפחת פייטנים איטלקית שהיגרה לאשכנז, וציווה עליו להכליל את שירו "ונתנה תוקף" בתפילות ראש השנה ויום הכיפורים, "להיות לו לעד ולזיכרון טוב לכל ישראל" ולהפיצו בכל הקהילות היהודיות.
"מעשה ברבי אמנון ממגנצא, שהיה גדול הדור ועשיר ומיוחס ויפה תואר ויפה מראה, והחלו השרים וההגמון לבקש ממנו שייהפך לדתם, וימאן לשמוע להם.
ויהי כדברם אליו יום יום ולא שמע להם, ויפצר בו ההגמון. ויהי בהחזיקם עליו, ויאמר, חפץ אני להיוועץ ולחשוב על הדבר עד שלושה ימים. וכדי לדחותם מעליו אמר כן.
ויהי אך יצוא יצא מאת פני ההגמון שם הדבר לליבו על אשר ככה יצא מפיו לשון ספק, שהיה צריך שום עצה ומחשבה לכפור באלוהים חיים. ויבוא אל ביתו ולא אבה לאכול ולשתות, ונחלה. ויבואו כל קרוביו ואוהביו לנחמו, וימאן להתנחם. כי אמר ארד אל ניבי אבל שאולה. ויבך, ויתעצב אל ליבו. ויהי ביום השלישי בהיותו כואב ודואג וישלח ההגמון אליו, ויאמר: לא אלך. ויוסף עוד הצר שלוח עוד שרים רבים ונכבדים מאלה, וימאן ללכת אליו. ויאמר ההגמון: מהרו את אמנון להביאו בעל כורחו. וימהרו ויביאו אותו אליו. ויאמר לו: מה זאת אמנון? למה לא באת אלי למועד אשר יעדת לי להיוועץ ולהשיב לי דבר ולעשות את בקשתי?
ויען ויאמר אמנון: אני את משפטי אחרוץ. כי הלשון אשר דיבר ותכזב לך דינה לחתכה. כי חפץ היה רבי אמנון לקדש את ה' על אשר דיבר ככה.
ויען ההגמון ויאמר: לא, כי הלשון לא אחתוך, כי היטב דיברה, אלא הרגלים אשר לא באו למועד אשר דיברת אלי אקצוץ, ואת יתר הגוף אייסר. ויצו הצורר ויקצצו את פרקי אצבעות ידיו ורגליו.
ועל כל פרק ופרק היו שואלים לו: התחפוץ עוד אמנון להפוך לאמונתנו? ויאמר: לא.
ויהי ככלותם לקצץ ציווה הרשע להשכיב את רבי אמנון במיטה אחת וכל פרקי אצבעותיו בצדו וישלחהו לביתו.
אחר הדברים האלה קרב מועד והגיע ראש השנה. ביקש מקרוביו לשאת אותו לבית הכנסת עם כל פרקי אצבעותיו המלוחים ולהשכיבו אצל הש"ץ. ויעשו כן. ויהי כאשר הגיע הש"ץ לאמר הקדושה וחיות אשר הנה, אמר לו רבי אמנון, המתן מעט ואקדש את ה' הגדול, ויען בקול רם: ובכן, לך תעלה קדושה, כלומר שקידשתי את שמך על מלכותך וייחודך. ואחר כך אמר ונתנה תוקף קדושת היום.
ואמר אמת כי אתה הוא דיין ומוכיח, כדי להצדיק עליו את הדין, שיעלו לפניו אותם פרקי ידיו ורגליו, וכן כל העניין, והזכיר וחותם יד כל אדם בו ותפקוד נפש כל חי, שכך נגזר עליו בראש השנה. וכשגמר כל הסילוק נסתלק.
ונעלם מן העולם לעין כל, כי לקח אותו האלוקים, ועליו נאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. אחר הדברים האלה, אשר הועלה רבי אמנון ונתבקש בישיבה של מעלה, ביום השלישי לטהרתו, נראה במראות הלילה לרבי קלונימוס בן רבנא משולם בן רבנא קלונימוס בן רבנא משה בן רבנא קלונימוס ולימד לו הפיוט ההוא ונתנה תוקף קדושת היום. ויצו עליו לשלוח אותו לכל תפוצות הגולה להיות לו עד וזיכרון. ויעש הגאון כן."

 

מי שהושפע רבות מהפיוט, היה הזמר והיוצר, ליאונרד כהן, שהגיע לישראל בעת מלחמת יום הכיפורים על מנת לחזק את רוחם של חיילי צה"ל. הוא הסתובב בחזית, שר בפני החיילים ודיבר איתם ולאחר מכן, ב-1974 כתב את שירו המפורסם Who By Fire, מי באש?
וּמִי בָּאֵשׁ, מִי בַּמַּיִם,
מִי לְאוֹר יוֹם, מִי לְעֵת לַיִל,
מִי בַּחֲרִיצַת מִשְׁפָּט, מִי בְּיִסּוּרִים מָרִים,
מִי בְּיוֹם אָבִיב זוֹהֵר־זוֹהֵר,
מִי לְאַט מְאֹד יִתְפּוֹרֵר,
וּמִי, מִי הוּא שֶׁקּוֹרֵא לִי?
וּמִי בִּמְעִידָה קְטַנָּה, מִי בְּכַדּוּרֵי שֵׁנָה,
מִי בְּעוֹל הָאַהֲבָה, מִי בַּחֲבָטַת אַלָּה,
מִי בָּרַעַשׁ, מִי בְּאַבְקָה,
מִי בִּגְלַל הַחַמְדָנוּת, מִי בִּגְלַל רָעָב פָּשׁוּט,
וּמִי, מִי הוּא שֶׁקּוֹרֵא לִי?
וּמִי בְּהַשְׁלָמָה שְׁלֵוָה, מִי בִּתְאוּנָה קְרוֹבָה,
מִי יָחִיד בִּבְדִידוּתוֹ, מִי אֶל מוּל בָּבוּאָתוֹ,
מִי בְּמִצְוַת גְּבִרְתּוֹ, מִי בְּמוֹ יָדָיו,
מִי אָסוּר בִּכְבָלָיו, מִי בְּכוֹחַ רַב,
וּמִי, מִי הוּא שֶׁקּוֹרֵא לִי?

 

מקורות
– מהדורת פיוטי ר' אלעזר בירבי קליר. (ש' אליצור ומ' רנד, ר' אלעזר)
– 'מקור ראשון', כ"ט באלול תשע"ד (24/9/14).
– לא התחבר במגנצא | שולמית אליצור
– "אור זרוע", ר' יצחק בן משה מווינה, הלכות ראש השנה, סימן רע"ב)
– וויקידפדיה
– רבי אמנון ממגנצא – מתוך 'בינה לעיתים'
– דמותו ההיסטורית של ר' אמנון ממגנצא וגלגוליו של הפיוט 'ונתנה תוקף' באיטליה, אשכנז וצרפת – אברהם פרנקל