6/11/2011
סיפור עם מוסר השכל….
מי שלא לומד מהעבר, אין לו עתיד….
נתחיל את סיפורנו בשמות מוסווים, אני בטוח שתדעו על מה אני מדבר…
ישנו "אזור" מסויים על כדור הארץ האהוב שלנו, שבמשך תקופות ארוכות נשלט כל פעם על ידי שליט אזורי אחר, פעם שלט העם שמצפון, אח"כ זה שמדרום, תקופה אחרת אלו היו "הנמוכים", אח"כ "הרזים"…
ואז, פרצה "המלחמה הגדולה", האזור נקרע במלחמה, עמים שכנים התקוטטו על חלקות אדמה ועל גבולות, אלו רצו להשמיד את אלו, ואלו סירבו להיות תחת שלטונם של אלו…
ולבסוף, ועד הבית של מדינות העולם, החליט לעשות סדר בין השכנים!! הוקמה "וועדה", נחלקו הגבולות, וכל עם אולץ להתכנס בתוך גבולותיו.
במסגרת החלטות ה"וועדה", הוסכם כי 2 עמים, שגרו בשכנות, יחוברו ותוקם מדינה רב לאומית, "מדינת כל אזרחיה". המדינה החדשה נתנה זכויות שוות לתושביה ללא הבדל אם השתייכו לרוב או למיעוט, התפשרה על מילות ההימנון וויתרה על סממנים לאומיים. ואכן, במשך תקופה, התקיימה המדינה וצעדה בצעדי ענק עד כי הפכה להיות מעצמה מובילה באזור.
"מדינת כל אזרחיה" מובילה בפיתוח תעשייתי, כלכלי, מדעי, הופכת להיות מעצמה צבאית ובונה קו ביצורים בלתי עביר לאורך גבולותיה…..
המדינה הקטנה, יחסית לשכנותיה, היתה צרה וארוכה ומיקומה היה כטריז בין המדינות השכנות שפעם השתייכו למעצמה אחת גדולה.
"מדינת כל אזרחיה", הורכבה מ-3 עמים, כ-50% תושבי המדינה המקורית ("המקוריים"), כ-15%, תושבי המדינה שסופחה אליה ("המסופחים") ותושבי חבל הארץ ה"כבוש" ("הכבושים") היוו כ-30% מהאוכלוסיה.
באופן מוזר, "המסופחים" למרות היותם מיעוט, קיבלו על עצמם ללא עוררין את החיים המשותפים, והיוו אזרחים שווי זכויות לכל כלל ועיקר, ואילו התושבים ה"כבושים" שמספרם היה כפול מ"המסופחים", לא תמיד זכו למלוא הזכויות, לא תמיד קיימו את מלוא החובות והיו מאוד ממורמרים… יחד עם זאת, הצליחה המדינה הקטנה לשמור על שלמותה בתקופה סוערת.
אולם, השקט שבפנים, לא הרגיע את הסער שבחוץ. המדינות השכנות לא הסכימו עם קיומה של המדינה החדשה.
"שכן אחד", טען שהמיעוט ("המסופחים") הם בעצם חלק ממנו, ולכן דרש לעצמו את שטחי המחייה של אותו מיעוט וביקש לספח אליו את התושבים "המסופחים"….
שכן אחר, גדול יותר ("השכנה הגדולה"), טען שכל השטח שלאורך גבולה הארוך של המדינה, בעצם שייך לו…. ורצה לקבל אליו את השטח עם "הכבושים"….
"השכנה הגדולה" התחילה להפעיל לחץ בעולם בנסיון להשיג את מטרתה, אפשר להבין את תחושותיהם מקטע מאמר שפורסם באותה תקופה:
"2.5 מיליון מהם ("הכבושים") מתגוררים בשטח של כרבע מהמדינה… הם אינם באמת מיעוט, לא מבחינה לשונית ולא מבחינה טריטוריאלית… כנגד העם הזה מנהלים "המקוריים" מלחמת השמד נלהבת, במדיניות ובמנהל, נגד רכושו הרוחני והחומרי, והוא יוכל רק להתקיים אם יתמזג לקהילת-לאום אמיתית."
ואז החלו לנשוב רוחות מלחמה… את השלטון ב"שכנה גדולה" תפס מנהיג כריזמתי ("המנהיג") שידע להלך על הקצה מבלי ליפול.
"המנהיג" התחיל להרגיז את העולם. הוא התחיל להראות סימנים של אלימות, אמנם לא מייד, אבל לאט לאט, כל פעם, עליית מדרגה קטנה…..
כשלב ראשון, ניסתה "השכנה הגדולה" לעורר התקוממות עממית בקרב תושבי השטח של "הכבושים"… כשמהלך זה נכשל, התחילה להתגרות בשלטון "מדינת כל אזרחיה" ולטעון כי שטחים אלו שייכים לה…
"המנהיג" הבין כי המדינה הקטנה, מפריעה לו להתקדם ולהשתלט על שאר מדינות האזור…
מצוקת "הכבושים", אמיתית או מדומה, היוותה עבור "המנהיג" תירוץ לפלישה. האגף הלאומני של "הכבושים" ראה בו את המציל והוא הצליח לעורר בהם את רגשותיהם הלאומניים. כלפי חוץ, הם החלו לדרוש את זכויותיהם, אולם בפנים הם ידעו שהמטרה הסופית היא חיסולה של "מדינת כל אזרחיה".
הנהגת "מדינת כל אזרחיה" ניסתה מצד אחד להתפשר עם דרישות "הכבושים", הן מטעמים עקרוניים-מוסריים, והן כדי להפחית לחצים בינלאומיים ומצד שני היא בדקה בציציות המנהיגות של "הכבושים" היותר קיצונית, והעמידה כמה מהם לדין על בגידה.
"השכנה הגדולה" התחזקה מאוד, צבאית ותעשייתית, והצליחה לספח אליה "מדינה סמוכה" ומייד גברו הלחצים על "מדינת כל אזרחיה".
"המדינות הגדולות" שהיו אמורות לתמוך ב"מדינת כל אזרחיה" לא נלהבו לרעיון ובאווירה קשה זו, ניסה שילטון "מדינת כל אזרחיה" לחשוף את מטרתם האמיתית של מנהיגי "העם הכבוש".
בכדי לחשוף את האמת, הם הסכימו לקיום "ועידת שלום" ובה הציגו את "ההסכם" שבו הסכימו לכל דרישותיהם של "הכבושים".
למרות זאת, פוצצו מנהיגי "הכבושים" את ה"הסכם" וכשלון ה"הסכם" היווה את העילה ל"מנהיג" לדרוש סיפוח מלא של חבל "הכבושים" למדינתו, הוא פונה אל "המדינות הגדולות" בעולם ומשיג לכך את הסכמתם.
על אף התנגדות הנהגת "מדינת כל אזרחיה", ה"כבושים" מועברים על ידי מעצמות העולם ל"שכנה הגדולה" מתוך הנחה שבכך היא תתרצה ולא תפרוץ מלחמה גדולה….
בעקבות הצלחתה, פולשת "השכנה הגדולה" לכל המדינות השכנות וגוררת את העולם כולו למלחמה עקובה מדם…..
נשמע מוכר? ישראל וסוריה? אולי ישראל ואירן?? מצריים? לא ולא.
בואו נבהיר את שמות הקוד:
ה"אזור" – אירופה.
"המלחמה הגדולה" – מלחמת העולם הראשונה.
"וועדה" – וועידת ורסאי שלאחר מלחמת העולם הראשונה ובה ניקבעו גבולות חדשים באירופה.
"מדינת כל אזרחיה" – צ'כוסלובקיה.
"המקוריים" – צ'כים.
"המסופחים" – סלובקים.
"הכבושים" – הסודטים (תושבי חבל ארץ לאורך גבול צ'כיה וגרמניה שתושביו בעלי אוריינטציה גרמנית)
"שכן אחד" – הונגריה.
"השכנה הגדולה" – גרמניה.
"המנהיג" – אדולף היטלר.
"מדינה סמוכה" – אוסטריה.
"ועידת שלום" – ועידת מינכן.
"ההסכם" – הסכם מינכן.
"המדינות הגדולות" – בריטניה וצרפת.
כאשר היטלר מקבל, בוועידת מינכן, את חבל הסודטים על מגש של כסף, הוא מקבל לא רק שטח ואוכלוסיה, אלא גם את מתחם הביצורים שנחשב אז לחזק ביותר באירופה, קו ביצורים שמפקדי צבאו אמרו לו שהם אינם עבירים לאף צבא.
ואכן, 7 חודשים לאחר שקיבל את הסודטים, משכנע היטלר את הסלובקים לבקש לעצמם עצמאות ויומיים לאחר מכן פולש צבא גרמניה לצ'כוסלובקיה, מחסל את המדינה הצ'כוסלובקית ומקים תחתה את "הפרוטקטוראט הבוהמי ומורבי" עם ממשלת בובות ונציב גרמני המכתיב לה את מהלכיה.
אילולא נתנו המעצמות את חבל הסודטים, ייתכן וכל ההיסטוריה היתה נראית אחרת, היטלר עדיין היה מנסה לפלוש, ניבלם או מעוכב על הגבול, ייתכן שאירופה היתה מתעשתת, צרפת, שגם לה חשבון ארוך עם גרמניה היתה מצטרפת לצ'כיה ופותחת חזית ממערב וכך היו בולמים את הגרמנים לפני שהם החריבו את אירופה….
אולם, לאחר מלחמת העולם הראשונה הצרפתים הגיעו למסקנה שהתקפה לא עובדת ולכן הדבר היחיד שצריך לעשות זה להקים קו ביצורים ענקי של בונקרים לכל אורך הגבול עם גרמניה. הקו הזה היה כל כך גדול- 400 ק"מ אורכו. כאשר בתוכו נסעה רכבת שהעבירה תחמושת ממקום למקום. הצרפתים טענו שאת קו מז'ינו אי אפשר לעבור.
שילוב של כוחות צבאות בריטניה, צ'כיה וצרפת, יכל לעצור את הגרמנים!!
ואיך זה נגמר? היטלר הובס והתאבד, הרייך התפרק, צ'כוסלובקיה הוקמה מחדש, כל תושבי הסודטים גורשו מצ'כוסלובקיה המחודשת,תולדותיהם נמחקו מספרי ההיסטוריה של צ'כוסלובקיה, ואין סיכוי שישובו לבתיהם.
משום-מה נראה לי פרק היסטוריה זה רלוונטי מאוד למה שקורה במנהיגות הפוליטית של ערביי ישראל בשנים האחרונות.
