תמיד כשרציתי לומר משהו – כתבתי! לחברות, לחברים, לשותפים למורים.. תמיד בכתב.
כי כבר אמר ג'ים קרוצ'י בתרגומו הנפלא של אהוד מנור:
"סלחי לי אם את ישנה, ואם אותך הערתי
אבל אני פשוט חייב, לומר לך שתי מילים
וכל פעם שניסיתי הלכו לי המילים
אז אגיד מה שרציתי עם השיר
ברגע שאני עומד קרוב אלייך
המילים נתקעות בפנים ולא מוצאות אותך…."
וכאן בביצוע הנפלא של "עמק הנהר האדום"
אז באמת, מי אני?
בעל דעות מוצקות בכל נושא, שמשתנות כל יומיים בהתאם למשב הרוח…
חסר סבלנות לחלוטין לבורות, לא סומך על מי שאומר "יהיה בסדר", ומשתגע מאלו שמאמינים בגורל…
אתאיסט מוחלט, אבל משתדל לחגוג את כל חגי ישראל (כמעט) בהלכתם,
וכן, אכלתי מרורים בבית הספר, בצבא ובכל מסגרת שניסתה "ליישר" אותי…
זה אני, לטוב ולרע…
ולמי זה מיועד?
את האמת? בעיקר לעצמי…
זה לא שאני לא אוהב את מחיאות הכפיים, זה לא שלא הייתי שמח לעדת מעריצים שעוקבת אחר מוצא פי…
אבל אני לא שם, לא מספיק חכם, לא מספיק ראוי ולא מספיק רציני, אבל כן אוהב לכתוב וכן אוהב לחלוק.
אז כן, כתבתי קצת לוויקיפדיה ערכים, אבל אין לי סבלנות למסגרות שלהם,
נתתי בחיי הרצאה או שתיים, אבל מעולם לא ממש נכנסתי לתחום,
אז אני כאן, כותב למגירה, רק משאיר אותה פתוחה, ש"כל דיכיפן יטה ויִתְקְרֵי, כל דיצריך יטה וִיגְמַר" (ארמית לא הצד החזק שלי, מקווה שזה כתוב נכון)
אז על מה אני כותב?
על ה-כ-ו-ל!!! כל יום, כל שעה אני מוצא משהו שמעניין אותי, אם זה מסתדר ב"תזמון" אני מתיישב לכתוב..
לפעמים מדובר על מחשבה שעברה בראש ונכתבה ב-5 דקות כמו "מדינה מתוקנת או מדינת חאפ-לאפ?", ולפעמים מדובר על תחקיר של שנה שלמה כמו חיים ארלוזורוב וסטיותיו של אדולף היטלר?, מה בין גלי ראובל
לעתים מדובר על הטפת מוסר לאחרים כמו אירופאים חביבים שלי או אולי מכתב פתוח לדוד סם ..
מידי פעם זה על נושא "יהודי" כמו מסתרי "כתר ארם צובא" ולעיתים על נושא לא חשוב בעליל אבל מעניין כמו Baťa – לא רק נעליים..
מה שאני יכול להבטיח, זה תמיד יהיה מעניין.
אתם לא חייבים להסכים איתי ואני יותר מאשמח לראות תגובות מעשירות וכן, גם מתקנות….