18/4/2017
ריינהרד טריסטן אויגן היידריך 1904-1942 "הקצב מפראג".
מי היה ריינהרד היידריך?
ילדותו של היידריך לא יכלה להעיד על בגרותו ואולי דווקא כן….
 |
| ריינהרד היידריך |
את ילדותו העביר היידריך כבן למשפחת מוזיקאים בעיר "האלה" שבצפון מזרח מדינת סקסוניה.
היידריך נולד ב-7/3/1904 ובילדותו הצטיין בנגינה בכינור. היותו בן למשפחה קתולית, בסביבה פרוטסטנטית בנוסף לעובדה שהיה ילד חלש, חשפה אותו לא פעם להתעללות מצדם של ילדים אחרים.
עוד בצעירותו פנה היידריך לחיי צבא והצטרף לפעילות "הגדודים החופשיים" (Freikorps) – מיליציות של יוצאי צבא שלא הסכימו עם תבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה ועם העונשים שנכפו עליה.
בשנת 1922 הצטרף לצי, אבל בעודו מנהל רומן עם בתו של מנהל המספנה הצבאית שבה שירת, התארס היידריך עם אישה אחרת, לינה ואן אוסטן. אביה של חברתו שממש לא התלהב מבגידתו בביתו, הדיח את היידריך מהצי בגלל "התנהגות בלתי הולמת". לאחר ההדחה, נשא היידריך את ואן אוסטן לאשה.
לאחר פיטוריו מהצי באפריל 1931 נודע להיידריך כי היינריך הימלר מקים זרוע ביון לאס-אס. היידריך הגיע להימלר לראיון קבלה ובעקבותיו צורף למפלגה הנאצית וקיבל את תפקיד מפקד היחידה לריגול נגדי (לימים ה-SD) תפקידה העיקרי של היחידה לאתר מידע על יריבים של היטלר, הפחדתם, סחיטתם וביסוס שלטונו של היטלר על כל תחומי החיים ברייך השלישי.
אחד ההישגים הגדולים של ה-SD היה העברת מידע כוזב לסטאלין שהביאו לביצוע הטיהורים הגדולים בשורות הצבא הרוסי. בטיהורים אלו, הוצאו להורג רבים מבין קציני הצבא הבכירים, מה שהביא להחלשת הצבא הרוסי ולימים אפשר להיטלר להשיג הישגים מרשימים בימים הראשונים של מבצע ברברוסה (הפלישה הגרמנית לברית המועצות).
 |
| פקודת המבצע לליל הבדולח |
ב-1936 קיבל היידריך את תפקיד מפקד הגסטאפו ולאחר מכן קיבל את תפקיד "ראש מנגנון הביטחון של הרייך". בספטמבר 1938 לאחר שגייבלס מקבל את אישורו של היטלר, החל היידריך בהפעלת תכנית פוגרום ביהודים שהחלה במינכן, עברה לברלין ומשם התפשטה לכל רחבי הרייך, לימים יכונה הפרוגרום כ"ליל הבדולח".
הפוגרום אמנם תואר כהתפרצות ספונטנית של הגרמנים, אך למעשה היה מתוכנן מלמעלה, כפי שמעידה פקודתו של היידריך לאס-אס. שניתנה באחת אחר חצות. היידריך מפרט את זמן תחילת המאורעות, את היקפן, מצווה לא לשרוף מבנים שמהם האש עלולה להתפשט למבנים של גרמנים, מצווה על המשטרה שלא להתערב אלא רק לפקח וכ"ו…
היידריך גם היה ממתכנני מבצע הימלר שבמהלכו אנשי האס-אס. התחפשו ללוחמים פולנים והשתלטו על תחנת רדיו פולנית ומשם שידרו שהם "פורעי חוק פולנים שהשתלטו על התחנה" התקפה זו סללה את הדרך לפלישת גרמניה לפולין.
 |
| חבל הסודטים |
לאחר הסכם מינכן המביש (עליו כתב צ'רצ'יל "בריטניה יכולה הייתה לבחור בין חרפה למלחמה, היא בחרה בחרפה ותזכה במלחמה") ב-29/11/1938, בו ניתן חבל הסודטים לגרמניה, פולשת גרמניה לצ'כוסלובקיה (מרץ 1939) וכובשת אותה ללא קרב. "בתשע בבוקר חיילים גרמנים על אופנועים נכנסים לבירה הצ'כית. הם מוצאים בה תושבים גרמנים שמריעים לכבודם כאילו היו משחררים, ולצדם צ'כים מנופפים באגרופים, צועקים סיסמאות עוינות ושרים את ההמנון הלאומי."
הגרמנים כובשים את המטרות האסטרטגיות הראשוניות: שדה התעופה, מפקדת הצבא וכמובן מצודת פראג, מרכז השלטון והסמל החשוב, ללא כל קרב.
 |
| היטלר במצודה |
מיד לאחר כיבוש המצודה, בראש טור חיילים, מגיעה שיירת מכוניות מרצדס ובתוכה צמרת השלטון הנאצי: גרינג, ריבנטרופ, בורמן וכמובן היטלר, הימלר והיידריך.
השיירה מגיע לטירת פראג וממקמת בה את משרדיה. הפיהרר עולה לקומת המגורים ושם מצולמת התמונה המפורסמת של היטלר, ידיו שעונות על אדן החלון הפתוח והוא משקיף על העיר בארשת סיפוק.
ואם כבר הזכרנו זאת, לאחר כיבוש פולין, בסתיו 1939, תכנן היידריך את ריכוזם של יהודי פולין בגטאות גדולים ועם כיבוש צרפת באביב 1940 הוקמו גם בה מחנות ריכוז ליהודים. היידריך גם פיקד על רציחתם של יהודי רוסיה בשנת 1941.
ב-31/7/1941 קיבל היידריך מינוי מהרמן גרינג לביצוע "הפתרון הסופי" וב-20/1/1942 הוא מכנס בווילה ואנזה שבברלין ארבעה עשר נציגים בכירים מהאס.אס., המפלגה הנאצית ומשרדי ממשלה שונים לישיבה בנושא "הפתרון הסופי לבעיה היהודית". כל המשתתפים היו אנשי ביצוע ומנהלה ולא מקבלי החלטות. תפקיד הוועידה היה להפוך את ההחלטה שכבר נתקבלה לאופרטיבית. בוועידת ואנזה מודיע ריינהרד היידריך, על הפיכת העיר טרזין (טרזיינשטאט) לגטו ליהודים קשישים, בעלי שם ובעלי זכויות מיוחדות משטחי הרייך.
 |
| כתבה על מחלת הפרוטקטור |
יהודי צ'כיה מתחילים להימלט מתחומי הפרוטקטורט, אולם ב-22/6/1941, פולש הצבא הגרמני לברית המועצות, כל דרכי המילוט נחסמות וההגירה נאסרת. למעלה מ-30,000 מיהודי הפרוטקטורט נמלטו אולם כ-118,000 נשארו לכודים בגבולותיו.
ב-21/9/1941, מתפרסמת הידיעה כי הפרוטקטורט של הרייך, שר החוץ לשעבר, קונסטאנטין פון נויראט, שהיה מתון יחסית, נפל למשכב וכמחליפו מתמנה היידריך, זהו אות מבשר רעות ליהודי צ'כוסלובקיה.
ב-24/11/1941 מורה היידריך על התחלת ריכוז יהודי צ'כוסלובקיה בטרזין וב-1942 מגורשים מהכפר 7,000 תושביו המקוריים והוא הופך להיות לגטו יהודי.
בתחילה מתגורר היידריך בטירת פראג ומשרדיו ממוקמים בארמון צ'רנין הסמוך למצודה.
 |
| תכשיטי הכתר הבוהמי |
בקתדראלת וויטוס הקדוש שבתחום המצודה, מאוכסנים תכשיטי בית המלוכה הצ'כי. חדר תכשיטי הכתר נמצא מאחורי דלת בעלת שבעה מנעולים, המפתחות מוחזקים בידי ראשי המדינה (הנשיא, ראש הממשלה, הארכיבישוף של פראג, יושב ראש בית הנבחרים, יושב ראש הסנאט, דיקן הקתדרלה וראש עיריית פראג) על מנת לפתוח את הדלת, יש לכנס את כולם.
המסורת של שבעת המפתחות הינה מאז 1791 אז שכנעו תושבי צ'כיה את המלך ליאופולד השני להחזיר את התכשיטים מווינה לפראג.
תכשיטי הכתר מורכבים מהכתר של ואצלב הקדוש, השרביט המלכותי, הרימון המלכותי, הגלימה ועוד מספר פריטים קטנים.
האגדה מספרת כי מי שילבש את תכשיטי המלכות ואינו המלך, ימות בתוך שנה.
היידריך, עם הגעתו לטירה, מכנס את 7 מחזיקי המפתחות, נכנס לחדר, ולמרות האזהרות חובש את הכתר, לובש את הגלימה ומכריז על עצמו בגיחוך כמלך בוהמיה…. תוך פחות משנה, היידריך נהרג.
ההתנקשות בחייו.
מבצע ההתנקשות בהיידריך — "מבצע אנתרופואיד", כפי שכונה בידי מתכנניו יצא לדרך ב-1941. שני הצנחנים המיועדים, יוזף גבצ'יק הסלובקי וקרל סבודבודה, עברו אימונים בבריטניה, אולם ב-6/10/1941, יום לפני תאריך הצניחה המקורי, בעת אימון, סבובודה נפצע בראשו ומוחלף על ידי יאן קוביש הצ'כי. מאחר והמסמכים של קוביש לא היו מוכנים והוא לא סיים להתאמן, הצניחה נדחתה.
במקביל למבצע אנתרופואיד התקיימו עוד 3 מבצעים:
1. מבצע סילבר שהורכב משני צוותים:
a. סילבר A, (אלפרד בארטוש, יוזף ואלצ'יק ויר'י פוטוצ'ק) שפעלו באזור פרדוביצה (Pardubice), כ-150 ק"מ מזרחית לפראג ועיקר מטרתם הייתה איתור ויצירת קשר עם אנשי תנועת ההתנגדות וחידוש הקשר עם לונדון.
משימתם של אנשי קבוצה זו הוכתרה בהצלחה יתרה והם הצליחו לשדר מידע רב לאנגליה, למען האמת רק בגידתו של צ'ורדה (בהמשך) והסגרתם עצרה את שטף המידע שהם העבירו.
בארטוש הצליח להימלט, אולם התאבד בפארדוביצה ב-21/6/1942, כדי לא ליפול בידי הגסטאפו, פוטוצ'ק נמלט ונורה במהלך בריחתו ורק ולאצ'יק, שפר מזלו, הוא עזב את החבורה מספר ימים קודם מכיוון שזהותו נתגלתה והגסטפו החל לחפש אחריו, הוא הצליח להתחבא בפראג וחבר לצוות אנתרופואיד.
b. סילבר B, (יאן זאמק ווולדימיר שקאחה) שפעלו באזור פרז'לוצ' (Přelouč), כ-120 ק"מ מזרחית לפראג ועיקר מטרתם הייתה הבאת ציוד תקשורת למחתרת.
צוות B נכשל לחלוטין במשימתו, מכשיר הרדיו נפגע בצניחה, הם לא הצליחו ליצור קשר עם המחתרת ולא עם לונדון. 2 אנשי הצוות זכו לראות את תום המלחמה, זאמק במחתרת ואילו שקאחה שנעצר על ידי הגסטפו בינואר 1945, שרד במחנה הריכוז.
צוות B נכשל לחלוטין במשימתו, מכשיר הרדיו נפגע בצניחה, הם לא הצליחו ליצור קשר עם המחתרת ולא עם לונדון. 2 אנשי הצוות זכו לראות את תום המלחמה, זאמק במחתרת ואילו שקאחה שנעצר על ידי הגסטפו בינואר 1945, שרד במחנה הריכוז.
2. קבוצה נוספת, OUT DISTANCE הוצנחה ב- 28/3/1942, (אדולף אופאלקה, קארל צ'ורדה ואיוון קולאריק) שמשימתם הייתה להצטרף לקבוצת סילבר A, אבל החלק החשוב של משימתם היה להביא משדר רדיו מיוחד שעליו יכלו להתביית מטוסי התקיפה הבריטים. במהלך הצניחה, איבד איוון קולריק את מסמכיו המזויפים מה שהוביל לגילויו על ידי הגסטאפו. בניסיון להציל את קרובי משפחתו מעונש, הוא הרעיל את עצמו למוות ב-1/4/1942 באזור זלין. הגסטאפו הצליח לשים את ידו על כל הציוד והחומר המודפס שלהם ואופלקה וצ'ורדה נמלטו לפראג.
3. יחד עם קבוצת OUT DISTANCE, על אותו מטוס הייתה קבוצה נוספת, קבוצת ZINC(אולדריך פיחאל, ארנושט מיקש ווילם גריק) מטרת הקבוצה הייתה, כמו סילבר A, ליצור מאחז מודיעיני באזור מורביה אולם בשל טעות קשה בניווט הם הוצנחו באזור גבאלי שמעבר לגבול הסלובקי (ליד העיירה הצ'כית הודונין). בזמן שניסו לחצות את הגבול לפרוטקטורט, נעצר פיחאל הוא הצליח שוב להימלט, אבל הגסטאפו מצא את תעודותיו האישיות והצליח לזהותו. הוא נעצר ב-2/6/1942. גריק לעומתו, הסגיר את עצמו לגסטאפו ועזר להם ללכוד את מפקדו מיקש שנפצע במהלך הפעילות. הוא ירה בעצמו ב-30/4/1942.
אגב, אחת ממטרות המשימה של הצוותים הייתה לסייע להפצצת מפעלי שקודה (ŠKODA) על יד פלזן. מפעל זה היה בין שלושת מפעלי החימוש הבולטים שסיפקו חימוש לרייך השלישי. נעשו כבר 4 ניסיונות כושלים על יעד זה בין אוקטובר 1940 לאוקטובר 1941. וניסיון חדש נעשה בליל 25/4/1942 תחת שם הקוד CANONBURY. לאחר השמעת הסיסמא בשידור רדיו של ה-בי.בי.סי, הציתו הצנחנים שני אסמים קרובים למפעל במטרה לסמן ולהנחות את המפציצים. הפעם הצליחו הטייסים לאתר את המפעל אולם היעד היה מכוסה בעננים ואף פצצה לא פגעה במטרה……
בגלל אילוצים, ולאחר שטיסות הצנחה אחרות נדחו, ממריא מטוס עם 15 איש שכללו את אנשי צוות המטוס ו-3 צוותים של צנחנים שהרכיבו את מבצע אנתרופואיד, סילבר A וסילבר B.
תנאי הטיסה היו קשים, הטיסה ארוכה, פעמיים נאלצו להתחמק ממטוסי יירוט גרמניים, הניווט היה מורכב והטייסים איבדו דרכם וזיהו בטעות את פראג בתור פילזן. ב-29/12/1941 בשעה 2:24, קופצים יאן קוביש ויוסף גאבצ'יק, בתנאי מזג אויר קשים ונוחתים בשדה מכוסה שלג ליד נהביזדי (Nehvizdy), לא הרחק מפראג.
צוות סילבר A קופץ ב-02:37 באזור פודייבראדי (Poděbrady) וב-02:56 צוות סילבר B קופץ וצונח באזור פרז'אלוצ' (Přelouč). כל הצוותים נוחתים במקומות שגויים עכב טעויות הניווט.
צוות אנתרופואיד היה מצויד בשני מארזי ציוד לפעולה שכללו בין היתר: שני אקדחי קולט 38 עם 4 מחסניות ו-100 כדורים, 6 פצצות חודרות שריון מלאות בחומר נפץ פלסטי, 2 מחסניות של נפצים, שני רימוני יד, משגר פצצות קטן עם פצצה אחת, 4 נפצים חשמליים, מקלע מסוג סטן Mk.II עם 100 כדורים, 32 קילו חומר נפץ פלסטי, שני מטר כבל השהייה, 4 פצצות עשן, סליל חוט פלדה ו-3 עפרונות תזמון.
 |
| החווה של אנטונין סדלאצ'ק |
מיד עם נחיתתם הם צריכים להסתיר את ציוד הצניחה, אולם בגלל שהקרקע קפואה ומכוסה בשלג, הם מוצאים סככה בגינתו של האיכר אנטונין סדלצ'ק, שם הם מחביאים את ציוד הצניחה וחומרי החבלה ושם הם מבלים את לילם הראשון בפרוטקטורט. גאבצ'יק נפצע בעת הצניחה ברגלו והוא צולע קשות.
 |
| אנטונין סדלאצ'ק |
רק בבוקר הם מנסים לברר היכן נחתו, הם שואלים את הכומר המקומי, פרנטישק סאמק ונדהמים לגלות כי הייתה שגיאת ניווט גדולה, במקום לצנוח באזור פילזן כמתוכנן, הם מוצאים את עצמם במרחק של כ-100 ק"מ משם מזרחית לפראג. הכומר מבין שלא מדובר ב"אנשים תמימים" אבל הוא שומר את סודם, הוא לא היחיד שמגלה על קיומם, שומר היערות אלואיס סמייקאל העיד לאחר המחלמה:
"אני לא יודע כמה ימים לפני הסילבסטר זה היה, שכבתי, בוהה אל החשיכה, ואז שמעתי מעין רחש. כשיצאתי, חיפשתי בשמיים ואז ראיתי משהו ראיתי משהו, מיטלטל, יורד לאט, חשבתי לעצמי שזה ניראה כמו מצנח, חשבתי", בבוקר הוא יוצא לסיור במקום ומזהה עקבות שמובילים לסככה של הגנן סדלאצ'ק.
הם לא היחידים, גם סדלאצ'ק משהה שמישהו פרץ לסככה שלו, והמשטרה המקומית מגיעה לחקור, למזלם של הצנחנים, מפקד המשטרה ואלצאב אוטץ מחליט שלא ליידע את הגסטפו. אחרי המלחמה, ב-1946, העיד אוטץ: ""הגנן אנטונין סלדאצ'ק, גילה כי מישהו פרץ לסככה בגינה שלו, הוא התלונן בתחנת המשטרה המקומית. בסיור שערכנו במקום, ראיתי ארגזים עם כיתוב באנגלית מייד הבנתי מזה. הסתרתי את הדבר ולא דיווחתי על המקרה לגסטפו, אם כי על פי ההוראות וההנחיות הייתי חייב לעשות כך"
מכיוון שכל אנשי הקשר שהיו אמורים לספק להם עזרה ומידע היו באזור פילזן, הם עזבו מיד לכיוון. אגב, ייתכן ששגיאת הניווט הזו הצילה אותם מכיוון שהטיסה והצניחה לא נעלמו מעיני הבקרה האווירית הגרמנית שעדכנת את הגסטפו שיצא לחיפושים נרחבים באזור, הם אפילו מחפשים בחווה של סדלאצ'ק אולם לא מוצאים אותם מכיוון שהם יצאו עם שחר לכיוון פילזן.
קוביש וגאבצ'יק חוברים לאנשי הקשר שנתנו להם את הסיוע הנדרש ואף העניקו טיפול רפואי בפציעתו של גבצ'יק. כעת הם נאלצו לצעוד חזרה לנאבייזדי דרך פראג כדי לאסוף את חומרי החבלה.
דירתה של משפחת מוראבץ מהווה את המקלט העיקרי של הצנחנים פראג. הדירה הייתה ממוקמת ברחוב בישקופצובה 1795/7 בשכונת ז'יז'קוב. מארי מוראבצובה השיגה סיוע לצנחנים באמצעות עמיתים מהצלב האדום הצ'כי, בנה ולאסטימיל, פעל כשליח של הצנחנים והיה מעורב באופן פעיל בהכנות להתנקשות.
חוץ מדירתם של משפחת מוראבץ, הצנחנים התחבאו גם בדירות של משפחות נוספות כמו משפחתו של יאן זלנקה-הייסקי, משפחת נובאק, משפחת פאפאק, משפחת סווטוש, משפחת אווגון, משפחת עמנואלה ווצלאב קוהדל…. כל המשפחות הללו נאלצו לשלם את המחיר ואלו שלא הספיקו להתאבד לפני תפיסתם נשלחו למחנה מטהאוזן שם נרצחו.
 |
| הטירה שבה גר היידריך |
צוות אנתרופואיד, בוחן אפשרויות שונות לרצח ריינהרד היידריך. ובתחילת אפריל 1942 תורם היידריך עצמו עוד אפשרות כאשר הוא עובר ממגוריו הזמניים בטירת פראג לטירה התחתונה בכפר פאננסקה בריז'אני (Panenské Břežany) צפונית לפראג וממקם את משרדיו בארמון צ'רנין שסמוך למצודת פראג.
בסופו של דבר, לאחר ניתוח סדר יומו של היידריך, נבחרה האופציה המתאימה ביותר, והיא לחסל אותו בדרכו מביתו ללשכתו.
 |
| האופניים הנטושות של גאבצ'יק |
בבוקר ה-27/5/1942, יום ההתנקשות הם מגיעים בחשמלית לשכונת ז'יז'קוב, שם הם אוספים אופניים שהוכנו עבורם מראש, לקראת 09:00 הם מגיעים רכובים אל מקום ההתנקשות שם ממתינים להם יוזף ואלצ'יק ואדולף אופלקה. אופלקה מתמקם במעלה הגבעה ומחזיק בידו מראה באמצעותה יסמן לגבצ'יק על התקרבות המטרה.
מכונית המרצדס השחורה מדגם 320 C, נהוגה בידי אוברשארפיהרר יוהנס קליין, מתקרבת לרחוב קירשמאייר מכיוון קוביליסי. הסמל האדום של הרייך בולט על הכנף הימנית של המכונית ולוחיות הרישוי SS3 מבהירים מי יושב ליד הנהג.
בשעה 10:35 הרכב מגיע לעיקול ומאט בעיקול החד, יוזף גאבצ'יק, נושא תחת מעילו תת מקלע מסוג סטן שהכת הורדה ממנו על מנת שניתן יהיה להסתירו תחת המעיל, הוא מזנק לכיוון הרכב אולם ברגע הקריטי המקלע נתקע עכב מעצור. היידריך, שמבין מיד שמנסים להתנקש בחייו, משוכנע שמדובר במתנקש בודד ומצווה על נהגו לעצור ולרדוף אחריו. הנהג עוצר את הרכב ומנסה לירות במתנקש אולם אז יאן קוביש מתעשת, שולף מתיקו רימון מאולתר וזורקו לעבר הרכב. הרימון מחטיא את הרכב ומתפוצץ בסמוך לגלגל האחורי. רסיסי הרימון פוגעים בקוביש. גם היידריך נפגע. |
| הסטן שכשל |
 |
| הסטן הנטוש לאחר ההימלטות |
בעוד משאית מזדמנת לוקחת את היידריך הפצוע לבית החולים בולובקה הסמוך, יאן קוביש עולה על אופניו ונמלט לביתו של רופא משתף פעולה עם המחתרת ד"ר ברטיסלב ליצ'קה בשכונת קארלין שמטפל בפצע בראשו. לימים ד"ר ליצ'קה יתאבד כאשר הגסטאפו יאתר אותו.
גבצ'יק לעומתו, נמלט בריצה במעלה הרחוב, בעוד נהגו של היידריך רודף אחריו ויורה לכיוונו. הוא מנסה להסתתר בקצבייה, אולם הבעלים הגרמני מניסו משם, הוא רץ בחזרה לכיוון הנהג, יורה ברגלו ונמלט לכיוון מכוניתו של היידריך, וממנה לכיוון הנהר ושם נעלם.
 |
| פוסטר מבוקשים |
בשעה 15:26 מדווח אס.אס. סטנדרטנפיהרר, הורסט בוהם, על מצבו של היידריך במברק לברלין:
"… פצע פתוח משמאל לחוליות הגב ללא פגיעה בחוט השדרה. הקליע, פיסת מתכת, ניפץ את הצלע ה-11, ניקב את חלל הבטן, ולבסוף נעצר בטחול. הפצע מכיל מספר שערות סוס ושיער, כנראה חומר שמקורו בריפוד. הסכנות: הצטלקות של בית החזה עקב דלקת. במהלך הניתוח הוסר הטחול ".
מיד עם ההתנקשות הוכרז מצב חירום בכל שטח הפרוטקטורט הצ'כי, "כל מי שייתן עזרה למתנקשים בהיידריך יומת יחד עם כל בני משפחתו", איים קריין הרדיו. למחרת כבר דיווחו ש"היידריך פצוע קשה ומצבו מסוכן". רדיו פראג קרא לכל תושבי בוהמיה ומוראביה מעל גיל 15 להירשם במשטרה. כל מי שיימצא ללא כרטיס רישום יירה. "גם אלה שיחביאו אנשים בלתי רשומים יירו". פוסטרים המציעים פרס למוסר מידע על המבצעים ניתלו בעיר. והיינריך הימלר מעביר מברק בהול:
"
1. אני מסכים עם פרסום ההודעה.
2. כל האינטליגנציה הצ'כית צריכה להיעצר מיד עם 10,000 העצורים הראשונים.
3. יש לירות עוד הלילה ב-100 המתנגדים המובילים מקרב האינטליגנציה הצ'כית.
אתקשר אליך הלילה…."
 |
| טקס הלוויה בפראג |
בעקבות ניסיון ההתנקשות, ממהר הימלר להגיע לפראג ברכבת משוריינת ומביא אתו את מיטב הרופאים הגרמנים, בניהם רופאו האישי של אדולף היטלר. אולם באין פניצילין (שהיה זמין אז רק בארצות הברית), ב-3/6/1942 נכנס היידריך לתרדמת וב-4/6/1942 בשעה 07:30 הוא מת לאחר ייסורים בבית החולים בפראג.
 |
| טקס הלוויה בפראג |
 |
| טקס הלוויה בברלין |
בחצות ליל ה-6/7/1942 מונח ארונו בחזית טירת פראג, ברחבת שער מתיאש, ולאחר טקס מפואר מועמס הארון על רכבת מיוחדת לברלין, שם נערך טקס רשמי ומפואר אף יותר. היידריך נקבר בבית הקברות הצבאי בברלין (Invalidenfriedhof), בנוכחות כל הצמרת הנאצית, ובראשם הימלר והיטלר.
ש. גורליק כתב ב"הארץ": "באורח חייתי והיסטרי-רגשני גם יחד מנשק היטלר את ילדיו הקטנים של היידריך בשעת הלוויה".
 |
| היטלר והימלר עם בניו של היידריך |
למרות שההתנקשות בהיידריך מנוצלת היטב על ידי התעמולה הגרמנית, היטלר האשים רק את היידריך ויהירותו במותו:
"..הזדמנות שכזו תנוצל לא רק על ידי הגנב, אלא גם מתנקש, מעשי "גבורה" שכאלה כמו נהיגה ברכב פתוח ולא משוריין או הליכה ברחוב ללא שמירה, הן רק טיפשות וטמטום, ואף אחת מהן לא משרתת את המולדת. כשאדם שאין לו תחליף כמו היידריך צריך לחשוף את עצמו לסכנה מיותרת, אני יכול רק לגנותו כטיפש ואידיוט."
היטלר מתכנן להיידריך קבר מונומנטלי (שתוכנן על ידי הפסל ארנו ברקר והאדריכל וילהלם קרייס), אך בשל מצבה הרעוע של גרמניה הוא מעולם לא נבנה. כאשר הצבא האדום השתלט על העיר ב-1945 הוא העלים כל סממן של הקבר כדי שלא יהפוך לנקודת מפגש של ניאו-נאצים.
אגב, בנו הבכור של היידריך, קלאוס נהרג בתאונת דרכים ב-24/10/1943, בגיל 10, יש הסוברים שגם זו הייתה התנקשות.
 |
| כנסיית קארולוס בורומיאוס הקדוש |
במהלך הדיכוי האכזרי שהפעילו הנאצים מיד אחרי ההתנקשות, הצנחנים עוברים מספר מקומות מסתור ומוצאים מקלט בטוח בכנסיית קארולוס בורומיאוס הקדוש (כיום מוכרת כציריל ומתודיוס) ברחוב רסלובה היורד מכיכר קארל לכיוון הנהר. גב'ציק מצטרף אליהם מאוחר יותר, ובסך הכל היו בכנסיה שבעה צנחנים גם כאלו שהוצנחו למשימות אחרות:
יוסף בובליק, יוסף גאבצ'יק, יאן רובי, יאן קוביש, אדולף אופאלקה, ירוסלב שוורץ ויוסף ולצ'יק.
השילוב של הטרור שנוצר על ידי טבח של משפחות שלמות והשמדת לידיצה ובנוסף ההבטחה של חנינות ותגמולים כספיים עצומים, בסופו של דבר נשא תוצאות. הצנחן קארל צ'ורדה מהיחידה OUT DISTANCE שעזב את פראג מיד לאחר ההתנקשות והסתתר עם אמו בנובה הלינה (Nová Hlína) שליד טרז'בון (Třeboň), נכנע לפחדיו וללחץ שהופעל עליו ממקורביו, והוא בגד! ראשית, ב-13/6/1942 כתב מכתב שבו זיהה את גאבצ'יק וקוביש בתור המתנקשים. כאשר התגובה הצפויה לא התממשה, הוא נסע ב-16/6/1942 אישית לפראג וקצת לפני הצהרים דיווח למטה המנהלי של הגסטפו שישב בארמון פטשק (רח' מקביל לכיכר ואצלאב). העדות המקיפה שלו, הבהירה לגסטאפו, כי עד כאן כל המאמצים של הנאצים
למצוא את המתנקשים היו חסרי תועלת וכל המידע שהיה להם היה שגוי. צ'ורדה מסר להם את כל המידע שהיה ברשותו, לא רק על המתנקשים אלא גם על שאר חוליות הצנחנים וכל מי שסייע להם, ולא רק בפראג אלא בכל רחבי האזור. בבגידתו הוא גרם למותם של עשרות פטריוטים ובני משפחותיהם. הראשונים בתור היו משפחת מוראבק ברחוב ביסקופקובה שבפראג.
באמצעות טכניקות חקירה אכזריות ביותר הצליח הגסטאפו בצהרי ה-17/6/1942 לגלות את מקום מסתורם של הצנחנים. בשעה 3:45 לפנות בוקר ה-18/6/1942, מפקד כוחות ה-SSבבוהמיה ובמורביה, אס-אס. בריגאדפירר קרל פון טרונפלד, הוציא צו לגדוד מילואים גרמני וגדוד המשמר של פראג להקיף את האזור שסביב הכנסייה.
בשעה 4:15 בבוקר הכנסייה הוקפה בשני מעגלי שמירה, אין יוצא ואין בא.
תחילה חיפשו הגרמנים בדירת שומר הכנסייה. מיד הם מצאו סורג שהיה משוחרר. הם נכנסו למתחם הכנסייה, שם המתינו להם אדולף אופאלקה, יוסף בובליק ויאן קוביש ששמרו ותצפתו מהגלריה ואזור המקהלה. הגרמנים ניסו להגיע לגלריה דרך המדרגות הצרות שנשמרו על ידי אדולף אופלקה, כאשר מצא עצמו אופלקה במצב חסר תקווה עם עצם זרועו הימנית מרוסקת, הוא בלע רעל וירה ברקתו השמאלית.
 |
| הכבאים מכניסם מים למרתף הכנסייה |
יוזף בובליק, שנפצע מרסיסים רבים, סיים את חייו מכדור מהאקדחו.
יאן קוביש דימם למוות מפצעיו הרבים.
לאחר כיבוש הכנסייה, הקרב עבר למרתף שאליו הוביל רק פתח קטן בצד המערבי של הכנסייה. רימונים שהושלכו פנימה על ידי הגרמנים, הושלכו בחזרה החוצה, ולבסוף הביאו הגרמנים מכוניות כיבוי והחלו להזרים מים למרתף הכניסה. בינתיים הם מוצאים בתוך הכנסייה, מתחת לדוכן, פתח ברצפה, מכוסה באבן כבידה שהוביל למרתף .
 |
| הפתח למרתף |
ב-10:30 חודרים הגרמנים למרתף ומוצאים שם ארבע גופות, הלוחמים הצ'כים התאבדו:
ירוסלב שוורץ בלע רעל ובמקביל ירה בעצמו.
יאן הרובי סיים את חייו מירייה מאקדח הבראונינג 9 מ"מ שלו.
יוזף לאלצ'יק סיים את חייו בירייה.
יוזף גאבצ'יק סיים את חייו מירייה מאקדחו.
צ'ורדה מובא כדי לזהות את הגופות לאחר הקרב . הוא מקבל מיליון רייכסמארק וזהות חדשה. לאחר המלחמה הוא נתפס, נשפט ומוצא להורג ב-29/4/1947
 |
| מפקד המשטרה רוכן מעל הגופות ומציגם לצ'ורדה שיוכל לשהות את המתנקשים |
בעקבות ההתנקשות בהיידריך החלה סדרת פעולות נקם גרמניות. כבר ביום ההתנקשות מוטל עוצר על פראג, וחיפושים מקיפים החלו במטרה לעלות על עקבות המתנקשים. למעלה ממאה אנשים הוצאו להורג עד ה-4 ביוני.
ב-9 ביוני הגיעו הוראות מברלין: כעונש על ההתנקשות, יש לחסל עד היסוד כל כפר שיימצא קשר בינו ובין מחסליו של היידריך.
הנקמה על מותו של היידריך
הדי ההספד בברלין עדיין נשמעו בעת שהוחלט להשמיד כפר צ'כי "כדי לכפר על מותו". הכפר לידיצה (Lidice), 22 ק"מ מצפון-מערב לפראג ליד העיר קלדנו (Kladno) נבחר לנקמה.
ב-10/6/1942התגוררו בכפר 483 נפש, ב-96 בתים, 5 בתים נוספים היו בכפר הסמוך מקוטראשזי.
על גבעה במרכז הכפר עמדה כנסיית מרטין הקדוש ומסביבה מבני מגורים קטנים, בתי עובדים. רוב בני הכפר עבדו במכרות ובמפעל הברזל של קלדנו. חוות גדולות יותר היו מעטות ומרוחקות מעט, בכפר היה מועדון קוראים בשם "מולדת", עם ספריה ציבורית, מועדון ספורט ומתנדבי כיבוי אש.
בית הספר החד-קומתי עמד במרכז הכפר, 2 כיתות ושני מורים האחד, זדנייאק פטרז'יק יליד קלדנו שהתחתן עם בת לידיצה, והשני שימענדל מבושטיהראד הסמוכה, ההבדל בין כתובת הקבע שלהם, חילק באכזריות את חייהם. פטרז'יק נרצח עם שאר התושבים בחוות הוראק ואילו שימענדל שלא היה תושב המקום ניצל מגורל עמיתו ותלמידיו.
ולמה נבחר לידיצה?
שבוע לפני הטרגדיה של לידיצה, -3/6/1942, מגיע מכתב לבית החרושת לסוללות (Palaba) בסלאני ממוען לעובדת בשם אנה מארושצ'אקובה. מאחר והיא הייתה בחופשת מחלה, בעל המפעל, ירוסלב פלה, פתח את המכתב. וקרא את תוכנו:
"אנני היקרה, סלחי לי על שאני כותב לך כל כך מאוחר, אבל אולי תביני כי את יודעת שיש לי דאגות רבות. מה שרציתי לעשות, עשיתי. ביום הקטלני ישנתי באיזה מקום בצ'אברנה. אני בסדר, אני אראה אותך השבוע, ואז לא נתראה עוד לעולם. מילאן."
המכתב נראה חשוד בעיני בעל המפעל, ולכן הוא הודיע לכוחות הביטחון. אנה מארושצ'אקובה נעצרה עוד באותו יום, ולמחרת נעצר גם מחבר המכתב ואצלב רז'יאה.
רז'יאה, שרצה לסיים את יחסיו עם מארושצ'אקובה, כתב את המכתב בניסיון ליצור רושם שהוא פעיל בהתנגדות.
חקירת הזוג הצעיר, גילתה לגסטפו כי בלידיצה היה ביתם של סגן הוראק ושל סגן סטרז'יברני, שהיו טייסים צ'כיים בבריטניה. הגסטאפו הניח שיש להם קשר ישיר עם ההתנקשות ובליל 4/6/1942, הם עוצרים את בני משפחות הוראק וסטרז'יברני בלידיצה. למרות שכעבור זמן קצר התברר מדובר במידע שיקרי, גורלה של לידיצה נחרץ.
בליל 9/6/1942 הוקף הכפר וכל הגברים בין הגילאים 15 ל-84 נכלאו במרתף ובאסם של חוות הוראק. הנשים והילדים נלקחו לבית-הספר, ומשם נשלחו במשאיות לקלדנו הסמוכה. בזה אחר זה הוצתו בתי הכפר ובשעות הבוקר המוקדמות החלו הגרמנים להוציא להורג את אנשי הכפר בחצר חוות משפחת הוראק. בתחילה הועמדו הגברים לפני כיתת היורים בקבוצות של חמישה, אבל אז התליינים הרגישו שזה מתקדם לאט מדי, הם הכפילו את כיתת היורים והוציאו להורג עשרה אנשים בכל פעם.
 |
| הטבח בחצר החווה של הוראק |
ההרג נמשך, בהפסקות קצרות, עד למחרת אחר הצהריים. 9 תושבים שלא היו בכפר בלילה הקטלני כי עבדו משמרות לילה, ושני נערים שהתברר כי עברו את גיל 15, הוצאו להורג בהמשך בפראג.
סה"כ 26 מתושבי לידיצה, שנעצרו קודם לחיסול הכפר, הובאו למטווח קוביליסי שבצפון פראג, והוצאו כאן להורג.
 |
| האנדרטה במטווח קוביליסי |
נשות לידיצה הועברו מקלדנו ב-13/6/1942 למחנה הריכוז רוונסבריק ו-104 ילדיהם נשלחו ל"חינוך מתקן". רק 17 חזרו ללידיצה. 53 מנשות הכפר לא שרדו את זוועות מחנה הריכוז.
לאחר מכן, פוצצו בתי הכפר והוחרבו עד היסוד. הסופר והדיפלומט הישראלי ממוצא צ'כי, אביגדור דגן, כתב על חורבן לידיצה פואמה בשם "הכפר המת".
בפראג עצמה בפעולות נקם של הגרמנים נרצחו כ-800 איש. כפר נוסף בשם לז'אקי אף הוא הוחרב במתכונת של לידיצה. בסך הכל בפעולות הנקם של הגרמנים על ההתנקשות נרצחו למעלה מ-1,500 אנשים, וכ-10 אלפים נוספים נשלחו למחנות השמדה.
על עובדה אחת אין עוררין. ההתנקשות הייתה מכה כואבת ומשפילה למשטר הנאצי, שאיבד את מנוע הבעירה הפנימי של מכונת ההשמדה.
עם לידיצה רצה היטלר להראות לאויביו את מחיר ההתגרות ברייך, אבל בפועל חשף לראשונה בפני כל העולם את פרצופו הפסיכוטי והרצחני (שהוסתר עד כה על ידי מכונת התעמולה הנאצית) וכך הפך את הכפר הקטן לאחד מסמלי המלחמה עד עצם היום הזה. "אם הדורות הבאים ישאלו אותנו למה נלחמנו את המלחמה הזאת, נספר להם את סיפורו של לידיצה", הכריז מזכיר חיל הים האמריקאי.
מבצע ריינהרד – המשך הנקמה על הירצחו של היידריך.
מבצע ריינהרד הפך את השמדת יהדות אירופה לתעשיית מוות שלמה. לפני המבצע בוצע הרג המוני, בעיקר באמצעות בורות ירי ובאמצעות משאיות גז במחנה חלמנו, אולם קצב הרצח היה אטי ולא יעיל מבחינת הצמרת הנאצית, שחיפשה פתרונות מהירים יותר. הרצח בתאי גז, היה מהיר וזול: ההשמדה לא ארכה יותר מ-20 דקות, ואז נכנסה הקבוצה הבאה לתאי הגזים. המחנות היו חשאיים ורחוקים מכל מרכזי אוכלוסייה.
וכך העיד רודולף הס, מפקד מחנה אוושויץ במשפטי נירנברג:
"בקיץ 1941 – לא אוכל לציין כעת את התאריך המדויק – נקראתי פתאום לברלין אל הימלר, הרייכספיהרר של האס.אס.. הימלר קיבל אותי שלא בנוכחות שלישו ואמר: "הפיהרר פקד להביא לפתרון הסופי של השאלה היהודית אחת ולתמיד, ואנחנו, האס-אס, חייבים לבצע את הפקודה. מקומות ההשמדה המצויים במזרח אינם מסוגלים לבצע את האקציות הגדולות העתידות להתרחש…
כעבור זמן קצר בא אלי אייכמן לאושוויץ וגילה לי את תוכניות המבצעים, הנוגעות בארצות השונות. ביררנו דרכים ואמצעים לביצוע ההשמדה. רק המתה בגז באה בחשבון, שכן חיסול המונים בירייה לא יהיה אפשרי בשום אופן ויטיל עומס כבד מדי על אנשי האס-אס, החייבים לבצע זאת, בייחוד בגלל הנשים והילדים שבקרב הנידונים…"
המבצע הסתיים לאחר השמדת רובם הגדול של יהודי פולין ובעקבות מרידות שהיו במחנות טרבלינקה וסוביבור, שלאחריהן נסגרו המחנות. לאחר סגירתם, המשיכו הנאצים בהשמדת השרידים שנותרו ביריות או במחנה ההשמדה ההמוני אוושוויץ בירקנאו.
הצנחנים:
צוות אנתרופואיד:
 |
| Jan Kubiš |
 |
| Jozef Gabčík |
צוות סילבר A:
 |
Alfréd Bartoš |
 |
| Jiří Potůček |
 |
| Josef Valčík |
צוות סילבר B:
 |
| Jan Zamek |
 |
| Vladimir Skacha |
צוות Out Distance:
 |
| Ivan Kolařík |
 |
| Adolf Opálka |
 |
| Karel Čurda |
צוות Zinc:
 |
| Arnošt Mikš |
 |
Oldřich Pechal |
 |
| Viliam Gerik |
סרטים שיצאו על ההתנקשות:
HITLER`S MADMAN , 1942
HANGMEN ALSO DIE, 1943
ASSASSINATION, 1964
OPERATION DAYBREAK, 1975
SS-3: THE ASSASSINATION OF REINHARD HEYDRICH, 1991
Anthropoid, 2016
מקורות חלקיים:
MacDonald, Callum (1989). The Killing of Reinhard Heydrich: The SS 'Butcher of Prague'. New York: Da Capo Press.
Dederichs, Mario R. (2009). Heydrich: The Face of Evil. Drexel Hill, PA: Casemate.
Leben mit einem Kriegsverbrecher (Living With a War Criminal), Lyna Heydrih (1976)
NEHVIZDSKÝ KURÝR M Ě S Í Č N Í K
Ministry of Defence of the Czech Republic – AVIS, 2002 ISBN 80-7278-158-8
