בתחילת מאי 1945, בפראג עדיין נמשכו הקרבות עם הצבא הגרמני. צ'כיה הייתה בין המדינות האחרונות שבה, גם לאחר סיום הקרבות הרשמי בין הצבא הגרמני ובעלות הברית ב-8 במאי, אנשים עדיין נהרגו.
ברחבי פראג התחוללה התקוממות של הרגע האחרון ובמקביל הארמיה השלישית של צבא ארה"ב כבר שחררה את פילזן שבמערב המדינה. האמריקאים היו בסה"כ במרחק של 80 קילומטרים מפראג הבירה.
למרות שכוחות אמריקאים יצאו לפחות לשתי משימות בעומק השטח הצ'כי שהיה עדיין תחת שליטת הצבא הנאצי, הגנרלים האמריקאים החליטו להשאיר את שחרור פראג לצבא הסובייטי.
וזאת למה?
על פי הסכם יאלטה, הצבא האמריקאי לא היה אמור להיכנס בכלל לשטח צ'כוסלובקיה.
ועידת יאלטה התקיימה בארמון ליבדיה בחצי האי קרים בפברואר 1945, במהלכה נפגשו שלושת מנהיגי בעלות הברית העיקריות:
פרנקלין ד. רוזוולט (נשיא ארצות הברית), וינסטון צ'רצ'יל (ראש ממשלת בריטניה), ויוסף סטאלין (מנהיג ברית המועצות).
מטרת הוועידה הייתה לדון ב"יום שאחרי" או "מה יהיה הסדר העולמי לאחר תום מלחמת העולם השנייה ואופן סיום המלחמה" והיא השפיעה רבות על חלוקת ההשפעה בין המעצמות במזרח ובמערב אירופה.
להלן כמה מהנושאים המרכזיים שנדונו וההסכמות שהושגו:
1. חלוקת גרמניה לארבעה אזורי כיבוש: אמריקאי, סובייטי, בריטי וצרפתי. וכך גם ברלין.
- הוסכם על גבולות חדשים לפולין, כאשר הגבול המזרחי יזוז מערבה לפי קו קרזון.
- הקמת ארגון האומות המאוחדות שיבטיח שלום וביטחון בינלאומיים.
- התחייבות שברית המועצות תצטרף למלחמה נגד יפן.
- הוסכם שמדינות מזרח אירופה המשוחררות יקיימו בחירות חופשיות ויוקמו בהן ממשלות דמוקרטיות.
אולם הגנרל ג'ורג' סמית' פטון הבן (George Smith Patton, Jr), שפיקד על הארמיה השלישית שנעה דרומה דרך בוואריה, היה צריך לאבטח את האגפים שלה.
וכך, כבר ב-19/4/1945, כאשר הצבא האדום עדיין הקיז דם בקרבות בברלין, חצו כוחות אמריקאים את הגבול הצ'כוסלובקי.
הכתב הצ'כי זדנייק ורשובסקי (Zdeněk Vršovský) שלח את הדיווח הבא למחלקה הצ'כית של ה-BBC:
"היום, יום חמישי, ה-19 באפריל 1945. לאחר שש שנים, היום נדרוך שוב על אדמת צ'כוסלובקיה. אנו נוסעים דרך כפרים ועיירות בוואריים. זהו יום שמש יפהפה ולא רחוק מאיתנו נראות הפסגות של ההרים הצ'כיים.
כמה קילומטרים מהמפקדה יש כפר קטן בלב העמק. הוא קטן מאוד וגרים בו רק תושבים דוברי גרמנית. הגבול הצ'כוסלובקי חייב להיות איפשהו כאן בסביבה.
אנחנו עוצרים גרמני עם סרט שרוול לבן של המשטרה הגרמנית הזמנית ומבקשים ממנו להראות לנו בדיוק היכן הגבול.
הוא מביט בזהירות במדים שלנו עם הכיתוב "צ'כוסלובקיה", הוא מתחיל להבין ומחוויר. הוא עובר סמוך לבניין לבן. הוא מודד את המרחק בצעדיו ועוצר כ-20 מטר במורד הגבעה. ואז הוא מסביר: הגבול הוא כאן. אנחנו, בצד הזה בצ'כוסלובקיה ובצד השני נמצאת גרמניה.
האיש דיבר בזמן הווה, הוא כבר הבין שהגיע הזמן להשלים עם קיומה של הרפובליקה הצ'כוסלובקית. על פניו החיוורות והמפוחדות, יכולתי לקרוא דאגה רבה: הצ'כים כאן. מה יקרה עכשיו?"
לגרמנים המקומיים היו סיבות כפולות לדאגה. בשנת 1938 הם כבשו את האזור הדובר גרמנית ברובו, חבל הסודטים, לאורך הגבול שבין צ'כוסלובקיה לרייך השלישי וכעת היה ברור שהאזור יחזור לשליטה צ'כית לאחר שש שנות כיבוש.
המפקד העליון של בעלות הברית באירופה, הגנרל דוַוייט דייוויד אַייזֶנהַאוּאֶר (Dwight David Eisenhower), הסכים לראשונה עם עמיתו הסובייטי,
הגנרל אלכסיי אינוקנטייביץ' אנטונוב (Aleksei Innokentievich Antonov), שכוחות ארה"ב ייעצרו בקו הערים הצ'כיות קרלובי וארי (Karlsbad) – פילזן – צ'סקה בודיוביצה (Budweis).
הפקודה המקורית של הגנרל פטון והארמיה השלישית, הייתה לנוע לאזור ההררי שבין בוואריה לאוסטריה, מקום בו ציפו כי הגרמנים ירכזו כוח לביצוע פעולת התנגדות אחרונה בניסיון לעצור את בעלות הברית. אבל מהר מאוד התברר כי "המבצר האלפיני" (בגרמנית Alpenfestung –חבל ארץ דרומית לבוואריה, שיועד על ידי היינריך הימלר כמקום מוגן שאליו ייסוגו ממשלת גרמניה והכוחות המזוינים. ומשם יהיה מעבר בטוח למערב אוסטריה ולצפון איטליה") היה רק מיתוס, והכוחות האמריקאים יכלו להתקדם בקלות לצ'כוסלובקיה.
אייזנהאואר, בעקבות לחץ מצ'רצ'יל, שלח מברק נוסף לגנרל אנטונוב. למרבה הצער, הוא החליט לשאול אותו לגבי האפשרות שהאמריקנים יתקדמו לקו הנהרות ולטאבה ואלבה. במקום פשוט להודיע לו שזה מה שהוא הולך לעשות.
גנרל אנטונוב השיב לו למחרת, ב-5 במאי, במחאה ש"פעולת שחרור פראג" של הצבא האדום כבר החלה, ושהצבאות האמריקאי והסובייטי עלולים להתנגש בטעות, מה שיוביל לירי דו צדדי. אבל זה היה שקר! כיום אנו יודעים שהוא הטעה את אייזנהאואר. הכוחות הסובייטיים רק התחילו לתפוס עמדות סביב דרזדן בהכנה לתנועה לעבר פראג. למעשה, המבצע לא התחיל עד ה-7 במאי".
בינתיים, בפראג שעדיין הייתה כבושה, כוחות ההתנגדות הצ'כוסלובקית החלו במרד של הרגע האחרון. הם קראו לעזרה דרך הרדיו, אבל האמריקאים היססו.
בכל הזמן שעד ה-7 במאי, עדיין הייתה אפשרות שהאמריקאים ישלחו כוח משוריין כדי לעזור למורדים בפראג. אבל אז הוחלט לשלוח כוח משימה בפיקודו של קולונל פראט (Colonel Pratt) למפקדה הצבאית הגרמנית של הפרוטקטורט של בוהמיה ומורביה, שהייתה ממוקמת במזרח בוהמיה. מטרת המשימה הייתה להודיע לגרמנים שנחתם הסכם שביתת נשק ושכל הפעילות הצבאית מצד הכוחות הגרמניים צריכה להיפסק.
שיירה בת 12 כלי רכב יצאו מפילזן לכיוון פראג ולאחר מכן לספא ווליחובקה שליד הראדץ קראלוב.
בלילה שבין 7 ל-8 במאי הם הגיעו לפראג והתקבלו כמשחררים. אולם, זו הייתה רק יחידת משא ומתן עם מטרה אחת: לוודא שהכוחות הגרמנים מודעים לכניעה ללא תנאי של הפיקוד העליון הגרמני ושאין צורך להמשיך להילחם.
שליחים של "המחלקה הצ'כית" של ארגון המודיעין האמריקני OSS, הגיעו לפראג. הם נסעו לרחוב ברתולומייסקה שבמרכז העיר ונכנסו למפקדת ההתקוממות של פראג והציעו להסיע מישהו מהנהגת המחתרת הצ'כית למפקדה האמריקאית בפילזן. אולם הקומוניסטים הצ'כים, שכבר היו הכוח הדומיננטי בפראג, העדיפו לחכות לצבא האדום, בידיעה ששחרור הבירה הצ'כית על ידי הסובייטים יסייע לבסס את כוחם בצ'כוסלובקיה שלאחר המלחמה.
ועדיין, בלילה שבין 8-9 במאי, הייתה עוד אפשרות שהאמריקאים יגיעו לפראג. למרות האזהרות, כוחות גרמנים עדיין ירו ולא כיבדו את הסכם הכניעה ללא תנאי. ולכן התקיים דיון רציני כדי לשלוח כוח אמריקאי לעזרת המורדים בפראג. אבל אז החלו להגיע דיווחים על תנועות של הצבא האדום בפרברי פראג לכיוון המרכז. וזה היה הסוף.
וכך, בסופו של דבר, הצבא הסובייטי הוא ששחרר את פראג.
אין ספק שזה עזר למפלגה הקומוניסטית לשכנע צ'כים וסלובקים רבים שהגיוני להסתמך בעיקר על מוסקבה ולא על מעצמות המערב.
כמובן, שבהיסטוריה לא משתמשים במילה "אילו". אבל יחד עם זאת, "אילו" הגנרלים האמריקאים היו רק קצת יותר נחושים במאי 1945 שני דורות של צ'כוסלובקים היו יכולים לחיות בעולם חופשי ולא כמדינת לווין סובייטית.
לאחר תום המלחמה, בין ה-17 ביולי ל-2 באוגוסט 1945, התכנסה שוב ועידה – "ועידת פוטסדאם" שהתקיימה בעיר פוטסדאם שבגרמניה.
הוועידה נערכה לאחר כניעת גרמניה והשתתפו בה מנהיגי בעלות הברית העיקריות: הארי טרומן (נשיא ארצות הברית), וינסטון צ'רצ'יל ולאחר מכן קלמנט אטלי (ראש ממשלת בריטניה), ויוסף סטאלין (מנהיג ברית המועצות). הוועידה נועדה לדון בעתיד אירופה ובעיקר גרמניה לאחר המלחמה.
להלן כמה מהנושאים המרכזיים שנדונו וההסכמות שהושגו:
1. הוחלט על פירוזה, דמוקרטיזציה, ודנציונליזציה של גרמניה. כלומר, לפרק את הצבא, לעקור את המפלגה הנאצית ולשקם את המדינה כמערכת דמוקרטית.
2. אושרה החלוקה של גרמניה לארבעה אזורי כיבוש (אמריקאי, סובייטי, בריטי וצרפתי), כפי שהוסכם בוועידת יאלטה.
3. הוחלט על פירוק המונופולים הכלכליים הגדולים בגרמניה כדי למנוע מהם לחזור ולהיות כוח משפיע ומרכזי.
4. הוסכם על העברת אוכלוסייה גרמנית ממזרח אירופה לגרמניה באופן מסודר והומאני.
- אושרו הגבולות החדשים של פולין.
- נידונה האסטרטגיה להכנעת יפן, ובמהלך הוועידה הוצא "הצהרת פוטסדאם" שקראה לכניעה ללא תנאי של יפן ואיימה בהרס מוחלט אם לא תעשה זאת.
- הוחלט להביא לדין את מנהיגי הנאצים על פשעי המלחמה שביצעו. כתוצאה מכך התקיימו משפטי נירנברג.
- נדונו נושאים נוספים הקשורים לשיקום אירופה, שיקום כלכלתה והקמת מוסדות בינלאומיים חדשים לשמירה על השלום והביטחון הבינלאומיים.
הוועידה סימנה את סיום השותפות הצבאית בין בעלות הברית ואת תחילת המלחמה הקרה בין המערב לברית המועצות, עקב חילוקי הדעות שהחלו להתגלע בנוגע לסדר העולמי החדש.
