סבתא אסתר לו חייתה, היתה בת 106 את המאמר הבא כתב דודי, שלמה דהן בפרץ של נוסטלגיה לאמו, סבתי, אסתר דהן. אני מביא אותו כלשונו. 19/05/2024 יום הולדת 106 לאמא. בשנה האחרונה אני מהרהר באימא, בדרך ההתמודדות שלה עם החיים הלא פשוטים ובעיקר כיצד התמודדה עם מחלתי והטיפול בי, וכיצד
זהו סיפורה של סבתא רבא שלי, אישה צדיקה שראתה את ה"אחר" לפני את ה"אני". אשת חסד ואמת שגידלה 11 ילדים בדלות של מדינת ישראל בשנות ה-20-30 של המאה הקודמת ובו בזמן הקדישה את ימיה ואת מעט ממונה לעזרה ולחסד לנזקקים.
לסבתא צביה נולדו 11 ילדים, 6 בנים שרובם החזיקו בעמדות בכירות בצבא ובמערכת הביטחון, ו-5 בנות שגדלו בדמותה והפכו בעצמן למתנדבות בעמותות שונות לחיזוק עם ישראל.
הגיע לרשותי מסמך עם ריאיון שנכתב עליה להערכתי כשנתיים לפני מותה, אין לי מושג מי כתב כך שאינני יכול לתת קרדיט, אבל למיטב הבנתי מדובר בספר, ייתכן ספר על ירושליים או שכונת נחלאות. אם מישהו יאיר את עיני, אשמח לתת את הקרדיט הראוי.
הבאתי את הדברים כמות שהם ומעבר למסמך האינטימי, המשפחתי, אני חושב שיש כאן מסמך היסטורי מרתק.
היום ה-1 אז מה היה לנו היום? יצאנו ב-07:00 מהבית בפראג כדי לתפוס את הטיסה הראשונה, ב-09:00 לדיסלדורף, מסוג הטיסות שהמטוס ממריא, עולה לגובה מירבי ומייד מנמיך. בדיסלדורף נחתנו והיו לנו שעתיים לטיסת ההמשך להונג קונג. נחיתה בהונג קונג זו תמיד חוויה, מדליקים את המסך שמראה את המצלמה
החיים שלנו מורכבים מדלתות מסתובבות. אנחנו בוחרים בדלת אחת ולא נדע לעולם מה היה קורה אם היינו בוחרים בדלת אחרת.
אם היה משהו טוב בטלוויזיה באותו הערב? אם לא הייתי יוצא לקולנוע? אם לא הייתי יורד לסיני בתאריך הזה? אם לא היו נותנים לה לעבור בגבול?
אם ואם ואם…. דלתות מסתובבות.
כמו כל ההחלטות שלי, גם החלטת המעבר לצ'כוסלובקיה נפלה ברגע ומיד בוצעה.
אני רוצה לקחת קרדיט ולהגיד אהבה, רומנטיקה, לב פועם….
בולשיט, בסה"כ אחותי רצתה את הדירה שלי בתל-אביב. גם זו דרך.
סבא חיים היה ציוני. הוא נולד בוורשה שבפולין וסיים לימודי פיסיקה ומתמטיקה בבית ספר גבוה בווינה. לאחר מכן, היה מנהל בית ספר בצ'נסטוחוב שבפולין ומשם עבר לוורשה וניהל את המשרד הארצי-ישראלי. ב-1921 עלה לארץ עם רעיתו כדי להגשים חלום ולהיות כימאי, אולם מכיוון שהתעשייה בארץ לא הייתה מפותחת בתחום, היה למורה למתמטיקה ופיסיקה בביה"ס למסחר ובסמינר לווינסקי למורות.
בשנת 1934, חלה במחלה ממארת ולאחר שנתיים של סבל גופני ונפשי, נפטר.
בניין צמרת, כמו כל בניין, גם הבניין שלנו הורכב מערב רב של עם ישראל, רופאים ומהנדסים, שכירים ועצמאיים, מורים ותלמידים, דתיים וחילוניים, חרדים ואוכלי שרצים, צברים ילידי ישראל, עולים ותיקים ופחות וותיקים, הכל מכל וכל, אוכלוסייה יפה.. וכולם חיו בשלום ובשלווה – ואולי אלו רק הזיכרונות שלי בתור ילד.
כמו העם, גם הבניין היה מורכב מסך דייריו, כל אחד הביא עמו את דרך חייו, את תרבותו ותבשיליו, והמינון הנכון עזר לייצר חברה מגוונת ומעניינת.
סבתא גילה הינה סיפור חייה של ישראל, עלתהמ פולין טרום המלחמה, והקמת המדינה, התיישבה במדבר השחוח שלימים יהיה שכונת בורוכוב, התאלמנה בגיל צעיר, גידלה 2 בנות שיצאו ליישב את ארץ ישראל, והיא אחריהם…
עליה לפראג (11/10/2014) בזמן האחרון, קמות כתות חדשות, "עלייה לברלין", עלייה לזמבייה" ועכשיו איך לא, "עלייה לפראג", כת כדרכה של כת, מנסה לסחוף אנשים אם על ידי שמירת בורותם ועניים (ש"ס/חמ"ס), אם על ידי שיכנועם שהחיים כאן הבל הבלים והחיים האמיתיים מתחילים אחרי שהם ימותו (קתולים/מוסלמים/יהודים אותודוכסים).. כתות אחרות משתמשות בחמלה